1
כל המוּמין הפוֹסלין באדם וּבבהֵמה חמִשים,
וּכבר נִמנוּ.
2
ויֵש מוּמין אחֵרים מיוּחדין בבהֵמה ואינן ראוּיין לִהיוֹת באדם,
וּשלֹשה ועשרים הֵן,
וזה הוּא פרטן:
א)nbsp;אִם היה גלגל עינה עגֹל כשל אדם.
ב)nbsp;עינה אחת גדוֹלה כשל עֵגל,
והשניה קטנה כשל אוּז.
אבל אִם היתה אֹזן גדוֹלה ואֹזן קטנה,
אפִלוּ קטנה עד כפוֹל כשֵר.
ג)nbsp;אִם יֵש בלֹבן עינה יבֹלת שיֵש בה שֵער.
ד)nbsp;אִם נִקב העוֹר שבין שני חטמיה במקוֹם הנִראה.
ה)nbsp;פיה דוֹמה לשל חזיר,
פרוּס, אף על פי שאינוֹ מחוּדד כשפוּד.
3
ו)nbsp;חִטיה החיצוֹנוֹת שנִקבוּ.
ז)nbsp;אוֹ שנִגממוּ,
אף על פי שנִשאר מִקצתן.
ח)nbsp;אוֹ שנִפגמוּ.
ט)nbsp;אִם נעקרוּ חִטיה הפנימיוֹת,
שהרי בעֵת שפוֹתחת פיה וצוֹוחת הֵן נִראין חסֵרין.
4
י)nbsp;אִם נִטלוּ קרניה וזכרוּתן עִמהן ולֹא נִשאר מֵהן כלוּם.
אבל נקֵבה שיֵש לה קרנים כשֵרה.
יא)nbsp;אִם נִפגם העוֹר שחוֹפה את גיד הבהֵמה.
יב)nbsp;אִם נִפגמה הערוה של נקֵבה.
יג)nbsp;אִם נִפגם הזנב מִן העצם,
אבל לֹא מִן הפרק.
יד)nbsp;אִם היה רֹאש הזנב מפוּצל לִשנים בִשני עצמים.
טו)nbsp;אִם היה בין חוּליה לחוּליה מלֹא אצבע בשר.
יו)nbsp;אִם היה הזנב קצר.
ועד כמה? בגדי:
חוּליה אחת מוּם,
שתים כשֵר; וּבטלה:
אֹרך שתי חוּליוֹת מוּם,
היתה שלֹש כשֵר.
יז)nbsp;זנב הגדי שהיה רך וּמדוּלדל,
דוֹמה לשל חזיר.
יח)nbsp;אִם נִשבר עצם הזנב.
אבל אִם נִשבר עצם מִצלעוֹתיו כשֵר,
מִפני שאינוֹ בגלוּי.
5
יט)nbsp;בעל חמֵש רגלים.
כ)nbsp;אִם אין לוֹ אלא שלֹש רגלים.
כא)nbsp;אִם היתה אחת מֵרגליו וידיו פרסתה עגוּלה כשל חמוֹר,
אף על פי שהיא סדוּקה וּפרוּסה.
כב)nbsp;אִם היתה רגלוֹ אוֹ ידוֹ קלוּטה כשל חמוֹר,
וזה הוּא "קלוּט" האמוּר בתוֹרה .
כג)nbsp;אִם נִגממוּ טלפיה בזכרוּתן עִמהן,
אף על פי שנִשאר מִזכרוּתן מעט קרוֹב לבשר.
6
כל מוּם מִשלֹשה ושִבעים מוּם המנוּיין בבהֵמה פוֹסלין אוֹתה מִן הקרבן.
ואִם נפל אחד מֵהן בִתמימה שהיא קֹדש תִפדה ותֵצֵא לחוּלין,
חוּץ מִזקֵן וחוֹלה וּמזֹהם; אף על פי שאינוֹ כשֵר לקרבן אינוֹ נִפדה,
אלא יהי קים ורוֹעה עד שיִוּלֵד בוֹ מוּם אחֵר קבוּע מִשאר המוּמין,
ויפדה.:וכֵן בהמת קדשים שנוֹלד בה מוּם עוֹבֵר אינה קרֵבה ולֹא נִפדית.
7
וארבעה מוּמין עוֹברין יֵש בבהֵמה וּבאדם,
ואֵלוּ הֵן:
א)nbsp;גרב לח.
ב)nbsp;חזזית שאינה מִצרית.
ג)nbsp;מים שיוֹרדין בעין ואינן קבוּעין.
ד)nbsp;סנוֵרים שאינן קבוּעים.
8
ויֵש שם ארבעה חליים אחֵרים,
אִם נִמצא אחד מֵהן בבהֵמה אין מקריבין אוֹתה,
לפי שאינה מִן המוּבחר,
והכתוּב אוֹמֵר:
"מִבחר נדריך" :
א)nbsp;מי שבלֹבן עינוֹ יבֹלת שאין בה שֵער.
ב)nbsp;אִם נִגממוּ קרניו,
אף על פי שנִשאר מִזכרוּתן מעט סמוּך לבשר.
ג)nbsp;אִם נִפגמוּ חִטיו הפנימיוֹת.
