הִלכוֹת ממרים:
יֵש בִכללן תֵשע מִצווֹת,
שלֹש מִצווֹת עשֵה ושֵש מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) לעשוֹת על פי התוֹרה שיֹאמרוּ לנוּ בית דין הגדוֹל.
ב) שלֹא לסוּר מִדִבריהם.
ג) שלֹא להוֹסיף על התוֹרה,
לֹא במִצווֹת שבִכתב ולֹא בפֵרוּשן שלמדנוּ מִפי השמוּעה.
ד) שלֹא לִגרֹע מִן הכֹל.
ה) שלֹא לקלֵל אב ואֵם.
ו) nbsp;שלֹא להכוֹת אב ואֵם.
ז) לכבֵד אב ואֵם.
ח) ליראה מֵאב ואֵם.
ט) שלֹא יהיה הבֵן סוֹרֵר וּמוֹרה על קוֹל אביו ואִמוֹ.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
בית דין הגדוֹל שבירוּשלים הֵם עִקר תוֹרה שבעל פה,
והֵם עמוּד ההוֹראה,
וּמֵהם חֹק וּמִשפט יוֹצֵא לכל ישראֵל,
ועליהם הִבטיחה תוֹרה,
שנאמר: "על פי התוֹרה אשר יוֹרוּך ועל המִשפט אשר יֹאמרוּ לך תעשה" זוֹ מִצות עשֵה.
וכל המאמין במֹשה רבֵנוּ וּבתוֹרתוֹ,
חיב לִסמֹך מעשֵה הדת אליהם וּלהִשעֵן עליהם.
2
כל מי שאינוֹ עוֹשה בהוֹראתן עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תסוּר מִכל הדבר" .
ואין לוֹקין על לאו זה,
מִפני שנִתן לאזהרת מיתת בית דין,
שכל חכם שמרה על דִבריהם מיתתוֹ בחנק,
שנאמר: "והאיש אשר יעשה בזדוֹן" .
:אחד דברים שלמדוּ אוֹתן מִפי שמוּעה,
והֵם תוֹרה שבעל פה,
ואחד דברים שלמדוּ אוֹתן מִפי דעתן באחת מִן המִדוֹת שהתוֹרה נִדרשת בהן,
ונִראה בעיניהן שהדין בדבר זה כך הוּא,
ואחד דברים שעשוּ אוֹתן סיג לתוֹרה וּלפי מה שהשעה צריכה,
והֵם הגזֵרוֹת והתקנוֹת והמִנהגוֹת; בכל אחד ואחד מִשלֹשה דברים אֵלוּ,
מִצות עשֵה לִשמֹע להן,
והעוֹבֵר על כל אחת מֵהן בלֹא תעשה.
:הרי הוּא אוֹמֵר:
"על פי התוֹרה אשר יוֹרוּך" :
אֵלוּ הגזֵרוֹת והתקנוֹת והמִנהגוֹת שיוֹרוּ בהן לרבים כדי לחזֵק הדת וּלתקֵן העוֹלם; "ועל המִשפט אשר יֹאמרוּ לך" :
אֵלוּ דברים שלמדוּ אוֹתן מִן הדין באחת מִן המִדוֹת שהתוֹרה נִדרשת בהן; "מִכל הדבר אשר יגידוּ לך" :
זוֹ הקבלה שקִבלוּ איש מִפי איש.
3
דִברי הקבלה אין בהן מחלֹקת לעוֹלם,
וכל דבר שתִמצא בוֹ מחלֹקת,
בידוּע שאינוֹ קבלה מִמֹשה רבֵנוּ.
וּדברים שלמֵדין מִן הדין:
אִם הִסכימוּ עליהן בית דין הגדוֹל כוּלן הרי הִסכימוּ; ואִם נחלקוּ בהן הוֹלכין אחר הרֹב,
וּמוֹציאין הדין אחד לרבים.
:וכֵן הגזֵרוֹת והתקנוֹת והמִנהגוֹת:
אִם ראוּ מִקצתן שראוּי לִגזֹר גזֵרה זוֹ אוֹ לתקֵן תקנה זוֹ אוֹ שיניחוּ העם על מִנהג זה,
וראוּ מִקצתן שאין ראוּי לִגזֹר גזֵרה זוֹ ולֹא לתקֵן תקנה זוֹ ולֹא להניח מִנהג זה נוֹשאין ונוֹתנין אֵלוּ כנגד אֵלוּ,
והוֹלכין אחר רוּבן,
וּמוֹציאין הדבר אחד לרבים.
4
כשהיה בית דין הגדוֹל קים,
לֹא היתה מחלֹקת בישראֵל,
אלא כל דין שנוֹלד בוֹ ספֵק לאחד מיִשראֵל,
שוֹאֵל לבית דין שבעירוֹ:
אִם ידעוּ אמרוּ לוֹ,
ואִם לאו הרי השוֹאֵל עִם אוֹתוֹ בית דין אוֹ עִם שלוּחוֹ עוֹלין לירוּשלים ושוֹאלין לבית דין שבהר הבית; אִם ידעוּ אמרוּ להם,
ואִם לאו הכֹל באין לבית דין שעל פתח העזרה; אִם ידעוּ אמרוּ להם,
ואִם לאו הכֹל באים ללִשכת הגזית לבית דין הגדוֹל ושוֹאלין.
:אִם היה הדבר שנוֹלד בוֹ הספֵק לכֹל ידוּע אֵצל בית דין הגדוֹל,
בין מִפי הקבלה בין מִן המִדה שדנוּ בה אוֹמרין להם מיד; ואִם לֹא היה הדבר ברוּר אֵצל בית דין הגדוֹל דנין בוֹ בִשעתן,
ונוֹשאין ונוֹתנין בדבר,
עד שיסכימוּ כוּלן,
אוֹ יעמדוּ למִנין ויֵלכוּ אחר הרֹב,
ויֹאמרוּ לכל השוֹאלין:
כך הלכה,
ויֵלכוּ להן.
:מִשבטל בית דין הגדוֹל רבתה מחלֹקת בישראֵל,
זה מטמֵא ונוֹתֵן טעם לִדבריו וזה מטהֵר ונוֹתֵן טעם לִדבריו,
זה אוֹסֵר וזה מתיר.
5
שני חכמים אוֹ שני בתי דינין שנחלקוּ שלֹא בִזמן הסנהדרין אוֹ עד שלֹא הִגיע הדבר להן,
בין בִזמן אחד בין בזה אחר זה,
אחד מטמֵא ואחד מטהֵר,
אחד אוֹסֵר ואחד מתיר,
אִם אין אתה יוֹדֵע להיכן הדין נוֹטה בשל תוֹרה הלֵך אחר המחמיר,
וּבשל דִברי סוֹפרים הלֵך אחר דִברי המֵקֵל.