1
התרוּמה נִתנת לאכילה ולִשתיה וּלסיכה,
שהסיכה כשתיה,
שנאמר: "כמים בקִרבוֹ וכשמן בעצמוֹתיו" ,
והשתיה בִכלל אכילה.
לאכֹל דבר שדרכוֹ לאכֹל,
ולִשתוֹת דבר שדרכוֹ לִשתוֹת,
ולסוּך דבר שדרכוֹ לסוּך.
ולֹא יסוּך יין וחֹמץ,
אבל סך הוּא את השמן הטהוֹר,
וּמדליק את הטמֵא,
וזה הוּא הנִקרא שמן שרֵפה בכל מקוֹם.
2
תמרים של תרוּמה מוּתר לחבֵץ אוֹתן וּלקבצן כעִגוּל הדבֵלה,
ואסוּר לעשוֹת מֵהן שֵכר.
וכֵן אין עוֹשין תמרים דבש,
ולֹא תפוּחים יין,
ולֹא פֵרוֹת הסתו חֹמץ,
וכֵן שאר כל הפֵרוֹת אין משנין אוֹתן מִבריתן בִתרוּמה,
חוּץ מִזיתים וענבים בִלבד.
:עבר ועשה האֹכל משקה הרי זה שוֹתֵהוּ.
וזר שאכל דבש תמרים ויין תפוּחים וכיוֹצֵא בהן בִשגגה אינוֹ חיב לשלֵם.
ואִם אכל במֵזיד מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
3
אין נוֹתנין דבֵלה וּגרוֹגרוֹת לתוֹך המוּריס,
מִפני שהוּא מאבדן,
אבל נוֹתנין את היין למוּריס.
ואין מפטמין את השמן,
מִפני שהוּא מוֹציאוֹ מִכלל מאכלוֹת ועוֹשֵהוּ שמן מִשחה,
אבל מערבין יין ושמן וּדבש וּפִלפלין וכיוֹצֵא באֵלוּ לאכלן.
4
אין מבשלין יין של תרוּמה,
מִפני שהוּא ממעיטוֹ.
:אין כוֹבשין בצלים של תרוּמה בחֹמץ של תרוּמה,
מִפני שמפסיד החֹמץ.
אין מערבין תבוּאה בקִטנית.
וכל דבר שיִתפרֵש זה מִזה כשכוֹברין אוֹתוֹ מערבין.
וּמִשחרבה ארץ יהוּדה,
הִתחילוּ לערֵב תבוּאה בִתבוּאה וקִטנית בקִטנית,
אבל לֹא תבוּאה בקִטנית.
5
כדרך שמרקדין את הקמח בחוּלין,
כך נוֹהֵג הכֹהֵן בתרוּמה:
מרקֵד לאכֹל,
וּמשליך את המוּרסן.
הרי שרצה לעשוֹת סֹלת מנוּפה בנפיוֹת הרבֵה,
עד שיוֹציא קב אוֹ קבים מִן הסאה לֹא ישליך את השאר,
מִפני שהוּא ראוּי לאכילה,
אלא יניחוֹ במקוֹם מוּצנע.
6
שמן של תרוּמה אין חוֹסמין בוֹ תנוּר וכירים,
ואין סכין בוֹ מִנעל וסנדל,
ולֹא יסוּך רגלוֹ והיא בתוֹך מִנעל וסנדל.
אבל סך את רגלוֹ ולוֹבֵש המִנעל אוֹ הסנדל,
וסך כל גוּפוֹ וּמִתעגֵל על גבי קטבוּליא חדשה,
ואף על פי שהֵן נִסוֹכין אינוֹ חוֹשֵש.
אבל לֹא יתֵן שמן על גבי טבלה של שיש להִתעגֵל עליה,
מִפני שהוּא מאבדוֹ.
7
כל האוֹכֵל תרוּמה,
אפִלוּ פֵרוֹת צריך נטילת ידים,
אף על פי שהיוּ ידיו טהוֹרוֹת,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
ואינה נאכלת עִם הזר על השוּלחן,
גזֵרה שמא יֹאכל מִמנה.
וּתרוּמת חוּצה לארץ נאכלת עִם הזר על השוּלחן,
ואינה צריכה נטילת ידים,
כחוּלין. ואין סכין שמן תרוּמה בידים מסֹאבוֹת.
נפל על גבי בשרוֹ מפשפשוֹ בידים מסֹאבוֹת.
אבל סכין את הקטן בשמן תרוּמה בתוֹך שִבעה,
שהנוֹלד כל שִבעה אינוֹ חשוּב ערֵל.
8
סך הוּא הכֹהֵן עצמוֹ בשמן,
וּמֵביא בן בִתוֹ ישראֵל וּמעגילוֹ על גביו.
ואִם סך עצמוֹ בשמן ונִכנס למרחץ מוּתר הזר לִמשוֹתוֹ במרחץ,
אף על פי שהוּא נִסוֹך מִמנוּ.
9
כֹהנת שחפפה רֹאשה בתִלתן של תרוּמה אין היִשראֵלית מוּתרת לחוֹף אחריה,
אבל מעגילה שערה בִשערה.
