1
אחד הבהֵמה ואחד העוֹף שנִרבע,
אוֹ שהֵמית את האדם,
אוֹ הוּקצה,
אוֹ נעבד הכֹל פסוּל לגבי המִזבֵח.
2
הרוֹבֵע והנִרבע ושהֵמית את האדם,
אִם היוּ שם שני עֵדים הרי הבהֵמה אוֹ העוֹף נִסקלין,
וּבשרן אסוּר בהניה,
ואין צריך לוֹמר באֵלוּ שהֵן אסוּרין לגבֹה.
:וּבמה אמרוּ שהֵן אסוּרין למִזבֵח? בשהיוּ מוּתרין להדיוֹט,
כגוֹן שהיה שם עֵד אחד בִלבד והבעלים שוֹתקין,
אוֹ על פי הבעלים אף על פי שאין שם עֵד כלל.
היה שם עֵד אחד והבעלים מכחישין אוֹתוֹ הרי אֵלוּ מוּתרין אף למִזבֵח.
3
בהֵמה ששִחקוּ בה והִגיחוּה עד שהֵמיתה את האדם הרי זוֹ כשֵרה למִזבֵח,
מִפני שהיא כאנוּסה.
:אין הבהֵמה נִפסלת מִשוּם רוֹבֵע אוֹ נִרבע עד שיִהיה האדם שרבעה בן תֵשע שנים ויוֹם אחד.
בין ישראֵלי בין גוֹי אוֹ עבד,
הוֹאיל וּרבעה אדם נִפסלה.
ואִם האדם הוּא שנִרבע מִן הבהֵמה אינה נִפסלת עד שתִהיה האִשה הנִרבעת בת שלֹש שנים ויוֹם אחד,
אוֹ יהי האיש הנִרבע בן תֵשע שנים ויוֹם אחד.
4
מֵאימתי תִפסֵל הבהֵמה אוֹ העוֹף מִשוּם מוּקצה? מִשיעשוּ בהן הכוּמרין מעשה,
כגוֹן שיגֹזוּ אוֹתוֹ אוֹ יעבדוּ בוֹ לשֵם עבוֹדה זרה.
אבל בִדברים אינוֹ נעשה מוּקצה,
שאין הקדֵש לעבוֹדה זרה.
5
הרוֹבֵע והנִרבע,
בין שהיתה הבהֵמה שלוֹ בין שהיתה של חבֵרוֹ,
בין באֹנס בין ברצוֹן,
בין בזדוֹן בין בִשגגה,
בין לִפני הקדשה בין לאחר הקדשה הרי זוֹ אסוּרה למִזבֵח.
אבל המוּקצה:
אִם היה שלוֹ והִקצה קֹדם שיקדיש נִפסל; הִקצה של חבֵרוֹ אוֹ שהִקצה שלוֹ אחר שהִקדישוֹ הרי זה מוּתר,
שאין אדם מקצה דבר שאינוֹ שלוֹ.
6
הנעבד, בין שעבד שלוֹ בין של חבֵרוֹ,
בין באֹנס בין ברצוֹן,
בין בזדוֹן בין בִשגגה,
בין לִפני הקדֵש בין לאחר הקדֵש הרי זה אסוּר,
וירעה עד שיִפֹל בוֹ מוּם קבוּע ויפדה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
והנעבד הוּא וכל מה שעליו אסוּרין למִזבֵח,
שכל ציפוּיי נעבד אסוּרין בהניה.
אבל המוּקצה הוּא אסוּר,
וּמה שעליו מוּתר למִזבֵח.
7
המִשתחוה להר,
אף על פי שהוּא מוּתר בהניה הרי אבניו אסוּרין למִזבֵח.
וכֵן המִשתחוה למעין הנוֹבֵע בארצוֹ הרי מימיו פסוּלין לנסֵך.
אשֵרה שבטלה אין מביאין מִמנה גזרין למערכה.
וכֵן המִשתחוה לִבהֵמה כשֵם שנִפסלה למִזבֵח כך צמר שלה פסוּל לבִגדי כהוּנה,
וקרניה פסוּלין לחצוֹצרוֹת,
ושוֹקיה לחלילין,
וּבני מֵעיה לנימין הכֹל פסוּל.
8
כל שיֵש בוֹ שֵם עבוֹדה זרה לֹא יֵעשה לִמלאכת הקֹדש,
אף על פי שהוּא מוּתר בהניה.
:אי זה הוּא אתנן? האוֹמֵר לזוֹנה:
'הֵא לך דבר זה בִשכריך' אחד זוֹנה גוֹיה,
אוֹ שִפחה,
אוֹ ישראֵלית שהיא ערוה עליו אוֹ מֵחיבי לאוין.
אבל הפנוּיה,
אפִלוּ היה כֹהֵן אתננה מוּתר.
וכֵן אִשתוֹ נִדה אתננה מוּתר,
אף על פי שהיא ערוה.
9
נשא אחת מֵחיבי לאוין כל שיִתֵן לה מֵחמת בעילה,
הרי זה אתנן ואסוּר.
והזכוּר אתננוֹ אסוּר.
נתנה האִשה אתנן לבוֹעֵל הרי זה מוּתר מִשוּם אתנן.
