1
אין המוּמין פוֹסלין בעוֹף,
וכֵן אחד הזכר ואחד הנקֵבה בעוֹף,
שלֹא נאמר:
"תמים זכר" nbsp;אלא בבהֵמה בִלבד.
במה דברים אמוּרים? במוּמין קטנים.
אבל עוֹף שיבש גפוֹ אוֹ נִסמת עינוֹ אוֹ נִקטעה רגלוֹ אסוּר לגבי המִזבֵח,
שאין מקריבין חסֵר כלל.
וכֵן אִם נוֹלד בוֹ אחת מִן הטרֵפוֹת שאוֹסרין אוֹתוֹ באכילה הרי זה נִפסל לקרבן.
2
תוֹרים קטנים פסוּלים,
וּבני יוֹנה גדוֹלים פסוּלים,
שנאמר: "מִן התֹרים אוֹ מִן בני היוֹנה" .
תחִלת הצִהוּב בזה וּבזה פסוּל.
ועד מתי יהיוּ בני יוֹנה כשֵרים? כל זמן שעוֹקֵר כנף וּמִתמלֵא מקוֹם עִקרוֹ דם.
והתוֹרים כשֵרים מִשיזהיבוּ.
3
הטוּמטוּם והאנדרגינס,
אף על פי שאין לך מוּם גדוֹל מֵהם הרי הֵן פסוּלין למִזבֵח מִדרך אחרת:
לפי שהֵן ספֵק זכר ספֵק נקֵבה הרי הֵן כמין אחֵר,
וּבקרבנוֹת נאמר:
"זכר תמים" ,
"נקֵבה תמימה" nbsp; עד שיִהיה זכר ודאי אוֹ נקֵבה ודאית.
לפיכך, אף העוֹף שהוּא טוּמטוּם אוֹ אנדרגינס פסוּל למִזבֵח.
4
וכֵן הכִלאים ויוֹצֵא דֹפן וּמחוּסר זמן פסוּלין,
אף על פי שאין בהן מוּם,
שנאמר: "שוֹר אוֹ כשב אוֹ עֵז" nbsp; עד שיִהיה כל מין ומין בִפני עצמוֹ,
לֹא שיִהיה מעֹרב מִכבש ועֵז; "כי יוּלֵד" nbsp; פרט ליוֹצֵא דֹפן; "והיה שִבעת ימים" nbsp; פרט לִמחוּסר זמן; "תחת אִמוֹ" nbsp; פרט ליתוֹם שנוֹלד אחר שנִשחטה אִמוֹ.
5
הנִדמה, אף על פי שאינוֹ כִלאים הרי הוּא פסוּל למִזבֵח.
כיצד? רחֵל שילדה כמין עֵז ועֵז שילדה כמין כבש,
אף על פי שיֵש בוֹ מִקצת סימנין,
הוֹאיל והוּא דוֹמה למין אחֵר פסוּל כבעל מוּם קבוּע,
שאין לך מוּם גדוֹל מִן השִנוּי.
6
וכֵן הרוֹבֵע והנִרבע והמוּקצה לעבוֹדה זרה והנעבד,
אף על פי שהֵן מוּתרין באכילה הרי הֵן פסוּלין לגבי המִזבֵח,
שנאמר: "כי משחתם בהם" nbsp; כל שיֵש בוֹ השחתה,
פסוּל. וּבעבֵרה הוּא אוֹמֵר:
"כי הִשחית כל בשר" ,
וּבעבוֹדה זרה כתוּב:
"כי שִחֵת עמך" .
:וכֵן בהֵמה אוֹ עוֹף שהרגוּ את האדם הרי הֵן כרוֹבֵע אוֹ נִרבע,
וּפסוּלין למִזבֵח.
7
ויֵראה לי שאף על פי שאין כל הפסוּלין האֵלוּ ראוּיין לקרבן,
אִם עבר והִקריבן אינוֹ לוֹקה מִן התוֹרה,
לפי שלֹא נִתפרשה אזהרתן.
:אבל אתנן זוֹנה וּמחיר כלב אסוּרין לגבי המִזבֵח,
והמקריב אחד מֵהן אוֹ שניהן כאחד לוֹקה אחת,
שנאמר: "לֹא תביא אתנן זוֹנה וּמחיר כלב" .
וּמִפני מה לוֹקה אחת על שניהן? מִפני שנאמרוּ בלאו אחד.
8
מִצות עשֵה להקריב כל הקרבנוֹת מיוֹם השמיני והלאה,
שנאמר: "והיה שִבעת ימים תחת אִמוֹ וּמיוֹם השמיני והלאה יֵרצה" .
