1
אסוּר לטמֵא את התרוּמה של ארץ ישראֵל,
כִשאר הקדשים,
ולֹא יביא אוֹתה לידי טוּמאה ולֹא יפסיד אוֹתה,
אלא אוֹכֵל הטהוֹרה וּמדליק הטמֵאה.
וּמוּתר לטמֵא תרוּמת חוּצה לארץ בטוּמאוֹת של תוֹרה,
אף על פי שאינה טמֵאה אלא בארץ העמים שהיא מִדִבריהם,
מִפני שעִקר חיוּבה מִדִבריהם.
לפיכך נִדה קוֹצה לה חלה בחוּצה לארץ,
שאינה מוּזהרת אלא לאכלה,
לֹא לִגע בה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
2
תרוּמה שנִטמֵאת בספֵק לֹא אוֹכלין ולֹא שוֹרפין,
אלא תִהיה מוּנחת עד שתִטמא טוּמאה ודאית,
ותִשרֵף. ויֵש שם ספֵקוֹת ששוֹרפין עליהן את התרוּמה,
כמוֹ שיִתבאֵר בעִנין טוּמאה וטהרה.
3
חבית של תרוּמה שנוֹלד לה ספֵק טוּמאה הרי זוֹ לֹא יחדֵש בה דבר:
לֹא יזיזנה מִמקוֹמה ולֹא יגלנה,
אלא יניחנה עד שתִטמא ודאי,
ותִשרֵף, ואין חוֹששין שמא תֵאכֵל.
4
חבית שנִשברה בגת העליוֹנה,
והתחתוֹנה טמֵאה:
אִם יכוֹל להציל מִמנה רביעית בטהרה יציל,
ואִם לאו יציל בידיו בלֹא נטילת ידים,
ואף על פי שהוּא מטמאה,
כמוֹ שיִתבאֵר בעִנין טהרוֹת.
5
במה דברים אמוּרים? בחבית של יין.
והוּא שיִהיה בגת התחתוֹנה פחוֹת מִמֵאה,
שהרי ידמע הכֹל ויפסֵד.
אבל אִם היה בתחתוֹנה מֵאה בזוֹ החבית,
שהרי היא עוֹלה באחד וּמֵאה,
אוֹ שהיתה חבית של שמן תֵרֵד ותִטמא,
ואל יטמאנה בידיו,
שהרי הכֹל ראוּי להדלקה,
ואין שם הפסֵד מרוּבה.
:וכֵן חבית שמן שנִשפכה:
אִם יכוֹל להציל רביעית בטהרה יציל,
ואִם לאו יציל בטוּמאה,
שכיון שנִשברה החבית,
אינוֹ מוּזהר שלֹא להציל בטוּמאה,
מִפני שהוּא בהוּל.
6
היה עוֹבֵר מִמקוֹם למקוֹם וכִכרוֹת של תרוּמה בידוֹ,
אמר לוֹ הנכרי:
תֵן לי אחת מֵהן,
ואִם לאו הריני נוֹגֵע בכוּלן וּמטמאן' יניח לפניו אחת על הסלע ואל יתננה לתוֹך ידוֹ,
כדי שלֹא יטמֵא התרוּמה בידים.
7
התִלתן והכרשִנין של תרוּמה,
הוֹאיל ואינן מאכל אדם הרי זה מוּתר לעשוֹת כל מעשיהן בטוּמאה,
ואינוֹ נִזהר אלא בעֵת שריתן במים,
שאִם שרה אוֹתה בטוּמאה הרי טִמֵא אוֹתה בידים.
אבל אחר השריה אינוֹ נִזהר,
לֹא בעֵת ששף הכרשִנין ולֹא בעֵת שמאכילן לבהֵמה.
לפיכך נוֹתנין תרוּמת תִלתן וכרשִנין לכֹהֵן עם הארץ.
8
אין מפקידין תרוּמה אֵצל כֹהֵן עם הארץ,
מִפני שלִבוֹ גס בה,
אבל מפקידין אוֹתה אֵצל ישראֵל עם הארץ בִכלי חרש המוּקף צמיד פתיל,
וּבִלבד שלֹא יהיוּ פֵרוֹת מוּכשרין,
גזֵרה שלֹא תסיטֵם אִשתוֹ נִדה.
9
אין עוֹשין לעם הארץ תרוּמת זיתיו בטהרה,
אבל עוֹשין לוֹ זיתי חוּליו בטהרה,
מִשוּם כדי חייו של בדד.
