1
העוּבר, והיבם,
והאֵרוּסין, והחֵרֵש,
וּבן תֵשע שנים ויוֹם אחד פוֹסלין ולֹא מאכילין.
2
העוּבר כיצד? בת ישראֵל המעוּברת מִכֹהֵן לֹא תֹאכל בִשביל העוּבר,
וּבת כֹהֵן המעוּברת מיִשראֵל אסוּרה לאכֹל מִפני העוּבר,
שנאמר: "ושבה אל בית אביה כִנעוּריה" פרט לִמעוּברת.
3
בת כֹהֵן שבא עליה ישראֵל אין חוֹששין לה שמא נִתעברה,
אלא טוֹבלת ואוֹכלת לערב.
היתה נשוּאה לישראֵל וּמֵת בעלה טוֹבלת ואוֹכלת בִתרוּמה לערב עד ארבעים יוֹם.
ואִם הוּכר עוּברה הרי זוֹ מקוּלקלת למפרֵע עד ארבעים יוֹם,
שכל הארבעים אינוֹ עוּבר,
אלא מים בעוֹלם הוּא חשוּב.
4
בת ישראֵל שנִשֵאת לכֹהֵן,
וּמֵת והִניחה מעוּברת לֹא יֹאכלוּ עבדיה בִתרוּמה בִשביל העוּבר,
שהיִלוֹד הוּא שמאכיל,
ושאינוֹ ילוֹד אינוֹ מאכיל.
לפיכך, אִם היה העוּבר חלל אינוֹ פוֹסֵל העבדים,
אלא אוֹכלין בִגלל אחיו הכשֵרים,
עד שיִוּלֵד זה החלל ויֵאסרוּ העבדים מִלאכֹל.
5
היבם כיצד? בת ישראֵל הזקוּקה ליבם כֹהֵן לֹא תֹאכל,
שנאמר: "וכֹהֵן כי יקנה נפש" ,
וזה עדין לֹא קנה אוֹתה.
וּבת כֹהֵן הזקוּקה לישראֵל אסוּרה מִפני יבמה,
שנאמר: "ושבה אל בית אביה כִנעוּריה" פרט לשוֹמרת יבם.
6
יבם כֹהֵן שבא על יבִמתוֹ באֹנס אוֹ בִשגגה אוֹ שהערה בה ולֹא גמר,
אף על פי שקנה אוֹתה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת יבוּם אינוֹ מאכילה בִתרוּמה עד שיִבעֹל בעילה גמוּרה ברצוֹן.
במה דברים אמוּרים? בשנִתאלמנה מִן האֵרוּסין.
אבל מִן הנִשוּאין הוֹאיל והיתה אוֹכלת,
תֹאכל בביאה זוֹ.
7
האֵרוּסין כיצד? בת כֹהֵן שנִתארסה לישראֵל אסוּרה לאכֹל,
שהרי יֵש לוֹ בה קִנין.
וּבת ישראֵל שנִתארסה לכֹהֵן לֹא תֹאכל עד שתִכנֵס לחוּפה,
שמא תאכיל לִבני בית אביה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
8
ישראֵל שאמר לכֹהנת:
הרי את מקוּדשת לי לאחר שלֹשים יוֹם' הרי זוֹ אוֹכלת בִתרוּמה כל השלֹשים,
שעדין לֹא נִתארסה.
ואִם אמר לה:
הרי את מקוּדשת לי מֵעכשיו לאחר שלֹשים יוֹם' הרי זוֹ אסוּרה לאכֹל מיד.
וכֵן בִשאר כל התנאין כיוֹצֵא בזה.
9
החֵרֵש כיצד? כֹהנת שנִשֵאת לחֵרֵש ישראֵל לֹא תֹאכל,
שהרי קוֹנה בתקנת חכמים שתִקנוּ לוֹ נִשוּאין.
וּבת ישראֵל שנִשֵאת לכֹהֵן חֵרֵש לֹא תֹאכל,
שאינוֹ קוֹנה מִן התוֹרה,
שאינוֹ בן דעת.
10
נִתארסה לכֹהֵן פִקֵח,
ולֹא הִספיק לכנסה עד שנִתחרֵש אינה אוֹכלת.
