1
שִשה דברים מוֹנעין נשיאוּת כפים:
הלשוֹן, והמוּמין,
והעבֵרה, והשנים,
והיין, וטוּמאת הידים.
הלשוֹן כיצד? העִלגין שאין מוֹציאין את האוֹתיוֹת כתִקנן,
כגוֹן שקוֹרין לאל"פין עי"נין וּלעי"נין אל"פין אוֹ לשִבֹלת סִבֹלת וכיוֹצֵא בהן אין נוֹשאין את כפיהם.
וכֵן כִבדי פה וכִבדי לשוֹן שאין דִבריהם נִכרין לכֹל אין נוֹשאין את כפיהם.
2
המוּמין כיצד? כֹהֵן שיֵש מוּמין בידיו אוֹ בפניו אוֹ ברגליו,
כגוֹן שהיוּ אצבעוֹתיו עקוּמוֹת אוֹ עקוּשוֹת אוֹ שהיוּ ידיו בהקניוֹת לֹא ישא את כפיו,
לפי שהעם מִסתכלין בוֹ.
מי שהיה רירוֹ יוֹרֵד על זקנוֹ בשעה שהוּא מדבֵר,
וכֵן סוּמא באחת מֵעיניו לֹא ישא את כפיו.
ואִם היה דש בעירוֹ,
והיוּ הכֹל רגילין בזה הסוּמא באחת אוֹ בזה שרירוֹ זב מוּתר,
לפי שאין העם מִסתכלין בוֹ.
וכֵן מי שהיוּ ידיו צבוּעוֹת אסטיס וּפוּאה לֹא ישא את כפיו.
ואִם רֹב אנשי אוֹתה העיר מלאכתן בכך מוּתר,
לפי שאין מִסתכלין בוֹ.
3
העבֵרה כיצד? כֹהֵן שהרג את הנפש אפִלוּ בִשגגה,
ואף על פי שעשה תשוּבה לֹא ישא את כפיו,
שנאמר: "ידיכם דמים מלֵאוּ" ,
וכתוּב: "וּבפרִשכם כפיכם" וכו' .
וכֹהֵן שעבד עבוֹדה זרה,
בין באֹנס בין בִשגגה,
אף על פי שעשה תשוּבה אינוֹ נוֹשֵא את כפיו לעוֹלם,
שנאמר: "לֹא יעלוּ כֹהני הבמוֹת" וכו' ,
וּברכה כעבוֹדה,
שנאמר: "לשרתוֹ וּלברֵך בִשמוֹ" .
וכֵן כֹהֵן שנִשתמֵד לעבוֹדה זרה,
אף על פי שחזר בוֹ אינוֹ נוֹשֵא את כפיו לעוֹלם.
וּשאר העבֵרוֹת אין מוֹנעין.
4
השנים כיצד? כֹהֵן נער לֹא ישא את כפיו עד שיִתמלֵא זקנוֹ.
והיין כיצד? מי ששתה רביעית יין חי בבת אחת אינוֹ נוֹשֵא את כפיו עד שיסוּר יינוֹ מֵעליו,
לפי שהוּקשה ברכה לעבוֹדה.
שתה רביעית בִשתי פעמים אוֹ שנתן לתוֹכה מעט מים מוּתר.
ואִם שתה יתֵר מֵרביעית,
אף על פי שהיה מזוּג,
ואף על פי ששתהוּ בכמה פעמים לֹא ישא את כפיו עד שיסוּר יינוֹ מֵעליו.
וכמה היא רביעית? אצבעים על אצבעים על רוּם אצבעים וחצי אצבע וחֹמש אצבע.
וזה האצבע שמוֹשחין בוֹ בכל התוֹרה כוּלה הוּא הגוּדל,
והוּא הנִקרא בֹהן היד.
5
טוּמאת הידים כיצד? כֹהֵן שלֹא נטל ידיו לֹא ישא את כפיו,
אלא נוֹטֵל ידיו במים עד הפרק כדרך שמקדשין לעבוֹדה,
ואחר כך מברֵך,
שנאמר: "שאוּ ידֵכם קֹדש וּברכוּ את יי" .
והחלל אינוֹ נוֹשֵא את כפיו,
לפי שאינוֹ בכִהוּנוֹ.
