1
כשֵם שמִצוה לִהיוֹת כל קרבן תמים וּמוּבחר,
כך נסכיו יהיוּ תמימים נִבחרים,
שנאמר: "תמימִם יהיוּ לכם ונִסכיהם" nbsp; שיִהיוּ הנסכים תמימים,
שלֹא יביא נסכים לֹא יין מעוּשן,
ולֹא סֹלת שהִתליעה,
ולֹא יבלֹל בזית שריחוֹ אוֹ טעמוֹ רע.
2
וכֵן עצי המערכה לֹא יהיוּ אלא נִבחרים,
ולֹא יהיה בהן תוֹלעת.
וכל עֵץ שהִתליע כשהוּא לח פסוּל למִזבֵח.
הִתליע יבֵש גוֹרֵד את המקוֹם שהִתליע.
ועצי סתירה פסוּלין לעוֹלם,
אלא יביאוּ חדשים.
3
המקדיש יין פסוּל אוֹ סֹלת פסוּלה אוֹ שמן פסוּל אוֹ עֵצים פסוּלים למִזבֵח הרי הדבר ספֵק אִם דוֹמין לבעל מוּם בבהֵמה,
ולוֹקה, אוֹ אינן כבעל מוּם.
לפיכך אינוֹ לוֹקה,
וּמכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
4
הסֹלת והיין והשמן והלבוֹנה והעוֹפוֹת והעֵצים וּכלי שרֵת שנִפסלוּ אוֹ שנִטמאוּ אין פוֹדין אוֹתן,
שנאמר: "והעמיד.
.. והעריך" : כל שישנוֹ בהעמדה נערך,
ואֵלוּ אינן בִכלל העמדה,
לפיכך אין נִפדין לעוֹלם.
5
במה דברים אמוּרים? בשנִפסלוּ אוֹ נִטמאוּ אחר שנִתקדשוּ בִכלי שרֵת.
אבל קֹדם שיִתקדשוּ בִכלי,
אִם נִטמאוּ אוֹ נִפסלוּ פוֹדין אוֹתן.
אבל טהוֹרין,
אף על פי שעדין לֹא קדשוּ בִכלי אין פוֹדין אוֹתן,
חוּץ מִמִנחת חוֹטֵא,
שנאמר בה:
"מֵחטאתוֹ" , "על חטאתוֹ" ,
לוֹמר שמֵביא חטאתוֹ מִדמי חטאתוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר.
לפיכך, קֹדם שתִתקדֵש בִכלי שרֵת הרי היא כִקדוּשת דמים,
וּפוֹדין אוֹתה אף על פי שהיא טהוֹרה.
וכל הנסכים שנִטמאוּ עוֹשה להן מערכה בִפני עצמן ושוֹרפן במִזבֵח.
6
מי החג שנִטמאוּ והִשיקן וטִהרן,
כמוֹ שיִתבאֵר בִטהרוֹת:
אִם טִהרן ואחר כך הִקדישן הרי אֵלוּ מִתנסכין; ואִם הִקדישן ואחר כך נִטמאוּ הוֹאיל ונִדחוּ,
ידחוּ.
7
זיתים וענבים שנִטמאוּ דוֹרכן פחוֹת פחוֹת מִכביצה,
והמשקין היוֹצאין מֵהן כשֵרים לִנסכים,
שהמשקה מוּפקד הוּא באֹכל,
וּכאִלוּ אינוֹ מִגוּפוֹ.
8
מעלה יתֵרה עשוּ חכמים בקדשים,
שזרעים שנִטמאוּ,
אפִלוּ זרען היוֹצֵא מֵהן פסוּל לִנסכים,
שאין זריעה מוֹעלת לקדשים.
וכֵן העֵצים והלבוֹנה,
אף על פי שאינן אכלין הרי הֵן מִתטמאין כאֹכל לעִנין הקרבנוֹת,
ויפסלוּ העֵצים והלבוֹנה בטוּמאה זוֹ למִזבֵח,
ואין מקריבין אוֹתן.
9
ואֵלוּ הֵן היינוֹת הפסוּלים לגבי המִזבֵח:
המתוֹק, והמעוּשן,
והמבוּשל באֵש,
והמבוּשל בשמש עד שנִשתנה טעמוֹ בבִשוּל.
אבל יין שמחממין אוֹתוֹ בשמש ולֹא נתנה בוֹ טעם בִשוּל,
וכֵן יין צִמוּקים,
ויין מִגִתוֹ שלֹא שהה ארבעים יוֹם,
ויין הדליוֹת,
ויין כרם הנטוּע בבית השלהין אוֹ בבית הזבלים,
אוֹ יין גפנים שנִזרע זרע ביניהן,
אוֹ יין כרם שלֹא נעבד כל אֵלוּ היינוֹת לֹא יביא לכתחִלה,
ואִם הֵביא כשֵר.
10
יין שנִתגלה פסוּל לגבי המִזבֵח.
הִדלה גפן על גבי תאֵנה יינה פסוּל לִנסכים,
מִפני שנִשתנה ריחוֹ,
והרי הוּא אוֹמֵר:
"זבח וּנסכים" nbsp; מה זבח שלֹא נִשתנה,
אף נסכים שלֹא נִשתנוּ.
11
סֹלת שהִתליעה רוּבה אוֹ שהִתליע רֹב החִטים שנעשת מֵהן פסוּלה.
הִתליע רֹב חִטה אחת הרי זה ספֵק.
וכל סֹלת שנִשאר בה קמח פסוּלה.
12
כיצד בוֹדקה? מכניס הגִזבר ידוֹ לתוֹך הסֹלת:
אִם עלה בה אבק פסוּלה,
עד שיחזֹר וינפה אוֹתה.
אבל סֹלת חִטים שנִזרעוּ בבית השלהין אוֹ בבית הזבלים אוֹ בבית האילן אוֹ בארץ שלֹא נרה ולֹא עבדה לֹא יביא לכתחִלה,
ואִם הֵביא כשֵר.
13
חִטים שלִקטן מִגללי הבקר וּזרען הרי אֵלוּ ספֵק אִם עברה מאיסתן בזריעה,
אוֹ עדין הֵן מאוּסין.
לפיכך לֹא יביא מֵהן מנחוֹת,
ואִם הֵביא כשֵר.
14
ואֵלוּ הֵן השמנים הפסוּלים:
שמן של גרגרים שנִשרוּ במים,
אוֹ של זיתים כבוּשים אוֹ שלוּקין,
אוֹ שמן של שמרים,
אוֹ שמן שריחוֹ רע כל אֵלוּ פסוּלים.
אבל שמן זית שנטעוֹ בבית הזבלים אוֹ בבית השלהין,
אוֹ שנִזרע זרע ביניהן,
אוֹ שמן שהוֹציאוֹ מִזיתים שלֹא בשלוּ אלא עדין הֵן פגים כל אֵלוּ לֹא יביא,
ואִם הֵביא כשֵר.
15
כל המנחוֹת והנסכים כשֵרים מֵהארץ וּמִחוּצה לארץ,
מִן החדש וּמִן הישן,
וּבִלבד שיבֹאוּ מִן המוּבחר,
כמוֹ שיִתבאֵר,
חוּץ מִן העֹמר וּשתי הלחם,
שאינן באין אלא מִן החדש וּמֵארץ ישראֵל.