הִלכוֹת אִסוּרי מִזבֵח:
יֵש בִכללן ארבע עשרֵה מִצווֹת,
ארבע מִצווֹת עשֵה ועשר מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א)nbsp;להקריב כל הקרבנוֹת תמימין.
ב)nbsp;שלֹא להקדיש בעל מוּם למִזבֵח.
ג)nbsp;שלֹא ישחֵט.
ד)nbsp;שלֹא יזרֹק דמוֹ.
ה)nbsp;שלֹא יקטיר חלבוֹ.
ו)nbsp;שלֹא יקריב בעל מוּם עוֹבֵר.
ז)nbsp;שלֹא יקריב בעל מוּם אפִלוּ בקרבנוֹת הגוֹים.
ח)nbsp;שלֹא יטיל מוּם בקדשים.
ט)nbsp;לִפדוֹת פסוּלי המוּקדשין.
י)nbsp;להקריב מיוֹם השמיני והלאה.
וקֹדם זמן זה הוּא נִקרא מחוּסר זמן ואין מקריבין אוֹתוֹ.
יא)nbsp;שלֹא להקריב אתנן וּמחיר.
יב)nbsp;שלֹא להקטיר שאוֹר וּדבש.
יג)nbsp;לִמלֹח כל הקרבנוֹת.
יד)nbsp;שלֹא להשבית המלח מֵעל הקרבנוֹת.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה לִהיוֹת כל הקרבנוֹת תמימים וּמוּבחרים,
שנאמר: "תמים יהיה לרצוֹן" nbsp; זוֹ מִצות עשֵה.
2
וכל המקדיש בהֵמה שיֵש בה מוּם לגבי המִזבֵח עוֹבֵר בלֹא תעשה,
ולוֹקה על הקדֵשוֹ,
שנאמר: "כֹל אשר בוֹ מוּם לֹא תקריבוּ" .
מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה למקדיש בעלי מוּמין.
אפִלוּ הִקדישוֹ לִדמי נסכים לוֹקה,
שבִזיוֹן קדשים הוּא.
3
המִתכוֵּן לוֹמר 'שלמים' ואמר 'עוֹלה',
'עוֹלה' ואמר 'שלמים' לֹא אמר כלוּם,
עד שיִהיה פיו ולִבוֹ שוין.
לפיכך, המִתכוֵּן לוֹמר על בעל מוּם 'עוֹלה' והִקדישוֹ שלמים,
אוֹ שלמים ואמר 'עוֹלה',
אף על פי שנִתכוֵּן לאִסוּר אינוֹ לוֹקה.
מי שדִמה שמוּתר להקדיש בעל מוּם למִזבֵח והִקדיש הרי זה קדוֹש,
ואינוֹ לוֹקה.
4
השוֹחֵט בעל מוּם לשֵם קרבן לוֹקה,
שהרי נאמר בבעלי מוּמין:
"לֹא תקריבוּ אֵלה ליי" ,
וּמִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה לשוֹחֵט.
וכֵן הזוֹרֵק דם בעלי מוּמין על המִזבֵח לוֹקה,
שהרי נאמר בהן:
"לֹא תקריבוּ ליי" ,
מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה לזוֹרֵק.
:וכֵן המקטיר אֵמוּרי בעלי מוּמין על המִזבֵח לוֹקה,
שנאמר: "ואִשה לֹא תִתנוּ מֵהם על המִזבֵח" nbsp; אֵלוּ החלבים.
נִמצֵאת למֵד שאִם הִקדיש בעל מוּם,
וּשחטוֹ, וזרק דמוֹ,
והִקטיר אֵמוּריו לוֹקה ארבע מלקוּיוֹת.
5
אחד בעל מוּם קבוּע אוֹ בעל מוּם עוֹבֵר,
אִם הִקריבוֹ עוֹבֵר בכל אֵלוּ,
שנאמר: "לֹא תִזבח ליי אלֹהיך שוֹר ושה" וכו' ,
מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה לבעל מוּם עוֹבֵר,
כגוֹן שהיה בבהֵמה גרב לח אוֹ חזזית,
אִם הִקריבה לוֹקה.
6
ולֹא קרבנוֹת ישראֵל בִלבד,
אלא אף קרבנוֹת הגוֹים,
אִם הִקריבן והֵן בעלי מוּמין לוֹקה,
שנאמר: "וּמיד בן נֵכר לֹא תקריבוּ את לחם אלֹהיכם מִכל אֵלה" .
7
המטיל מוּם בקדשים,
כגוֹן שסִמֵא עינוֹ אוֹ קטע ידוֹ לוֹקה,
שהרי נאמר בקרבן:
"כל מוּם לֹא יהיה בוֹ" ,
מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה שלֹא יתֵן בוֹ מוּם.