6
כֹהֵן שלֹא היה לוֹ דבר מִכל אֵלוּ הדברים המוֹנעין את נשיאוּת כפים,
אף על פי שאינוֹ חכם ואינוֹ מדקדֵק במִצווֹת,
אוֹ שהיוּ הבריוֹת מרננין אחריו,
אוֹ שלֹא היה משאוֹ וּמתנוֹ בצדק הרי זה נוֹשֵא את כפיו ואין מוֹנעין אוֹתוֹ,
לפי שזוֹ מִצות עשֵה על כל כֹהֵן וכֹהֵן שראוּי לִנשיאת כפים,
ואין אוֹמרין לאדם רשע:
הוֹסיף רשע והִמנע מִן המִצווֹת.
7
ואל תִתמה ותֹאמר:
וּמה תוֹעיל בִרכת הדיוֹט זה? שאין קִבוּל הברכה תלוּי בכֹהנים,
אלא בהקדוֹש ברוּך הוּא,
שנאמר: "ושמוּ את שמי על בני ישראֵל ואני אברכֵם" הכֹהנים עוֹשים מִצוה שנִצטוּוּ בה,
והקדוֹש ברוּך הוּא ברחמיו מברֵך את ישראֵל כחפצוֹ.
8
עם שהֵן אחוֹרי הכֹהנים אינן בִכלל הברכה,
והעוֹמדין מִצִדיהן הרי הֵן בִכלל הברכה.
ואִם היתה מחִצה בין הכֹהנים וּבין המִתברכין,
אפִלוּ היא חוֹמה של ברזל,
הוֹאיל וּפניהן למוּל פני הכֹהנים הרי הֵן בִכלל הברכה.
9
נשיאת כפים בעשרה,
וכֹהנים מִן המִנין.
בית הכנסת שכוּלוֹ כֹהנים כוּלן נוֹשאין את כפיהן.
וּלמי הֵן מברכין? לאחיהם שבצפוֹן ולאחיהם שבדרוֹם.
וּמי עוֹנה אחריהם אמֵן? הנשים והטף.
ואִם נִשאר שם עשרה כֹהנים יתֵר על אֵלוּ שעלוּ לדוּכן העשרה עוֹנין אמֵן,
והשאר מברכין.
10
צִבוּר שלֹא היה בהן כֹהֵן אלא שליח צִבוּר לבדוֹ לֹא ישא את כפיו.
ואִם הבטחתוֹ היא שהוּא נוֹשֵא את כפיו וחוֹזֵר לִתפִלתוֹ רשאי.
ואִם אין להן כֹהֵן כלל כשיגיע שליח צִבוּר ל'שים שלוֹם',
אוֹמֵר: 'אלֹהינוּ וֵאלֹהי אבוֹתינוּ,
ברכֵנוּ בברכה המשוּלשת בתוֹרה,
האמוּרה לאהרֹן וּלבניו כֹהנים עם קדוֹשיך,
כאמוּר: "יברכך יי וישמרך,
יאֵר יי וכו',
ישא יי וכו',
ושמוּ את שמי" וכו' ',
ואין העם עוֹנין אמֵן,
וּמתחיל ואוֹמֵר:
'שים שלוֹם' וכו'.
11
כֹהֵן שנשא כפיו בבית הכנסת והלך לבית הכנסת אחֵר,
וּמצא צִבוּר שמִתפללין ולֹא הִגיעוּ לבִרכת כֹהנים נוֹשֵא ידיו להן וּמברכם ואפִלוּ כמה פעמים ביוֹם.
כֹהֵן שלֹא עקר רגליו מִמקוֹמוֹ לעלוֹת לדוּכן בשעה שאמר שליח צִבוּר 'רצֵה' שוּב אינוֹ עוֹלה באוֹתה תפִלה.
אבל אִם עקר רגליו לעלוֹת,
אף על פי שלֹא הִגיע לדוּכן אלא לאחר העבוֹדה הרי זה עוֹלה וּמברֵך.
12
כל כֹהֵן שאינוֹ עוֹלה לדוּכן,
אף על פי שבִטֵל מִצות עשֵה אחת הרי הוּא כעוֹבֵר על שלֹשה עשֵה:
"כֹה תברכוּ" ,
"אמוֹר להם" ,
"ושמוּ את שמי" .
וכל כֹהֵן שאינוֹ מברֵך אינוֹ מִתברֵך,
וכל כֹהֵן המברֵך מִתברֵך,
שנאמר: "ואברכה מברכיך" .
בריך רחמנא דסיען