1
כֹהֵן טמֵא אסוּר לאכֹל תרוּמה,
בין טמֵאה בין טהוֹרה,
שנאמר: "איש איש מִזרע אהרֹן והוּא צרוּע אוֹ זב בקדשים לֹא יֹאכל" .
אי זה הוּא קֹדש שאוֹכלין אוֹתוֹ כל זרע אהרֹן,
זכרים וּנקֵבוֹת? הוי אוֹמֵר:
תרוּמוֹת. אלא שהאוֹכֵל תרוּמה טהוֹרה חיב מיתה בידי שמים,
וּלפיכך לוֹקה,
שנאמר: "ושמרוּ את מִשמרתי ולֹא ישאוּ עליו חֵטא" ,
וטמֵא שאכל טמֵאה,
אף על פי שהוּא בלאו אינוֹ לוֹקה,
שהרי אינה קֹדש.
2
אין הטמֵאים אוֹכלין בִתרוּמה עד שיעריבוּ שִמשן ויֵצאוּ שלֹשה כוֹכבים בינוֹניים,
וזה העֵת כמוֹ שליש שעה אחר שקיעת החמה,
שנאמר: "וּבא השמש וטהֵר" עד שיִטהר הרקיע מִן האוֹר,
"ואחר יֹאכל מִן הקדשים" .
3
כֹהֵן טהוֹר שאכל תרוּמה טמֵאה אינוֹ לוֹקה,
מִפני שהוּא בעשֵה,
שנאמר: "ואחר יֹאכל מִן הקדשים" מִדבר שהוּא בִקדוּשתוֹ הוּא שיֹאכל כשיִטהר,
אבל דבר טמֵא לֹא יֹאכל אף על פי שטהר,
ולאו הבא מִכלל עשֵה,
עשֵה הוּא.
4
מי שהיה אוֹכֵל בִתרוּמה,
והִרגיש שנִזדעזעוּ אֵבריו להוֹציא שִכבת זרע אוֹחֵז באמה וּבוֹלֵע את התרוּמה.
5
השוֹטה והחֵרֵש מטבילין אוֹתן וּמאכילין אוֹתן תרוּמה אחר שיעריבוּ שִמשן.
וּמשמרין אוֹתן שלֹא יישנוּ אחר הטבילה,
שאִם ישנוּ טמֵאים,
אלא אִם כֵן עשוּ להן כיס של נחֹשת,
שמא יראה קרי.
6
רוֹכבי גמלים אסוּרין לאכֹל בִתרוּמה עד שיִטבלוּ ויעריבוּ שִמשן,
שהֵן בחזקת טוּמאה; מִפני חִמוּם הרכיבה על עוֹר הגמל מוֹציא טִפה של שִכבת זרע.
7
המשמשת מִטתה:
אִם לֹא נִתהפכה בִשעת תשמיש טוֹבלת ואוֹכלת תרוּמה לערב; ואִם נִתהפכה בִשעת תשמיש הרי זוֹ אסוּרה לאכֹל בִתרוּמה כל שלֹשה ימים,
שאי אפשר לה שלֹא תִפלֹט ותִהיה טמֵאה,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
8
תרוּמת חוּצה לארץ,
הוֹאיל ועִקרה מִדִבריהם אינה אסוּרה באכילה אלא לכֹהֵן שטוּמאה יוֹצאה עליו מִגוּפוֹ,
והֵן בעלי קראים וזבים וזבוֹת ונִדוֹת ויוֹלדוֹת.
וכוּלן שטבלוּ מוּתרין לאכלה,
אף על פי שלֹא העריבוּ שִמשן.
:אבל טמֵאי מגע טוּמאוֹת,
בין שנגע במֵת שאי אפשר לנוּ היוֹם לִטהֵר מִמנוּ בין שנגע בשרץ אינוֹ צריך לִטבֹל לִתרוּמת חוּצה לארץ.
9
לפיכך, כֹהֵן קטן שעדין לֹא ראה קרי וּקטנה שעדין לֹא ראת נִדה אוֹכלין אוֹתה תמיד בלֹא בדיקה,
שחזקתן שלֹא יצאה טוּמאה עדין עליהן.
והמצֹרע הרי הוּא כמי שטוּמאה יוֹצאה עליו מִגוּפוֹ,
והוּא שיטמֵא אוֹתוֹ כֹהֵן מיוּחס.
אבל קֹדם שיטמאוֹ הכֹהֵן טהוֹר הוּא.
10
כֹהֵן ערֵל אסוּר לאכֹל בִתרוּמה מִדין תוֹרה,
שהרי נאמר "תוֹשב.
.. ושכיר" בִתרוּמה,
ונאמר "תוֹשב.
.. ושכיר" בפסח:
מה תוֹשב ושכיר האמוּר בפסח ערֵל אסוּר בוֹ,
אף תוֹשב ושכיר האמוּר בִתרוּמה ערֵל אסוּר בוֹ.
ואִם אכל לוֹקה מִן התוֹרה.
:משוּך מוּתר לאכֹל בִתרוּמה,
ואף על פי שנִראה כערֵל,
וּמִדִברי סוֹפרים שיִמוֹל פעם שניה עד שיֵראה מהוּל.
11
והנוֹלד מהוּל אוֹכֵל בִתרוּמה.
והטוּמטוּם אינוֹ אוֹכֵל,
מִפני שהוּא ספֵק ערֵל.
