1
שאֹר וּדבש אסוּרין לגבי המִזבֵח,
ואוֹסרין בכל שהֵן,
שנאמר: "כי כל שאֹר וכל דבש לֹא תקטירוּ וכו' ליי" וכו' .
ואינוֹ חיב אלא אִם הִקטירן עִם הקרבן אוֹ לשֵם קרבן.
ואחד המקטירן עצמן אוֹ המקטיר תערֹבת שלהן לוֹקה על כל אחד מֵהן בִפני עצמוֹ.
ואִם הִקטיר שניהן כאחד אינוֹ לוֹקה אלא אחת,
לפי ששניהן נאמרוּ בלאו אחד.
2
נפל מֵהן כל שהוּא בקטֹרת נִפסלה,
ואִם הִקטיר מִמנה בהיכל לוֹקה.
ואין הקטרה פחוּתה מִכזית.
3
העלה שאֹר אוֹ דבש בִפני עצמן למִזבֵח לשֵם עֵצים פטוּר,
שנאמר: "ואל המִזבֵח לֹא יעלוּ לריח ניחֹח" nbsp; לריח ניחוֹח אי אתה מעלה,
אבל אתה מעלה לשֵם עֵצים.
:אפִלוּ הִקטיר דבר שאינוֹ ראוּי להקטרה בִדבש אוֹ בִשאֹר,
הוֹאיל והוּא מִן הקרבן לוֹקה.
4
כיצד? המעלה מִבשר חטאת ואשם,
אוֹ מִבשר קדשים קלים,
אוֹ מִשירי המנחוֹת,
אוֹ מִמוֹתר העֹמר,
אוֹ מֵחטאת העוֹף,
אוֹ מִלחם הפנים וּשתי הלחם,
אוֹ מִלֹג שמן של מצֹרע,
המעלה כזית מֵאחד מֵאֵלוּ בחמֵץ אוֹ בִדבש,
בין למִזבֵח בין לכבש לוֹקה; אף על פי שאין כל אֵלוּ ראוּיין להקטרה,
הוֹאיל והֵן קרוּיין קרבן חיב עליהן,
שנאמר: "קרבן רֵאשית תקריבוּ אֹתם ליי" וכו' .
5
וכֵן אסוּר להקטיר על המִזבֵח דבר מִכל דברים אֵלוּ שאינן ראוּיין להקטרה,
כגוֹן בשר חטאוֹת ואשמוֹת וּשירי מנחוֹת וכיוֹצֵא בהן.
מִפי השמוּעה למדוּ שכל דבר שמִקצתוֹ לאִשים הרי שאֵריתוֹ ב'בל תקטירוּ'.
6
המקטיר אֵברי בהֵמה טמֵאה על גבי המִזבֵח לוֹקה,
ואף על פי שאִסוּר הקרבתה מִכלל עשֵה; שהרי נאמר:
'מִן הטהוֹרה אכֹל' וּ'מִן הטהוֹרה הקרֵב' הא טמֵאה לֹא תֹאכל ולֹא תקריב:
כשֵם שלוֹקה על אכילת הטוּמאה הבא מִכלל עשֵה,
כמוֹ שבֵארנוּ בִמקוֹמוֹ,
כך לוֹקה על הקרבתה.
:אבל המקריב אֵברי חיה טהוֹרה עוֹבֵר בעשֵה ואינוֹ לוֹקה.
וּמִנין שהוּא בעשֵה? שנאמר:
"מִן הבהֵמה מִן הבקר וּמִן הצֹאן תקריבוּ" nbsp; הא מִן החיה לֹא תקריבוּ,
ולאו הבא מִכלל עשֵה,
עשֵה.
7
הגוֹנֵב אוֹ הגוֹזֵל והִקריב הקרבן פסוּל,
והקדוֹש ברוּך הוּא שוֹנאוֹ,
שנאמר: "שֹנֵא גזֵל בעוֹלה" ,
ואין צריך לוֹמר שאינוֹ מִתקבֵל.
ואִם נִתיאשוּ הבעלים הקרבן כשֵר,
ואפִלוּ היה חטאת שהכֹהנים אוֹכלין את בשרה.
וּמִפני תקנת מִזבֵח אמרוּ שהחטאת הגזוּלה,
אִם נוֹדעה לרבים אינה מכפרת אף על פי שנִתיאשוּ הבעלים,
כדי שלֹא יֹאמרוּ:
מִזבֵח אוֹכֵל גזֵלוֹת.
וכֵן העוֹלה.
8
הגוֹנֵב עוֹלת חבֵרוֹ והִקריבה סתם נִתכפרוּ בה הבעלים הרִאשוֹנים.
9
אין מביאין מנחוֹת וּנסכים לֹא מִן הטבל,
ולֹא מִן החדש קֹדם לעֹמר,
ולֹא מִן המדוּמע; ואין צריך לוֹמר מֵערלה וכִלאי הכרם,
מִפני שהיא מִצוה הבאה בעבֵרה,
שהקדוֹש ברוּך הוּא שוֹנאה.
:ואִם הֵביא לֹא נִתקדשוּ לִהיוֹתן ראוּיין לקרבן,
אבל נִתקדשוּ להִפסֵל,
ויהיוּ כקדשים שנִפסלוּ.
10
כל המנחוֹת אין מביאין אוֹתן מִן החדש קֹדם שתי הלחם לכתחִלה,
שהרי נאמר בהן:
"בִכוּרים" . ואִם הֵביא כשֵר.
וּמביאין נסכים מִן המוּקצה ביוֹם טוֹב.
11
מִצות עשֵה לִמלֹח כל הקרבנוֹת קֹדם שיעלוּ למִזבֵח,
שנאמר: "על כל קרבנך תקריב מלח" .
ואין לך דבר שקרֵב למִזבֵח בלֹא מלח,
חוּץ מִן יין הנסכים והדם והעֵצים.
ודבר זה קבלה,
ואין לוֹ מִקרא לִסמֹך עליו.
:וּמִצוה לִמלֹח הבשר יפה יפה,
כמוֹלֵח בשר לצלי,
שמהפֵך את האֵבר וּמוֹלֵח.
ואִם מלח כל שהוּא,
אפִלוּ בגרגֵר מלח אחד כשֵר.
12
הִקריב בלֹא מלח כלל לוֹקה,
שנאמר: "ולֹא תשבית מלח ברית אלֹהיך" .
ואף על פי שלוֹקה,
הקרבן כשֵר,
והוּרצה, חוּץ מִן המִנחה,
שהמלח מעכֵב בקוּמצוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר,
שנאמר: "ולֹא תשבית מלח ברית אלֹהיך מֵעל מִנחתך" .
13
המלח שמוֹלחין בוֹ כל הקרבנוֹת מִשל צִבוּר,
כמוֹ העֵצים,
ואין היחיד מֵביא מלח אוֹ עֵצים לקרבנוֹ מִביתוֹ.
וּבִשלֹשה מקוֹמוֹת היוּ נוֹתנין המלח:
בלִשכת המלח,
ועל גבי הכבש,
וּברֹאשוֹ של מִזבֵח.
בלִשכת המלח היוּ מוֹלחין עוֹרוֹת הקדשים,
ועל גבי הכבש מוֹלחין האֵברין,
וּברֹאשוֹ של מִזבֵח מוֹלחין הקֹמץ והלבוֹנה וּמנחוֹת הנִשרפוֹת ועוֹלת העוֹף.