ואינוֹ לוֹקה אלא בִזמן שבית המִקדש קים,
שהרי היה ראוּי לקרבן וּפסלוֹ,
אבל בזמן הזה,
אף על פי שעבר בלֹא תעשה אינוֹ לוֹקה.
8
הִטיל מוּם בקדשים,
וּבא אחֵר והִטיל בה מוּם אחֵר השֵני אינוֹ לוֹקה.
9
אחד המטיל מוּם בקדשים עצמן אוֹ בִתמוּרתן,
חוּץ מִן הבכוֹר וּמִן המעשֵר,
שהמטיל מוּם בִתמוּרתן אינוֹ לוֹקה,
לפי שאינן ראוּיין לקרבן,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
וכֵן המטיל מוּם בתשיעי של טעוּת עשירי אינוֹ לוֹקה.
10
המקדיש בעלת מוּם למִזבֵח,
אף על פי שלוֹקה הרי זוֹ נִתקדשה,
ותִפדה בעֵרך הכֹהֵן ותֵצֵא לחוּלין,
ויביא בדמיה קרבן.
וכֵן הדין בבהמת קדשים שנפל בה מוּם.
וּמִצות עשֵה היא לִפדוֹת קדשים שנוֹלד בהן מוּם,
ויֵצאוּ לחוּלין ויֵאכלוּ,
שנאמר: "רק בכל אוּת נפשך תִזבח ואכלת בשר" nbsp; מִפי השמוּעה למדוּ שהכתוּב מדבֵר בִפסוּלי המוּקדשין שיִפדוּ.
וּכבר בֵארנוּ בערכין שזה שנאמר:
"ואִם כל בהֵמה טמֵאה אשר לֹא יקריבוּ מִמנה קרבן ליי" nbsp; שהוּא מדבֵר בבעלי מוּמין שיִפדוּ.
11
מה בין בעלת מוּם קבוּע לבעלת מוּם עוֹבֵר? שהמקדיש בעלת מוּם קבוּע:
אִם ילדה והיא קֹדש יפדה הוּלד ויֵצֵא לחוּלין,
אף על פי שהוּא תמים,
כדי שלֹא יהיה טפֵל חמוּר מִן העִקר; ואִם נִתעברה קֹדם שתִפדה וילדה אחר פִדיוֹן הוּלד חוּלין.
ואִם מֵתה קֹדם שתִפדה נִפדית אחר שתמוּת,
שהרי לֹא חלה קדוּשה גמוּרה על גוּפה,
אלא על דמיה,
מִפני שהיתה בעלת מוּם קבוּע.
:אבל המקדיש בעלת מוּם עוֹבֵר אוֹ תמימה,
ואחר שהִקדישה נוֹלד בה מוּם קבוּע:
אִם מֵתה קֹדם שתִפדה תִקבֵר כִשאר הקדשים התמימין,
מִפני שהיא צריכה העמדה והערכה,
כמוֹ שבֵארנוּ בערכין.
ואִם נִשחטה קֹדם שתִפדה הרי זוֹ נִפדית כל זמן שהיא מפרכסת,
ואחר כך תֵאכֵל.
ואִם ילדה יקרב ולדה.
נִתעברה קֹדם שתִפדה וילדה אחר שנִפדית הוּלד אסוּר,
ואינוֹ נִפדה.
:אלא כיצד יעשה? סמוּך לפִדיוֹן אִמוֹ מתפיס זה הוּלד לשֵם אוֹתוֹ הזבח,
לפי שאינוֹ יכוֹל להקריבוֹ מִכֹח אִמוֹ,
מִפני שבא מִכֹח קדוּשה דחוּיה.
12
כל פסוּלי המוּקדשין,
כשיִפדוּ מוּתר לִשחֹט אוֹתן בשוּק הטבחים,
ולִמכֹר אוֹתן שם בשוּק,
ולִשקֹל בשרם בליטרא,
כִשאר החוּלין,
חוּץ מִן הבכוֹר וּמִן המעשֵר.
מִפני שמכירתן בשוּק מוֹסיף בִדמיהן:
שאר הקדשים שדמיהן חוֹזרין להקדֵש,
שהרי מֵביא בִדמיהן בהֵמה אחרת מוֹכרין אוֹתן כחוּלין בשוּק; אבל הבכוֹר והמעשֵר,
שאין דמיהן להקדֵש אלא נאכלין במוּמן,
כמוֹ שיִתבאֵר אין שוֹחטין אוֹתן בשוּק הטבחים,
ואין מוֹכרין אוֹתן שם.
:אפִלוּ הִתפיס בכוֹר לבדק הבית אינוֹ נִשקל בליטרא ולֹא ימכֵר בשוּק,
שאינוֹ יכוֹל להתפיס אלא דבר הקנוּי לוֹ קִנין גמוּר.