ואנדרגינס מל ואוֹכֵל.
12
הערֵל וכל הטמֵאים,
אף על פי שהֵן אסוּרין מִלאכֹל בִתרוּמה נשיהן ועבדיהן אוֹכלין.
13
פצוּע דכא וּכרוּת שפכה הֵן ועבדיהן אוֹכלין,
וּנשיהן לֹא יֹאכלוּ.
אִם לֹא ידע את אִשתוֹ מִשנעשה פצוּע דכא וּכרוּת שפכה הרי אֵלוּ יֹאכלוּ.
וכֵן אִם נשא בת גֵרים הרי זוֹ אוֹכלת.
14
פצוּע דכא כֹהֵן שקִדֵש בת כֹהֵן אינה אוֹכלת.
:סריס חמה הוּא ואִשתוֹ ועבדיו אוֹכלין.
אנדרגינס וטוּמטוּם עבדיהן אוֹכלין,
אבל לֹא נשוֹתיהם.
15
חֵרֵש שוֹטה וקטן שקנוּ להן עבדים אינן אוֹכלין.
אבל אִם קנוּ להן בית דין אוֹ אפִטרוֹפין,
אוֹ שנפלוּ להן בירוּשה הרי אֵלוּ אוֹכלין.
16
אנדרגינס שנִבעל לפסוּל מִן התרוּמה,
בין דרך זכרוּתוֹ בין דרך נקבוּתוֹ נִפסל מִלאכֹל בִתרוּמה כנשים,
ואין עבדיו אוֹכלין.
וכֵן אִם נִבעל לאנדרגינס אחֵר שהוּא פוֹסֵל בביאתוֹ לאִשה נִפסל,
ואינוֹ אוֹכֵל ולֹא מאכיל עבדיו.
והוּא שיִבעֹל אוֹתוֹ דרך נקבוּתוֹ.
אבל דרך זכרוּתוֹ אין זכר פוֹסֵל זכר מִן הכהוּנה.
17
עבד של שוּתפין שהיה אחד מֵהן אינוֹ מאכיל הרי זה העבד אסוּר לאכֹל.
וכל המאכיל בִתרוּמה מאכיל בחזה ושוֹק.
18
בת ישראֵל שנִשֵאת לכֹהֵן והִכניסה לוֹ בין עבדי מלֹג בין עבדי צֹאן ברזל הרי אֵלוּ יֹאכלוּ.
וכֵן עבדי כֹהֵן שקנוּ עבדים ועבדי אִשתוֹ שקנוּ עבדים יֹאכלוּ,
שנאמר: "כי יקנה נפש קִנין כספוֹ" אפִלוּ קִנין הקִנין אוֹכֵל.
וקִנין האוֹכֵל מאכיל,
וקִנין שאינוֹ אוֹכֵל אינוֹ מאכיל אחֵרים.
19
בת כֹהֵן שנִשֵאת לישראֵל והִכניסה לוֹ בין עבדי מלֹג בין עבדי צֹאן ברזל הרי אֵלוּ לֹא יֹאכלוּ.
20
אלמנה לכֹהֵן גדוֹל,
גרוּשה וחלוּצה לכֹהֵן הדיוֹט,
בין כֹהנת בין ישראֵלית,
וכֵן שאר חיבי לאוין,
והִכניסה לוֹ עבדי מלֹג ועבדי צֹאן ברזל עבדי מלֹג לֹא יֹאכלוּ,
אף על פי שהוּא חיב בִמזוֹנוֹתם,
ועבדי צֹאן ברזל יֹאכלוּ,
מִפני שהֵן של בעל.
נשא שניה היא אוֹכלת,
ועבדי מלֹג שלה לֹא יֹאכלוּ.
21
כֹהנת אלמנה שנִתארסה לכֹהֵן גדוֹל,
אוֹ גרוּשה לכֹהֵן הדיוֹט,
הוֹאיל והֵן משמרוֹת לביאה פסוּלה של תוֹרה הרי אֵלוּ לֹא יֹאכלוּ.
וכֵן אִם נִכנסוּ לחוּפה בלֹא אֵרוּסין אינן אוֹכלוֹת,
שהחוּפה פוֹסלת אוֹתן מִלאכֹל.
נִתאלמנוּ אוֹ נִתגרשוּ:
מִן האֵרוּסין חזרוּ להכשֵרן,
ואוֹכלוֹת; מִן הנִשוּאין לֹא יֹאכלוּ,
שכבר נִתחללוּ.
22
כֹהנת שמֵת בעלה כֹהֵן,
ונפלה לִפני יבמין שיֵש בהן חלל לֹא תֹאכל,
מִפני זִקת החלל,
ואפִלוּ עשה בה אחד מִן הכשֵרים מאמר,
שאין המאמר קוֹנה ביבמה קִנין גמוּר.
23
כֹהֵן שנתן גֵט ליבִמתוֹ הכֹהנת,
שהרי נאסרה עליו ועדין זִקתוֹ עליה הרי זוֹ אוֹכלת בִתרוּמה,
מִפני שהיא משמרת לביאה פסוּלה של דִבריהם,
שאין הגֵט פוֹסֵל היבמה אלא מִדִבריהם.
וכֵן כֹהנת חלוּצה אוֹ שניה שנִתארסה לכֹהֵן אוֹכלת.
כֹהֵן הדיוֹט שנשא אילוֹנית הרי זוֹ אוֹכלת בִתרוּמה.