וּמִפני מה הוּתרוּ הכֹהנים לחֹף שערן בתִלתן של תרוּמה? מִפני שאינוֹ ראוּי למאכל אדם.
10
עוּקצי תאֵנים וּגרוֹגרוֹת,
ועוּקצי הכליסין והחרוּבין,
וּמעי אבטיח,
וּקלִפי אבטיח,
וּקלִפי אתרוֹג,
וּקלִפי מלפפוֹן,
אף על פי שאין בהן אֹכל,
וּקנֹבת ירק שמשליכין בעלי בתים הרי אֵלוּ אסוּרין לזרים.
אבל קנֹבת ירק שמקנבין הגננים מוּתרת לזרים.
:קלִפי פוֹלין ושוּמשמין:
אִם יֵש בהן אֹכל אסוּרין; אין בהן אֹכל מוּתרין.
11
גרעיני אתרוֹג מוּתרין.
גרעיני זיתים וּתמרים וחרוּבין,
אף על פי שלֹא כנסן הכֹהֵן הרי אֵלוּ אסוּרין לזרים.
וּשאר הגרעינין:
בִזמן שכנסן ויֵש בהן לחלוּחית לִמצֹץ אוֹתן אסוּרוֹת לזרים; ואִם הִשליכן מוּתרוֹת.
12
הסוּבין של חִטין חדשוֹת אסוּר,
מִפני שהוּא ראוּי למאכל אדם; ושל חִטים ישנוֹת מוּתר.
ועד מתי נִקראוּ חדשוֹת? כל זמן שבני אדם רגילין לחבֹט בין הגרנוֹת.
13
הנִצוֹלוֹת והרקבניוֹת של תרוּמה אסוּרוֹת,
ואִם העלוּ אבק מוּתרוֹת.
:שמרים של תרוּמה שנתן עליהן מים הרִאשוֹן והשֵני אסוּר לזרים,
והשלישי מוּתר.
ואִם לֹא נתן מים,
אלא מסנֵן היין מֵעל השמרים בִלבד אף השלישי אסוּר לזרים.
14
מגוּרה שפִנה מִמנה חִטי תרוּמה אין מחיבין אוֹתוֹ לִהיוֹת יוֹשֵב וּמלקֵט אחת אחת ואחר כך יתֵן לתוֹכה חוּלין,
אלא מכבֵד כדרכוֹ ונוֹתֵן לתוֹכה חוּלין.
וכֵן חבית של שמן שנִשפכה אין מחיבין אוֹתוֹ לִהיוֹת יוֹשֵב וּמטפֵח,
אלא נוֹהֵג בה כדרך שהוּא נוֹהֵג בחוּלין.
15
המערה כד של שמן תרוּמה הרי זה מערה עד שיִפסֹק העמוּד ויתחיל השמן לִנטֹף מעט מעט.
וכיון שנִטֵף שלֹש טִפין זוֹ אחר זוֹ דיוֹ,
וּמוּתר לִתֵן לתוֹך הכד שמן חוּלין.
הרי שלֹא נתן,
אלא הִניח הכד עד שמִצֵת אוֹתה התמצית תרוּמה.
16
ממלֵא הכֹהֵן נֵר שמן שרֵפה ונוֹתנוֹ לישראֵל לעלוֹת בוֹ לעליה וּלהִכנֵס לחדר לעשוֹת בוֹ צרכי כֹהֵן,
אבל לֹא צרכי ישראֵל.
ואִם היה שוּתף עִמוֹ מוּתר.
17
ישראֵל שהיה אוֹרֵח אֵצל כֹהֵן והִדליק לוֹ נֵר שמן שרֵפה,
ועמד הכֹהֵן והלך לוֹ אינוֹ חיב לכבוֹת את הנֵר,
עד שיִתכבה מֵאֵליו.
וטוֹבֵל ישראֵל הפתילה בנֵר הכֹהֵן וּמדליקה לילֵך בה.
18
בקרוֹ של כֹהֵן שהיה עוֹמֵד אֵצל בקרוֹ של ישראֵל וכִליוֹ של כֹהֵן שהיה נארג אֵצל כִליוֹ של ישראֵל הרי זה מדליק עליהן שמן שרֵפה שלֹא בִרשוּת הכֹהֵן.
וכֵן מדליקין שמן שרֵפה בבתי כנֵסיוֹת וּבבתי מִדרשוֹת וּבמבוֹאוֹת האפֵלים שלֹא בִרשוּת כֹהֵן.
וּמי שאין לוֹ שמן חוּלין להדליק נֵר חנוּכה מדליק שמן שרֵפה שלֹא בִרשוּת כֹהֵן.
:מדליקין שמן שרֵפה על גבי החוֹלים בִרשוּת כֹהֵן.
19
בת ישראֵל שנִשֵאת לכֹהֵן והיא למוּדת לבֹא אֵצל אביה מדליק בִרשוּתה.
