1
מי שאינוֹ מאמין בתוֹרה שבעל פה,
אינוֹ זקֵן ממרֵא האמוּר בתוֹרה,
אלא הרי זה בִכלל המינים,
וּמיתתוֹ ביד כל אדם.
2
מֵאחר שנִתפרסֵם שהוּא כוֹפֵר בתוֹרה שבעל פה מוֹרידין ולֹא מעלין,
כִשאר המינים והאפיקוֹרוֹסין והאוֹמרים אין תוֹרה מִן השמים והמוֹסרין והמשוּמדין; כל אֵלוּ אינן בִכלל ישראֵל,
ואינן צריכין לֹא עֵדים ולֹא התראה ולֹא דינים,
אלא כל ההוֹרֵג אחד מֵהן עשה מִצוה גדוֹלה והֵסיר מִכשוֹל.
3
במה דברים אמוּרים? באיש שכפר בתוֹרה שבעל פה מִמחשבתוֹ וּבִדברים שנִראוּ לוֹ,
והלך אחר דעתוֹ הקלה ואחר שרירוּת לִבוֹ,
וכפר בתוֹרה שבעל פה תחִלה; וכֵן כל הטוֹעים אחריו.
:אבל בני אוֹתן הטוֹעים וּבני בניהם,
שהֵדיחוּ אוֹתן אבוֹתם ונוֹלדוּ במינוּת וגִדלוּ אוֹתן עליו הרי הֵן כתינוֹק שנִשבה לבין הגוֹים וגִדלוּהוּ הגוֹים על דתם,
שהוּא אנוּס,
ואף על פי ששמע אחר כך שהיה יהוּדי וראה היהוּדים ודתם הרי הוּא כאנוּס,
שהרי גִדלוּהוּ על טעוּתם; כך אֵלוּ האוֹחזים בדרכי אבוֹתיהם שתעוּ.
לפיכך ראוּי להחזירן בִתשוּבה ולִמשֹך אוֹתן בדרכי שלוֹם עד שיחזרוּ לאיתן התוֹרה,
ולֹא ימהֵר אדם להרגן.
4
אבל זקֵן ממרֵא האמוּר בתוֹרה,
הוּא חכם אחד מֵחכמי ישראֵל,
שיֵש בידוֹ קבלה,
ודן וּמוֹרה בדיני תוֹרה כמוֹ שידוּנוּ ויוֹרוּ כל חכמי ישראֵל,
שבאה לוֹ מחלֹקת בדין מִן הדינין עִם בית דין הגדוֹל,
ולֹא חזר לדִבריהם,
אלא חלק עליהן והוֹרה לעשוֹת שלֹא כהוֹראתן גזרה עליו תוֹרה מיתה,
וּמִתודה, ויֵש לוֹ חֵלק לעוֹלם הבא.
:אף על פי שהוּא דן והֵם דנין,
והוּא קִבֵל והֵם קִבלוּ הרי התוֹרה חלקה להם כבוֹד.
ואִם רצוּ בית דין לִמחֹל על כבוֹדן וּלהניחוֹ אינן יכוֹלין,
כדי שלֹא ירבוּ מחלוֹקוֹת בישראֵל.
5
אין זקֵן ממרֵא חיב מיתה עד שיִהיה חכם שהִגיע להוֹראה,
סמוּך בסנהדרין,
ויחלֹק על בית דין בדבר שחיבין על זדוֹנוֹ כרֵת ועל שִגגתוֹ חטאת,
אוֹ בתפִלין,
ויוֹרה לעשוֹת כהוֹראתוֹ,
אוֹ יעשה הוּא על פי הוֹראתוֹ,
ויחלֹק עליהם והֵם יוֹשבין בלִשכת הגזית.
:אבל אִם היה תלמיד שלֹא הִגיע להוֹראה,
והוֹרה לעשוֹת פטוּר,
שנאמר: "כי יפלֵא מִמך דבר למִשפט" מי שלֹא יפלֵא מִמנוּ אלא דבר מוּפלא.
6
היה חכם מוּפלא של בית דין,
וחלק ושנה ולִמֵד לאחֵרים כִדבריו,
אבל לֹא הוֹרה לעשוֹת פטוּר,
שנאמר: "והאיש אשר יעשה בזדוֹן" ; לֹא שיֹאמר בזדוֹן,
אלא יוֹרה לעשוֹת,
אוֹ יעשה הוּא בעצמוֹ.
7
מצאן חוּץ לִמקוֹמן והִמרה עליהן פטוּר,
שנאמר: "וקמת ועלית אל המקוֹם" ,
מלמֵד שהמקוֹם גוֹרֵם לוֹ מיתה.
וכל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן שהֵן פטוּרין מִן המיתה יֵש לבית דין הגדוֹל לנדוֹתן וּלהפרישן וּלהכוֹתן וּלמנען מִללמֵד,
כפי מה שיֵראה להן שהדבר צריך לכך.
8
וכיצד דנין זקֵן ממרֵא? בעֵת שיִפלֵא דבר ויוֹרה בוֹ חכם המגיע להוֹראה,
בין בדבר שיֵראה בעיניו בין בדבר שקִבֵל מֵרבוֹתיו הרי הוּא והחוֹלקים עִמוֹ עוֹלים לירוּשלים וּבאים לבית דין שעל פתח הר הבית,
ואוֹמרין להן בית דין:
כך הוּא הדין:
אִם שמע וקִבֵל מֵהן מוּטב.
:ואִם לאו כוּלם באים לבית דין שעל פתח העזרה,
ואוֹמרין גם הֵם להם:
כך הוּא הדין:
אִם קִבֵל יֵלכוּ להם; ואִם לאו כוּלם באים לבית דין הגדוֹל שבלִשכת הגזית,
שמִשם תוֹרה יוֹצאה לכל ישראֵל,
שנאמר: "מִן המקוֹם ההוּא אשר יבחר יי" ,
וּבית דין אוֹמרים להם:
כך הוּא הדין,
ויוֹצאין כוּלן.
:חזר זה החכם שחלק על בית דין לעירוֹ,
ושנה ולִמֵד כדרך שהוּא למוּד הרי זה פטוּר.
הוֹרה לעשוֹת,
אוֹ שעשה כהוֹראתוֹ חיב מיתה,
ואינוֹ צריך התראה.
אפִלוּ נתן טעם לִדבריו אין שוֹמעין לוֹ,
אלא כיון שבאוּ עֵדים שעשה כהוֹראתוֹ אוֹ שהוֹרה לאחֵרים לעשוֹת גוֹמרין דינוֹ למיתה בבית דין שבעירוֹ.
:ותוֹפסין אוֹתוֹ וּמעלין אוֹתוֹ מִשם לירוּשלים.
ואין ממיתין אוֹתוֹ לֹא בבית דין שבעירוֹ,
ולֹא בבית דין הגדוֹל שיצא חוּץ לירוּשלים,
אלא מעלין אוֹתוֹ לבית דין הגדוֹל שבירוּשלים,
וּמשמרין אוֹתוֹ עד הרגל,
וחוֹנקין אוֹתוֹ ברגל,
שנאמר: "וכל ישראֵל ישמעוּ ויראוּ" מִכלל שצריך הכרזה.
וארבעה צריכין הכרזה:
זקֵן ממרֵא,
ועֵדים זוֹממין,
והמֵסית, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרה,
שהרי בכוּלם נאמר:
"ישמעוּ ויראוּ".