וכיצד עוֹשה? נוֹטֵל כדי התרוּמה וּמניחה בִכלי שאינוֹ מקבֵל טוּמאה,
כגוֹן כלי אבנים,
וּכשיבֹא עם הארץ לִטֹל החוּלין והתרוּמה,
אוֹמרין לוֹ:
הִזהֵר שמא תִגע בתרוּמה,
שלֹא תחזֹר לטִבלה'.
10
ישראֵל שעוֹשה פֵרוֹתיו בטוּמאה אין בוֹצרין עִמוֹ,
ואין צריך לוֹמר שאין דוֹרכין עִמוֹ,
מִפני התרוּמה שתֵעשה בטוּמאה.
אבל מוֹליכין עִמוֹ חביוֹת לגת וּמביאין מִן הגת.
11
זיתים וענבים שנִטמאוּ סוֹחטן ועוֹשה אוֹתן תרוּמה.
ואִם נִטמאוּ אחר שנעשוּ תרוּמה,
וּסחטן פחוֹת פחוֹת מִכביצה הרי המשקה היוֹצֵא מֵהן מוּתר בִשתיה לכֹהנים,
ואפִלוּ לִנסכים הוּא ראוּי,
שהמשקה כאִלוּ הוּא מוּפקד בתוֹך האֹכל.
ולֹא אמרוּ פחוֹת מִכביצה אלא גזֵרה שמא יעשה יתֵר מִכביצה ונִמצא המשקה מִתטמֵא בכביצה.
ואִם היוּ פֵרוֹת אֵלוּ שלישי לטוּמאה דוֹרכן בגת וּבבית הבד,
והמשקה תרוּמה טהוֹרה,
שאין שלישי עוֹשה רביעי בִתרוּמה,
כמוֹ שיִתבאֵר בעִנין טהרוֹת.
12
פת תרוּמה שנִטמֵאת משליכה לבין העֵצים עד שיִשרפנה,
וכֵן שמן שנִטמא נוֹתנוֹ בִכלי מאוּס עד שידליקנוּ,
כדי שלֹא יהיה תקלה לאחֵרים ויֹאכלוּהוּ.
וחִטים שנִטמאוּ שוֹלקן וּמניחן בִכלי מאוּס,
כדי שלֹא יהיוּ ראוּיין לאכילה,
ואחר כך יסיק בהן תנוּר וכירים.
וּמשקין שאין ראוּיין להדלקה שנִטמאוּ,
כגוֹן היין קוֹברין אוֹתן.
13
יין תרוּמה שנִתגלה,
הוֹאיל ואסוּר בִשתיה ישפֵך.
וכֵן תאֵנים וענבים וקִשוּאים וּדלוּעים ואבטיחים וּמלפפוֹנוֹת של תרוּמה שנִמצאוּ מנוּקרוֹת הרי אֵלוּ אסוּרין באכילה מִפני סכנת נפשוֹת.
מה יעשה בהן? ישליך לים אוֹ יקברוּ.
14
עִסה שנִלוֹשה במים מגוּלין,
אף על פי שהיא תרוּמה הרי זוֹ תִשרֵף.
15
אסוּר לכֹהֵן לִטֹל תרוּמה אוֹ שאר מתנוֹת שלוֹ עד שיפרישוּ אוֹתן הבעלים,
שנאמר: "רֵאשיתם אשר יתנוּ ליי לך נתתים" ,
ונאמר: "אשר ירימוּ בני ישראֵל ליי נתתי לך" עד שירימוּ הֵם,
ואחר כך יזכה בהן.
ולֹא יטֹל אוֹתן אחר שהוּרמוּ אלא מִדעת בעלים,
שהרי הֵן של בעלים לִתנן לכל כֹהֵן שיִרצה,
שנאמר: "ואיש את קדשיו לוֹ יהיוּ" וכו' .
ואִם לקחן שלֹא מִדעת בעלים זכה בהן,
שאין לבעלים בהן אלא טוֹבת הנאה,
וטוֹבת הניה אינה ממוֹן.
16
כֹהֵן שנתנוּ לוֹ תרוּמה,
וּמצא בה דברים אחֵרים הרי אֵלוּ אסוּרין מִשוּם גזֵל,
שמא אחֵרים הִניחוּם שם עד שיִטלוּם.
17
אין ישראֵל חיבין להִטפֵל בתרוּמה וּלהביא אוֹתה מִן הגֹרן לעיר וּמִן המִדבר ליִשוּב,
אלא כֹהנים יוֹצאין לגרנוֹת וישראֵל נוֹתנין להן חלקם שם.