:מוּתר לכֹהֵן להדליק שמן שרֵפה אפִלוּ בבית האבֵל אוֹ בבית המִשתה שיֵש שם עִרבוּב,
ואין חוֹששין שמא יסתפקוּ מִמנוּ:
בבית המִשתה מִפני נִקיוֹן כליהם אין נוֹגעין בוֹ,
וּבבית האבֵל מִפני שאין להן פנאי מִפני האִבוּל.
20
הזוֹרֵע את התרוּמה:
בשוֹגֵג יוֹפך,
וּבמֵזיד יקיֵם.
ואִם הֵביאה שליש בין במֵזיד בין בשוֹגֵג,
יקיֵם. ואִם היה פִשתן אפִלוּ הֵביא שליש ואפִלוּ במֵזיד,
יוֹפך; קנס קנסוּ בוֹ,
שלֹא יזרע ויתכוֵּן לֵהנוֹת בעֵציו.
21
גִדוּלי תרוּמה הרי הֵן כחוּלין לכל דבר,
אלא שאסוּרין לזרים.
גזרוּ חכמים עליהן שיִהיוּ אסוּרין לזרים כִתרוּמה,
מִשוּם תרוּמה טמֵאה שביד הכֹהֵן,
שלֹא ישהה אוֹתה אצלוֹ כדי שיִזרענה ותֵצֵא לחוּלין,
ונִמצא בא בה לידי תקלה.
לפיכך מוּתר לאכֹל הגִדוּלין בידים טמֵאוֹת,
וּמוּתרין לִטבוּל יוֹם,
כחוּלין.
22
גִדוּלי גִדוּלין חוּלין לכל דבר.
ואפִלוּ דבר שאין זרעוֹ כלה,
אִם רבוּ הגִדוּלין על העִקר בגִדוּלי גִדוּלין הרי הגִדוּלין השניים מעלין את העִקר,
אף על פי שאין זרעוֹ כלה,
ויהיה הכֹל מוּתר לזרים.
:וכֵן תרוּמת חוּצה לארץ,
והמדוּמע, ותוֹספת תרוּמה,
וזֵרעוֹני גִנה שאינן נאכלין,
כגוֹן זרע לפת וּצנוֹן,
אף על פי שאוֹתוֹ לפת וּצנוֹן תרוּמה גִדוּליהן מוּתרין,
והרי הֵן חוּלין לכל דבר.
וכֵן הזוֹרֵע פִשתן של תרוּמה הגִדוּלין מוּתרין לזרים.
23
הזוֹרֵע תרוּמה טמֵאה,
אף על פי שהגִדוּלין טהוֹרין הרי הֵן אסוּרין באכילה; הוֹאיל והתרוּמה שנִזרעה אסוּרה באכילה היתה,
כבר נִדחוּ.
24
חתך את העלים שצמחוּ,
ויצאוּ עלים שניים וחתכן הרי האֹכל שיֵצֵא אחר כך מוּתר באכילה.
25
שתלים חוּלין שנִטמאוּ,
ואחר שנִטמאוּ זרען לשֵם תרוּמה הרי אֵלוּ מוּתרין,
שהרי טהרוּ בזריעה,
ולֹא נִטמאוּ כשהֵן תרוּמה כדי שיִהיוּ אסוּרין.
26
שִבֹלת שהיתה בתוֹך הכרי,
וּמֵרח הכרי כוּלוֹ הרי אוֹתה השִבֹלת טבל,
הוֹאיל ונִמרחה בתוֹך הכרי.
שתלה ואחר כך קרא עליה שֵם ועשיה תרוּמה הרי זוֹ ספֵק תרוּמה; הוֹאיל וּזרעה,
שמא פרח הטבל מִמנה ונעשת כפֵרוֹת שעדין לֹא נִגמרוּ.
אבל אִם עשה אוֹתה תרוּמה קֹדם שיִזרענה הרי זוֹ תרוּמה.
:לפיכך, אִם תלש מִמנה ואכל:
במֵזיד חיב מיתה; בשוֹגֵג משלֵם את החֹמש.
ואִם גחן ואכל בפיו מִן הארץ בטלה דעתוֹ אֵצל כל אדם,
שאין דרך אכילת בני אדם בכך,
לפיכך פטוּר מִן המיתה,
וּמִן החֹמש אִם היה שוֹגֵג.
27
שדה של גִדוּלי תרוּמה חיבת בלקט שִכחה וּפֵאה,
וחיבת בִתרוּמה וּמעשרוֹת וּבמעשר עני,
ועניי ישראֵל ועניי כֹהנים נוֹטלין מִמנה מתנוֹת אֵלוּ:
עניי כֹהנים אוֹכלין את שלהן,
ועניי ישראֵל מוֹכרין את שלהן לכֹהנים בִדמי תרוּמה,
והדמים של עניים.
וכֵן בן לֵוי מוֹכֵר המעשֵר שלוֹ לכֹהנים.
28
החוֹבֵט גִדוּלין אֵלוּ משוּבח.
והדש בִבהֵמה,
כיצד יעשה? תוֹלה קפיפוֹת בצוּארי הבהֵמה,
ונוֹתֵן לתוֹכן מֵאוֹתוֹ המין.
נִמצא לֹא זוֹמֵם את הבהֵמה ולֹא מאכיל את התרוּמה.