1
לֹא כל דבר שאינוֹ פסוּל מביאין אוֹתוֹ לכתחִלה.
כיצד? היה חיב עוֹלה לֹא יביא שה כחוּש וכעוּר ויֹאמר:
הרי אין בוֹ מוּם.
ועל זה נאמר:
"וארוּר נוֹכֵל ויֵש בעדרוֹ זכר" .
אלא כל שיביא לקרבן יביא מִן המוּבחר.
2
וכך היוּ עוֹשין בִזמן המִקדש:
מביאין אילים מִמוֹאב,
וּמביאין כבשים שגביהן רחבין מֵחברוֹן,
וּמביאין עגלים מִן השרוֹן,
וגוֹזלוֹת מֵהר המלך,
וּמביאין יין מִקרוֹחין וחלוֹטין,
וסֹלת מִמִכמש ויוֹחנה,
וּמביאין שמן מִתקוֹע.
3
כל העֵצים החדשים כשֵרים למערכה.
ולֹא היוּ מביאין מִשל זית ולֹא מִשל גפן,
מִשוּם ישוּב ארץ ישראֵל.
וּבאֵלוּ היוּ רגילין:
במוּרביוֹת של תאֵנה של חרשין שאינן בישוּב ארץ ישראֵל,
וּבשל אגוֹז,
וּבשל עֵץ שמן.
והגזרין שעשה מֹשה אמה ארכן ואמה רחבן,
ועבין כמחק גדיש של סאה,
וּכמוֹתן עוֹשין לדוֹרוֹת.
4
וכיצד היוּ עוֹשין בִזריעת חִטי המנחוֹת והנסכים? נר חצי השדה בשנה רִאשוֹנה,
וזוֹרֵע חציה,
וּבשנה שניה נר החֵצי שזרע ברִאשוֹנה,
וזוֹרֵע החֵצי האחֵר קֹדם לפסח שִבעים יוֹם.
ואִם לֹא היתה השדה עבוּדה חוֹרֵש ושוֹנה ואחר כך זוֹרֵע.
וּבוֹרֵר החִטים יפה,
ואחר כך שף את החִטים וּבוֹעֵט בהן עד שיִתקלפוּ.
5
כל החִטים של מנחוֹת טעוּנוֹת שלֹש מֵאוֹת שיפה וחמֵש מֵאוֹת בעיטה.
שף אחת וּבוֹעֵט שתים,
שף שתים וּבוֹעֵט שלֹש,
נִמצאוּ שלֹש שיפוֹת וחמֵש בעיטוֹת,
וחוֹזֵר חלילה,
עד שיִגמֹר שלֹש מֵאוֹת שיפה וחמֵש מֵאוֹת בעיטה,
כדי שיִתקלפוּ הרבֵה.
וחוֹשֵב ההבאה וההוֹלכה בשיפה אחת להחמיר.
ואחר כך טוֹחֵן וּמרקֵד יפה יפה.
6
היין מֵביא הענבים מִן הרגליוֹת מִן הכרמים העבוּדים פעמים בשנה,
ודוֹרֵך, וכוֹנסין אוֹתוֹ בחביוֹת קטנוֹת.
ואין מניחין אוֹתן אחת אחת ולֹא שתים שתים,
אלא שלֹש שלֹש.
ואינוֹ ממלֵא את החבית עד פיה,
כדי שיִהיה ריחוֹ נוֹדֵף.
:ואינוֹ מֵביא לֹא מִפי החבית,
מִפני הקִמחוֹן העוֹלה על פני היין,
ולֹא מִשוּליה,
מִפני השמרים,
אלא מִשלישה וּמֵאמצעה של אמצעית.
7
היה הגִזבר יוֹשֵב והיין יוֹצֵא מִן הנקב שבצד החבית,
כיון שיִראה שִנוּי השמרים מתחיל לצֵאת פוֹסֵק ואינוֹ לוֹקֵח.
:וּמֵאימתי מֵביא? מֵאחר ארבעים יוֹם לִדריכתוֹ עד שתי שנים אוֹ יתֵר מעט.
ואִם הֵביא ישן מִכמה שנים הרי זה כשֵר,
והוּא שלֹא יפסֵד טעמוֹ.
8
תִשעה מינין בשמן,
מִפני שִנוּי מעשיו.
כיצד? זית שגִרגרוֹ ברֹאש הזית,
וּבררוֹ אחת אחת,
וּכתשוֹ וּנתנוֹ לסל השמן שיֵצֵא מִמנוּ הוּא הרִאשוֹן.
חזר אחר כך וּטענוֹ בקוֹרה השמן שיֵצֵא מִמנוּ הוּא השֵני.
ואִם חזר אחר שטענוֹ וּטחנוֹ וּטענוֹ שניה השמן שיֵצֵא מִמנוּ הוּא השלישי.
:זיתים שמסקן כוּלן בעִרבוּביא והעלן לגג,
וחזר וּברר גרגֵר גרגֵר,
וּכתשן וּנתנן לסל השמן שיֵצֵא מִמנוּ הוּא הרביעי.
ואִם טענוֹ בקוֹרה אחר כך השמן שיֵצֵא הוּא החמישי.
חזר וטחן וטען פעם שניה השמן שיֵצֵא הוּא השִשי.
:זיתים שמסקן,
ועטנן בתוֹך הבית עד שיִלקוּ,
והעלן ונִגבן,
ואחר כך כתש ונתן לסל השמן שיֵצֵא הוּא השביעי.
חזר וטען בקוֹרה השמן שיֵצֵא הוּא השמיני.
חזר וטחן וטען פעם שניה השמן שיֵצֵא הוּא התשיעי.
9
אף על פי שכוּלם כשֵרים למנחוֹת,
הרִאשוֹן אין למעלה מִמנוּ,
ואחריו השֵני והרביעי,
וּשניהן שוין,
ואחריהן השלישי והחמישי והשביעי,
וּשלשתן שוין,
ואחריהן השִשי והשמיני,
וּשניהן שוין,
והתשיעי אין למטה מִמנוּ.
10
אין כשֵר למנוֹרה אלא רִאשוֹן וּרביעי וּשביעי בִלבד,
שנאמר: "כתית למאוֹר" nbsp; אין כשֵר למנוֹרה אלא היוֹצֵא מִן הכתוּש בִלבד.
אבל למנחוֹת כוּלן כשֵרין.
11
וּמֵאחר שכוּלן כשֵרים למנחוֹת,
למה נִמנוּ? כדי לידע יפה שאין למעלה מִמנוּ,
והשוה, והפחוּת; שהרוֹצה לזכוֹת עצמוֹ יכֹף יצרוֹ הרע וירחיב ידוֹ,
ויביא קרבנוֹ מִן היפה המשוּבח ביוֹתֵר שבאוֹתוֹ המין שיביא מִמנוּ.
הרי נאמר בתוֹרה:
"והבל הֵביא גם הוּא מִבכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחלבֵהן ויִשע יי אל הבל ואל מִנחתוֹ" .
:והוּא הדין לכל דבר שהוּא לשֵם האֵל הטוֹב,
שיִהיה מִן הנאה הטוֹב:
אִם בנה בית תפִלה יהיה נאה מִבית ישיבתוֹ; האכיל רעֵב יאכיל מִן הטוֹב והמתוֹק שבשוּלחנוֹ; כִסה ערֹם יכסה מִן היפה שבִכסוּתוֹ; הִקדיש דבר יקדיש מִן היפה שבִנכסיו.
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"כל חֵלב ליי" .
:בריך רחמנא דסיען