10
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'הֵא לך דבר זה,
ותלין שִפחתך אֵצל עבדי העִברי' הרי זה אתנן,
והוּא שלֹא יהיה לוֹ אִשה וּבנים.
אבל אִם יֵש לוֹ אִשה וּבנים הרי זה מוּתר בשִפחה כנענית,
כמוֹ שיִתבאֵר.
והוּא הדין באוֹמֵר לזוֹנה:
'הֵא לך דבר זה והִבעלי לִפלוֹני היִשראֵלי' הרי זה אתנן.
11
פסק עִם הזוֹנה שיִתֵן לה טלה אחד,
ונתן לה הרבֵה,
אפִלוּ נתן לה אלף כוּלן אתנן ואסוּרין למִזבֵח.
נתן לה אתננה ולֹא בא עליה,
אלא אמר לה:
'יהי אצליך עד שאבֹא עליך' כשיבֹא עליה יֵאסֵר.
:קדמה והִקריבתוּ קֹדם שיבֹא עליה כשֵר,
והוּא שיֹאמר לה בעֵת שנתן:
'אימתי שתֵרצי לוֹ קני אוֹתוֹ מֵעכשיו'.
אבל אִם לֹא אמר לה כֵן אינה יכוֹלה להקריב דבר שאינוֹ שלה.
12
קדמה והִקדישתוּ קֹדם שיבֹא עליה,
ואחר כך בא עליה הרי זה ספֵק אִם הוּא אתנן,
הוֹאיל וּבא עליה קֹדם שתקריבנוּ,
אוֹ אינוֹ אתנן,
שהרי הִקדישתוּ קֹדם ביאה.
לפיכך לֹא יקריב,
ואִם קרב נִרצה.
13
בא עליה ולֹא נתן לה,
וּלאחר זמן נתן לה,
אפִלוּ אחר כמה שנים הרי זה אתנן.
במה דברים אמוּרים? בגוֹיה שאמר לה:
'בטלה זה',
שאינה צריכה משיכה,
אוֹ בישראֵלית שהיה הטלה בחצֵרה,
ואמר לה:
'אִם לֹא אתֵן לך מעוֹת ביוֹם פלוֹני,
הרי הוּא שלך'.
אבל אִם אמר לה:
'הִבעלי לוֹ בטלה' סתם,
וּבא עליה,
וּלאחר זמן שלח לה טלה הרי זה מוּתר מִשוּם אתנן.
14
אין אסוּר מִשוּם אתנן וּמחיר אלא גוּפן,
לפיכך אינוֹ חל אלא על דבר הראוּי לִקרב לגבי המִזבֵח,
כגוֹן בהֵמה טהוֹרה ותוֹרין וּבני יוֹנה ויין שמן וסֹלת.
נתן לה מעוֹת ולקחה בהן קרבן הרי זה כשֵר.
15
נתן לה חִטים ועשת אוֹתן סֹלת,
זיתים ועשת אוֹתן שמן,
ענבים ועשת אוֹתן יין הרי אֵלוּ כשֵרים,
שכבר נִשתנוּ.
:נתן לה בהמת קדשים באתננה לֹא נאסרה למִזבֵח,
ואפִלוּ מִנה אוֹתה על פִסחוֹ ועל חגיגתוֹ באתננה לֹא נִפסלוּ המוּקדשין,
שכבר זכה בהן גבֹה מִשעה שהוּקדשוּ.
וכֵן אִם נתן לה דבר שאינוֹ שלוֹ לֹא פסלוֹ,
שאין אדם אוֹסֵר דבר שאינוֹ שלוֹ,
אלא אִם כֵן נִתיאשוּ הבעלים.
אבל אִם נתן לה עוֹפוֹת,
אף על פי שהֵן מוּקדשין אתנן חל עליהן,
ואסוּרין. וּבדִברי קבלה הוּא זה.
16
אי זה הוּא מחיר כלב? זה האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'הֵא לך טלה זה תחת כלב זה'.
וכֵן אִם החליף כלב בכמה בהֵמוֹת אוֹ עוֹפוֹת וכיוֹצֵא בהן כוּלן אסוּרוֹת למִזבֵח.
17
שני שוּתפין שחלקוּ,
זה לקח עשרה טלאים וזה לקח תִשעה וכלב:
שעִם הכלב מוּתרין,
אבל העשרה שכנגדוֹ:
אִם יֵש אחד מֵהן דמיו כִדמי הכלב אוֹ יתֵר על דמי הכלב מוֹציאוֹ מִן העשרה כנגד הכלב,
ויהיה מחירוֹ,
וּשארן מוּתר; ואִם כל אחד ואחד מֵהן דמיו פחוּתין מִדמי הכלב הרי העשרה כוּלן אסוּרין.
18
נִשתנה המחיר,
כגוֹן שהחליף כלב בחִטים ונעשוּ סֹלת הרי זה מוּתר.
אתנן כלב וּמחיר זוֹנה מוּתרין.
אתנן זוֹנה וּמחיר כלב מוּתרין לבדק הבית,
שהרי הֵן מִשתנין,
אבל גוּפוֹ של אתנן לֹא יעשה רִקוּעים לבית,
שנאמר: "לכל נדר" nbsp; להביא את הרִקוּעים.