1
חבית סתוּמה מדמעת בכל שהוּא.
כיצד? חבית סתוּמה של תרוּמה שנִתערבה בכמה אלפים חביוֹת סתוּמוֹת נִדמע הכֹל.
נִפתחוּ החביוֹת תעלה באחד וּמֵאה.
2
נִתערבה חבית סתוּמה במֵאה חביוֹת,
ונפלה אחת מֵהן לים הגדוֹל הוּתרוּ כוּלם,
ואוֹמרין: של תרוּמה היא שנפלה,
מה שאין אוֹמרין כֵן בִתאֵנה שנפלה למֵאה ונפלה אחת מֵהן לים הגדוֹל,
אלא צריך להפריש אחת,
לפי שהחבית נפילתה נִכרת,
וּתאֵנה וכיוֹצֵא בה אין נפילתה נִכרת.
3
חבית סתוּמה שנִתערבה במֵאה חביוֹת,
ונִפתחה אחת מֵהן נוֹטֵל מִמנה אחד מִמֵאה ושוֹתה אוֹתה החבית,
אבל שאר החביוֹת אסוּרוֹת עד שיִפתחוּ.
וכל אחת ואחת שתִפתח מֵהן נוֹטֵל מִמנה כדי דִמוּעה,
ושוֹתה השאר.
:נִתערבה חבית במֵאה וחמִשים חביוֹת,
ונִפתחוּ מֵהן מֵאה חביוֹת נוֹטֵל מֵהן כדי דִמוּען חבית אחת,
ושוֹתה המֵאה,
וּשאר החמִשים אסוּרוֹת,
ואין מחזיקין לאוֹתה חבית של תרוּמה שהיא ברֹב.
אפִלוּ היוּ כמה אלפים חביוֹת כוּלן מדוּמע.
וכל מה שיִפתח נוֹטֵל מִמנוּ אחד מִמֵאה,
ושוֹתה השירים,
והשאר מדוּמע.
4
כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת אִסוּרי מאכלוֹת שהמחמֵץ והמתבֵל אוֹסֵר בכל שהוּא.
לפיכך, אִם רִסֵק תפוּח של תרוּמה וּנתנוֹ לתוֹך העִסה והחמיצה כל העִסה מדוּמעת,
ואסוּרה לזרים.
5
ביצה שנִתבלה בִתבלין של תרוּמה אפִלוּ חלמוֹן שלה אסוּר,
מִפני שהוּא בוֹלֵע.
6
שאוֹר של תרוּמה שנפל לתוֹך העִסה והִגביהוֹ,
ואחר כך נִתחמצה הרי זוֹ מוּתרת.
7
כבר בֵארנוּ שאִם נִתערבה תרוּמה מין בשאינוֹ מינוֹ בנוֹתֵן טעם.
לפיכך, בצל מחוּתך שנִתבשֵל עִם התבשיל:
אִם היה הבצל תרוּמה והתבשיל חוּלין,
ויֵש בוֹ טעם הבצל הרי התבשיל אסוּר לזרים; ואִם היה התבשיל תרוּמה והבצל חוּלין,
ונִמצא טעם התבשיל בבצל הרי הבצל אסוּר לזרים.
8
עדשים שנִתבשלוּ,
ואחר כך הִשליך לתוֹכן בצל יבֵש אחד שלֵם הרי זה מוּתר.
ואִם היה מחוּתך בנוֹתֵן טעם.
ואִם בִשֵל הבצל עִם העדשים,
בין שלֵם בין מחוּתך בנוֹתֵן טעם.
וּשאר כל התבשיל,
בין שהִשליך הבצל אחר שנִתבשֵל בין שבִשלוֹ עִם התבשיל,
בין שלֵם בין מחוּתך משערין אוֹתוֹ בנוֹתֵן טעם.
:וּמִפני מה בצל אחד שלֵם לתוֹך עדשים שנִתבשלוּ אין משערין אוֹתוֹ? מִפני שאינוֹ שוֹאֵב מֵהן,
שהרי הוּא שלֵם,
ולֹא פוֹלֵט לתוֹכן,
שכבר נִתבשלוּ.
ואִם היוּ בצלים רבים הרי הֵן כמחוּתך.
וכֵן אִם נִטלה פִטמתוֹ אוֹ קלִפתוֹ החיצוֹנה אוֹ שהיה לח הרי הוּא כמחוּתך.
והקפלוֹט, בין לח בין יבֵש,
בין שלֵם בין מחוּתך בנוֹתֵן טעם.
9
הכוֹבֵש ירק של חוּלין עִם ירק של תרוּמה הרי זה מוּתר לזרים,
חוּץ מִמיני בצלים וחציר ושוּמים,
שאִם כבש ירק של חוּלין עִם בצלים של תרוּמה,
אוֹ בצלים חוּלין עִם בצלים של תרוּמה הרי אֵלוּ אסוּרין.
כבש ירק של תרוּמה עִם בצל של חוּלין הרי הבצל מוּתר לזרים.