ואִם לֹא יצאוּ הרי זה מפרישה וּמניחה בגֹרן.
ואִם היתה חיה וּבהֵמה אוֹכלתה שם,
ואינה מִשתמרת שם מֵהן הִתקינוּ חכמים שיטפֵל בה ויביאנה לעיר,
ויטֹל שכר הבאתה מִכֹהֵן,
שאִם הִפרישה והִניחה לבהֵמה ולחיה הרי זה חִלוּל השֵם.
18
אסוּר לכֹהנים וללויִם לסיֵע בבית הגרנוֹת כדי לִטֹל מתנוֹתיהן.
וכל המסיֵע חִלֵל קדשי יי,
ועליהן נאמר:
"שִחתם ברית הלֵוי" .
ואסוּר לישראֵל להניחן שיסיעוּ,
אלא נוֹתֵן להם חלקם בכבוֹד.
19
נתן תרוּמה לכֹהֵן על מנת להחזירה יצא ידי נתינה,
ואסוּר לעשוֹת כֵן,
מִפני שנִראה כִמסיֵע בבית הגרנוֹת.
וכֵן אסוּר להן שיחטפוּ תרוּמוֹת וּמעשרוֹת,
ואפִלוּ לִשאֹל חלקם בפיהם אסוּר,
אלא נוֹטלין בכבוֹד,
שעל שוּלחן המקוֹם הֵן אוֹכלין ועל שוּלחנוֹ הֵם שוֹתים,
וּמתנוֹת אֵלוּ ליי הֵן,
והוּא ברוּך הוּא זִכה להן,
שנאמר: "ואני נתתי לך את מִשמרת תרוּמֹתי" .
20
לֹא יתֵן אדם תרוּמה לשוֹמֵר גִתוֹ,
ולֹא בכוֹר לשוֹמֵר עדרוֹ,
ולֹא מתנוֹת לרוֹעֵה בהמתוֹ,
ואִם נתן חִלֵל,
אלא אִם כֵן נתן להם שכר שמירתן תחִלה.
ורשאי ישראֵל לוֹמר לישראֵל אחֵר:
הֵא לך סלע זוֹ,
ותֵן תרוּמה' אוֹ בכוֹר' אוֹ שאר מתנוֹת' לִפלוֹני הכֹהֵן בן בִתי' אוֹ בן אחוֹתי',
וכל כיוֹצֵא בזה.
21
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ הבעלים רוֹצים לִתֵן אוֹתן לאחד מִשני כֹהנים אֵלוּ אוֹ מִשני לויִם בחִנם,
ואמר לוֹ חבֵרוֹ:
הֵא לך,
ותֵן לזה'.
אבל בעלים שאמרוּ לכֹהֵן אוֹ ללֵוי:
הֵא לך חֵלק זה בטוֹבת הניה' הרי זה אסוּר.
וכֵן אסוּר לעשוֹת סחוֹרה בתרוּמוֹת,
אף על פי שהוּא לוֹקֵח מִכֹהֵן וּמוֹכֵר לכֹהֵן.
22
עשרה אין חוֹלקין להן תרוּמה בבית הגרנוֹת,
אף על פי שהֵן אוֹכלין אוֹתה אוֹ מאכילין אוֹתה,
ואֵלוּ הֵן:
החֵרֵש, והשוֹטה,
והקטן שיֵש בוֹ דעת לִפרֹש חיקוֹ מִפני שאין באֵלוּ דעת; והטוּמטוּם,
והאנדרגינס מִפני שהֵן בריה בִפני עצמה; והעבד שמא יראוּ אוֹתוֹ העוֹברים בשדה ויעידוּ עליו שהוּא כֹהֵן; והערֵל,
והטמֵא מִפני שהֵן מאוּסין; והאִשה שמא תִתגרֵש,
וּמִפני היִחוּד; והנוֹשֵא אִשה שאינה הוֹגנת לוֹ קנסוּ אוֹתוֹ שלֹא יחלֹק בבית הגרנוֹת עד שיגרשנה.
וכוּלן משלחין להן לבתיהן,
וחוֹלקין להן בִשאר קדשי הגבוּל וּמשלחין להן לבתיהן,
חוּץ מִן הנוֹשֵא אִשה שאינה הוֹגנת והטמֵא והערֵל,
שאין משלחין להן כלל.