מֵת ונפלה לִפני יבם חֵרֵש ויבמה אינה אוֹכלת.
אבל אִם נשאה כשהוּא פִקֵח ונִתחרֵש הרי זוֹ אוֹכלת.
מֵת ונפלה ליבם חֵרֵש ויבמה הרי זוֹ אוֹכלת,
הוֹאיל והיתה אוֹכלת בתחִלה.
ואֵשת חֵרֵש שילדה מִמנוּ הרי זוֹ אוֹכלת בִשביל בנה.
11
בן תֵשע שנים ויוֹם אחד כיצד? מי שנִבעלה לאסוּר לה והוּא בן תֵשע שנים ויוֹם אחד,
הוֹאיל וּביאתוֹ ביאה נִפסלה מִן הכהוּנה ואסוּרה מִלאכֹל,
מִפני שנעשת זוֹנה אוֹ חללה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
אפִלוּ היה שחוּף.
וּבת ישראֵל שנִשֵאת לכֹהֵן בן תֵשע שנים ויוֹם אחד,
אף על פי שביאתוֹ ביאה אינה אוֹכלת בִשביל הקטן,
לפי שאינוֹ קוֹנה עד שיגדיל.
:ספֵק שהוּא בן תֵשע שנים ויוֹם אחד ספֵק שאינוֹ; נִשֵאת לבן שלֹש עשרֵה שנה ויוֹם אחד,
ספֵק שהֵביא שתי שערוֹת ספֵק שלֹא הֵביא הרי זוֹ אסוּרה לאכֹל.
12
כל אֵלוּ שאין מאכילין בִתרוּמה של תוֹרה,
כך אין מאכילין בִתרוּמה של דִבריהם,
גזֵרה שמא יאכילוּ בשל תוֹרה.
13
ואֵלוּ לֹא פוֹסלין ולֹא מאכילין:
האוֹנֵס והמפתה והשוֹטה שנשא אִשה,
אלא אִם כֵן היתה אסוּרה להן,
שהֵן פוֹסלין אוֹתה בביאתן,
מִפני שנעשת זוֹנה אוֹ חללה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
14
מי שנִשֵאת לכֹהֵן שוֹטה אוֹ שאנס אוֹתה אוֹ פִתה כֹהֵן,
וילדה אוֹכלת בִשביל בנה.
ואף על פי שהדבר ספֵק,
הוֹאיל ושלֹא בקִדוּשין היא,
שמא מֵאחֵר עִברה הרי הוּלד בחזקת זה שבא עליה.
והוּא שלֹא יצא עליה קוֹל עִם אחֵר,
אלא הכֹל מרננין אחריה בזה הכֹהֵן.
:וכֵן כֹהנת שבא עליה שוֹטה ישראֵל אוֹ שאנסה אוֹ פִתה אוֹתה,
ונִתעברה אינה אוֹכלת,
מִפני העוּבר.
נִתחתֵך העוּבר הרי זוֹ תֹאכל.
15
אֵשת איש שבאוּ לה עֵדי קִנוּי ועֵדי סתירה הרי זוֹ אסוּרה לאכֹל בִתרוּמה עד שתִשתה מי המרים,
מִפני שהיא ספֵק זוֹנה.
מֵת בעלה קֹדם שישקנה,
אוֹ שהיתה מִן הנשים שאינן שוֹתוֹת ולֹא נוֹטלוֹת כתוּבה הרי זוֹ אסוּרה בִתרוּמה לעוֹלם.
וכל אֵשת כֹהֵן שאמרה:
טמֵאה אני' הרי זוֹ אסוּרה לאכֹל בִתרוּמה.
16
קטנה בת ישראֵל שנִשֵאת לכֹהֵן שלֹא מִדעת אביה,
בין בִפני אביה בין שלֹא בפניו,
אף על פי שקִדשה אביה אינה אוֹכלת בִתרוּמה,
שאִם מִחה תֵעשה זרה למפרֵע,
וזה שרוֹאה ושוֹתֵק כוֹעֵס הוּא,
לפי שנִשֵאת שלֹא לדעתוֹ.