10
זיתי חוּלין שכבשן עִם זיתי תרוּמה:
אִם היוּ אֵלוּ ואֵלוּ פצוּעין,
אוֹ שהיוּ של חוּלין פצוּעים ושל תרוּמה שלֵמים,
אוֹ שכבשן במי תרוּמה הרי אֵלוּ אסוּרין; אבל אִם היוּ שניהן שלֵמים,
אוֹ שהיוּ זיתי התרוּמה פצוּעים וזיתי החוּלין שלֵמים הרי אֵלוּ מוּתרין,
לפי שהפצוּעים שוֹאבוֹת מִן השלֵמים.
11
מי כבשין וּמי שלקוֹת של תרוּמה הרי הֵן אסוּרין לזרים.
12
השבת: עד שלֹא נתנה טעם בקדֵרה יֵש בה מִשוּם תרוּמה; וּמִשנתנה טעם בקדֵרה אין בה מִשוּם תרוּמה.
13
הרוֹדה פת חמה וּנתנה על פי חבית של יין תרוּמה:
אִם היתה פת חִטין הרי זוֹ מוּתרת; וּפת שעוֹרים אסוּרה,
מִפני שהשעוֹרים שוֹאבוֹת.
14
תנוּר שהִסיקוֹ בכמוֹן של תרוּמה ואפה בוֹ את הפת הפת מוּתרת,
מִפני שאין בה טעם הכמוֹן אלא ריחוֹ,
והריח אינוֹ אוֹסֵר.
15
שעוֹרים של תרוּמה שנפלוּ לבוֹר של מים,
אף על פי שהִבאישוּ מימיו הרי הֵן מוּתרין,
שאין נוֹתֵן טעם שפגם אוֹסֵר.
16
תִלתן של תרוּמה,
הוּא ועֵצוֹ,
שנפל לתוֹך בוֹר של יין,
אִם יֵש בזרע התִלתן כדי לִתֵן לבדוֹ טעם ביין הרי היין אסוּר לזרים.
17
שני כוֹסוֹת של יין,
אחד תרוּמה ואחד חוּלין,
מזג כל אחד מֵהן במים ואחר כך עֵרבן רוֹאין את יין החוּלין כאִלוּ אינוֹ,
וּכאִלוּ יין התרוּמה נִתערֵב במים,
שהרי אינוֹ מינוֹ:
אִם ראוּי אוֹתוֹ המים לבטֵל טעם יין התרוּמה הרי הכֹל מוּתר לזרים; ואִם לאו אסוּר,
שכבר בֵארנוּ שאין המים מעלה את היין.
18
יין של תרוּמה שנפל על גבי פֵרוֹת ידיחֵם והֵן מוּתרוֹת.
וכֵן שמן של תרוּמה שנפל על גבי פֵרוֹת ידיחֵם והֵן מוּתרוֹת.
נפל השמן על גבי יין יקפה אוֹתוֹ,
והיין מוּתר לזרים.
נפל על גבי הציר יקפה אוֹתוֹ,
ויטֹל קליפה מֵעל הציר,
כדי שיסיר כל הציר שבוֹ טעם השמן.
19
קדֵרה שבִשֵל בה תרוּמה לֹא יבשֵל בה חוּלין.
ואִם בִשֵל בנוֹתֵן טעם.
ואִם שטף הקדֵרה במים אוֹ ביין הרי זה מוּתר לבשֵל בה.
בִשֵל במִקצת הכלי אינוֹ צריך לִשטֹף את כוּלוֹ,
אלא שוֹטֵף מקוֹם הבִשוּל בִלבד.
20
תרוּמה גדוֹלה וּתרוּמת מעשֵר והחלה והבִכוּרים כוּלן נִקראוּ תרוּמה.
בִתרוּמת מעשֵר הוּא אוֹמֵר:
"והרֵמֹתם מִמנוּ תרוּמת יי" ,
ואוֹמֵר: "כִתרוּמת גֹרן" וכו' .
וּבחלה הוּא אוֹמֵר:
"חלה תרימוּ תרוּמה" ,
ונאמר: "לֹא תוּכל לאכֹל בִשעריך מעשר דגנך וכו' וּתרוּמת ידך" ,
ואין לך דבר שטעוּן הבאת מקוֹם שלֹא פֵרטוֹ בפסוּק זה חוּץ מִן הבִכוּרים,
וּבהן נאמר:
"וּתרוּמת ידך".
הא למדתה שהֵן קרוּאין תרוּמה.
21
לפיכך דין ארבעתן לעִנין אכילה ודִמוּע אחד הוּא:
כוּלן עוֹלין באחד וּמֵאה,
וּמִצטרפין זה עִם זה,
ואִם נִטמאוּ ישרפוּ.
ודין תרוּמת מעשֵר של דמאי בכל אֵלוּ הדרכים כִתרוּמת מעשֵר של ודאי,
אלא שאין לוֹקין על אכילתה.
22
כל האוֹכֵל תרוּמה מברֵך בִרכת אוֹתוֹ מאכל,
ואחר כך מברֵך:
אשר קִדשנוּ בִקדוּשתוֹ של אהרֹן וצִוּנוּ לאכֹל תרוּמה'.
וכך קִבלנוּ,
וּראינוּם מברכין אפִלוּ בחלת חוּצה לארץ,
שגם אכילת קדשי הגבוּל כעבוֹדה,
שנאמר: "עבֹדת מתנה אתֵן את כהוּנתכם" .
:בריך רחמנא דסיען