וכל שִבעת הימים הוּא נִקרא מחוּסר זמן.
ואף על פי שמחוּסר זמן פסוּל,
אִם עבר והִקריבוֹ אינוֹ לוֹקה,
מִפני שהוּא לאו הבא מִכלל עשֵה; ולֹא נִרצה הקרבן.
9
תוֹרים שלֹא הִגיע זמנם,
שהֵן כִמחוּסר זמן בבהֵמה,
וּבני יוֹנה שעבר זמנן הכֹל כבעל מוּם,
והמקריבן אינוֹ לוֹקה,
אף על פי שהקרבן פסוּל ולֹא נִרצה.
10
המקדיש טוּמטוּם ואנדרגינס וּטרֵפה וכִלאים ויוֹצֵא דֹפן למִזבֵח הרי זה כמקדיש עֵצים ואבנים,
לפי שאין קדוּשה חלה על גוּפן,
והרי הֵן חוּלין לכל דבר,
וימכרוּ, ויביא בִדמיהן כל קרבן שיִרצה.
ואינוֹ כבעל מוּם,
שבעל מוּם יֵש במינוֹ קרבן.
:אבל המקדיש רוֹבֵע ונִרבע וּמוּקצה ונעבד ואתנן וּמחיר הרי זה כמקדיש בעל מוּם עוֹבֵר,
וירעוּ עד שיִפֹל בהן מוּם קבוּע ויפדוּ עליו.
וכֵן המקדיש מחוּסר זמן הרי זה כמקדיש בעל מוּם עוֹבֵר,
ואינוֹ לוֹקה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
11
נִמצאוּ כל האסוּרין למִזבֵח ארבעה עשר,
ואֵלוּ הֵן:
א)nbsp;בעל מוּם.
ב)nbsp;ושאינוֹ מִן המוּבחר.
ג)nbsp;וּמחוּסר אֵבר מִבִפנים.
ד)nbsp;וּטרֵפה. ה)nbsp;וכִלאים.
ו)nbsp;ויוֹצֵא דֹפן.
ז)nbsp;ורוֹבֵע. ח)nbsp;ונִרבע.
ט)nbsp;ושהֵמית את האדם.
י)nbsp;הנעבד. יא)nbsp;המוּקצה.
יב)nbsp;האתנן. יג)nbsp;המחיר.
יד)nbsp;מחוּסר זמן.
12
כל האסוּרין לגבי המִזבֵח אוֹסרין בכל שהֵן.
אפִלוּ נִתערֵב אחד ברִבוֹא נִפסד הכֹל ונִפסל למִזבֵח.
וכוּלן ולדוֹתיהן מוּתרין למִזבֵח,
חוּץ מִוּלד נִרבעת ונעבדת וּמוּקצית ושהֵמיתה את האדם,
שוּלדן אסוּר למִזבֵח כמוֹתן.
13
במה דברים אמוּרים? בשנעברה בה עבֵרה אוֹ הֵמיתה כשהיא מעוּברת,
שהרי הוּלד היה מצוּי עִמה בעֵת שנִפסלה,
והיה כאֵבר מֵאֵבריה.
אבל אִם נִתעברה אחר שנעברה בה עבֵרה אוֹ אחר שהֵמיתה הרי ולדה כשֵר למִזבֵח.
אפִלוּ נִרבעה כשהיא מקוּדשין,
ואין צריך לוֹמר אִם נִרבעה והיא חוּלין ואחר כך הִקדישה ונִתעברה,
שוּלדה מוּתר.
וכֵן אפרֹח ביצת טרֵפה מוּתר למִזבֵח.
14
המִשתחוה לקמה חִטיה מוּתרין לִמנחוֹת,
שהרי נִשתנוּ ונִדמוּ לִולדוֹת של אִסוּרי מִזבֵח,
שהֵן מוּתרין.
וכֵן בהֵמה שפִטמה בכרשיני עבוֹדה זרה מוּתרת למִזבֵח,
שהרי נִשתנוּ.
15
לוֹקחין כל הקרבנוֹת מִן הגוֹים,
ואין חוֹששין להן לֹא מִשוּם רוֹבֵע ונִרבע,
ולֹא מִשוּם מוּקצה ונעבד,
עד שיִוּדע בודאי שזה נִפסל.
הרי הוּא אוֹמֵר:
"מֵעמלֵקי הביאוּם אשר חמל העם על מיטב הצֹאן והבקר למען זבֹח ליי אלֹהיך" .