ד)nbsp;אִם נִגממוּ חִטיו הפנימיוֹת.
אִם היה אחד מֵאֵלוּ בקדשים לֹא קרֵבין ולֹא נִפדין,
אלא ירעוּ עד שיִפֹל בהן מוּם.
ואִם הִקריבן יֵראה לי שהוּרצוּ.
9
וכֵן בהמת קדשים שנעברה בה עבֵרה אוֹ שהֵמיתה את האדם בעֵד אחד אוֹ על פי הבעלים לֹא קרֵבה ולֹא נִפדית,
עד שיִוּלֵד לה מוּם קבוּע.
10
בהֵמה שנוֹלד לה אחת מִן הטרֵפוֹת האוֹסרין אוֹתה באכילה אסוּרה לגבי המִזבֵח.
הרי הוּא אוֹמֵר:
"הקריבֵהוּ נא לפחתך הירצך אוֹ הישא פניך" .
ואף על פי שאינה ראוּיה לקרבן אין פוֹדין אוֹתה,
שאין פוֹדין את הקדשים להאכילן לכלבים,
אלא ירעוּ עד שימוּתוּ,
ויקברוּ.
11
נִשחטה ונִמצֵאת טרֵפה הרי זוֹ תֵצֵא לבית השרֵפה.
וכֵן אִם נִמצא אֵבר מֵאֵבריה הפנימיין חסֵר,
אף על פי שאינה טרֵפה,
כגוֹן שנִמצֵאת בכוּליה אחת אוֹ שנִטל הטחוֹל הרי זוֹ אסוּרה למִזבֵח ותִשרֵף,
לֹא מִפני שהיא בעלת מוּם,
שאין חסרוֹן שבִפנים מוּם,
אלא מִפני שאין מקריבין חסֵר כלל,
שנאמר: "תמימִם יהיוּ לכם" .
וכל היתֵר כחסֵר.
לפיכך, אִם נִמצא לה שלֹש כוּליוֹת אוֹ שני טחוֹלים פסוּלה.
12
אי זה הוּא סנוֵרים קבוּעין? כל ששהה שמוֹנים יוֹם ולֹא ראה.
וּבוֹדקין אוֹתוֹ שלֹשה פעמים:
ביוֹם שִבעה ועשרים מֵעֵת שהִרגישוּ בוֹ,
וּביוֹם ארבעה וחמִשים,
וּביוֹם שמוֹנים.
אִם ראה מוֹנין לוֹ שמוֹנים מֵעֵת שנִפסקה הראיה.
13
וּבמה יוּדע שהמים קבוּעין? בשאכלה עשבים לחים מֵרֹאש אדר ועד חצי ניסן,
ואכלה אחר כֵן עשבים יבֵשים אלוּל וחצי תִשרי,
ולֹא נִתרפֵאת הרי אֵלוּ מים קבוּעין.
14
וכמה תֹאכל מֵעשבים אֵלוּ הלחים בִזמן הלח והיבֵשים בִזמן היבֵש? כגרוֹגרת אוֹ יתֵר,
קֹדם סעוּדה רִאשוֹנה של כל יוֹם בִשלֹשה חדשים אֵלוּ.
:וצריך שתֹאכל אוֹתן בכל יוֹם אחר שתיה,
ותִהיה מוּתרת בשדה בעֵת אכילה,
ולֹא תִהיה לבדה,
אלא היא וּבהֵמה אחרת לִצווֹת עִמה.
אִם נעשה לה כל אֵלוּ ולֹא נִתרפֵאת הרי אֵלוּ קבוּעין ודאי.
ואִם חסר אחת מִכל אֵלה הרי זה ספֵק,
ואינה קרֵבה ולֹא נִפדית.
15
כיצד? אכלה הלח כמִשפטיו באדר כוּלוֹ וחצי ניסן,
ואכלה אחריו היבֵש כמִשפטיו בחצי ניסן ואיר,
שנִמצֵאת שאכלה בִשלֹשה חדשים על הסֵדר,
אוֹ שאכלה כגרוֹגרת אחר אכילה אוֹ קֹדם שתיה,
אוֹ שהיתה קשוּרה,
אוֹ שהיתה לבדה,
אוֹ שהיתה בגִנה הסמוּכה לעיר,
ולֹא נִתרפֵאת כל אֵלוּ ספֵק קבוּעין אוֹ עוֹברין.
לפיכך, אִם הִטיל בה מוּם אחֵר אינוֹ לוֹקה.
:אכלה כמִשפטיה בִזמני האכילה ולֹא נִתרפֵאת,
והרי היא בעלת מוּם קבוּע
16
יֵש בדבר ספֵק אִם למפרֵע היא בעלת מוּם קבוּע מֵעֵת שבאוּ לה המים,
אוֹ מֵעֵת שנִתיאשוּ מֵרפוּאתה.
לפיכך, הפוֹדה אוֹתה קֹדם שנִתיאשוּ מֵרפוּאתה,
ונהנה באוֹתוֹ הפִדיוֹן אחר שנִתיאשוּ מֵרפוּאתה הרי הוּא ספֵק מוֹעֵל,
ואינוֹ מֵביא קרבן מעילה,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.