1
המִנהג הפשוּט בכל ישראֵל,
שמשלימין את התוֹרה בשנה אחת.
מתחילין בשבת שאחר חג הסוּכוֹת,
וקוֹראין בסֵדר 'ברֵאשית'.
בשניה 'אֵלה תוֹלדֹת נֹח',
בשלישית 'ויֹאמר יי אל אברם'.
וקוֹרין והוֹלכין על הסֵדר עד שגוֹמרין התוֹרה בחג הסוּכוֹת.
ויֵש מי שמשלים את התוֹרה בשלֹש שנים,
ואינוֹ מִנהג פשוּט.
2
עזרא תִקֵן להם לישראֵל שיִהיוּ קוֹראין קללוֹת שבסֵפר ויִקרא קֹדם עצרת,
ושבמִשנֵה תוֹרה קֹדם רֹאש השנה.
והמִנהג הפשוּט שיִהיוּ קוֹראין 'במִדבר סיני' קֹדם עצרת,
'ואתחנן' אחר תִשעה באב,
ו'אתם נִצבים' קֹדם רֹאש השנה,
ו'צו את אהרֹן' קֹדם הפסח בשנה פשוּטה.
לפיכך יֵש שבתוֹת שקוֹראין בשחרית שני סדרים,
כגוֹן 'אִשה כי תזריע' ו'זֹאת תִהיה תוֹרת המצֹרע',
ו'אִם בחוּקוֹתי' וּ'בהר סיני' וכיוֹצֵא בהן,
כדי שישלימוּ בשנה ויקראוּ אוֹתם הסדרים בעוֹנתן.
3
מקוֹם שמפסיקין בשבת בשחרית שם קוֹראין במִנחה וּבשֵני וּבחמישי וּלשבת הבאה.
כיצד? שבת רִאשוֹנה קוֹראין בשחרית בסֵדר 'ברֵאשית',
במִנחה קוֹרין מֵ'אֵלה תוֹלדֹת נֹח' עשרה פסוּקים אוֹ יתֵר,
וכֵן בשֵני וכֵן בחמישי וכֵן לשבת הבאה בשחרית מתחילין מֵ'אֵלה תוֹלדֹת נֹח' וקוֹרֵא עד סוֹף הסֵדר.
ועל דרך זוֹ קוֹראין כל השנה.
וּמפטירין בכל שבת ושבת בנביא מֵעין שקראוּ בתוֹרה.
4
בראשי חדשים הרִאשוֹן קוֹרֵא שלֹשה פסוּקים מִפרשת 'צו',
והשֵני חוֹזֵר וקוֹרֵא פסוּק שלישי שקרא הרִאשוֹן וּשני פסוּקים אחריו כדי שישיֵר בפרשה שלֹשה פסוּקים,
והשלישי קוֹרֵא שלֹשה פסוּקים ששיֵר השֵני עִם "וּביוֹם השבת" וכו' ,
והרביעי קוֹרֵא "וּבראשי חדשיכם" .
ואִם חל רֹאש חֹדש לִהיוֹת בשבת מוֹציאין שני ספרים בשחרית,
אחד קוֹראין בוֹ סֵדר אוֹתה שבת,
והשֵני קוֹרֵא בוֹ המשלים "וּבראשי חדשיכם".
ואִם קרא עִנין רֹאש חֹדש המפטיר,
קוֹרֵא. וּמפטירין:
"והיה מִדי חֹדש בחדשוֹ" .
ורֹאש חֹדש אב שחל לִהיוֹת בשבת מפטירין "חדשיכם וּמוֹעדיכם שנאה נפשי" .
ורֹאש חֹדש שחל לִהיוֹת באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו:
"ויֹאמר לוֹ יהוֹנתן מחר חֹדש" .
5
כל העוֹלה לִקרוֹת בתוֹרה פוֹתֵח בדבר טוֹב,
וחוֹתֵם בדבר טוֹב.
אבל בפרשת 'האזינוּ',
הרִאשוֹן קוֹרֵא עד "זכֹר ימוֹת עוֹלם" ,
והשֵני מתחיל מִ"זכֹר ימוֹת עוֹלם" עד "ירכִבֵהוּ" ,
והשלישי מִ"ירכִבֵהוּ" עד "וירא יי ויִנאץ" ,
והרביעי מִן "וירא יי ויִנאץ" עד "לוּ חכמוּ" ,
והחמישי מִ"לוּ חכמוּ" עד "כי אשא אל שמים ידי" ,
והשִשי מִן "כי אשא" עד סוֹף השירה.
ולמה פוֹסקין בה בעִנינוֹת אֵלוּ? מִפני שהיא תוֹכֵחה,
כדי שיחזרוּ העם בִתשוּבה.
6
שמוֹנה פסוּקין שבסוֹף התוֹרה מוּתר לִקרוֹת אוֹתן בבית הכנסת בפחוֹת מֵעשרה.
אף על פי שהכֹל תוֹרה וּמִפי מֹשה מִפי הגבוּרה הֵן,
הוֹאיל וּמשמען שהֵן אחר מיתת מֹשה הרי נִשתנוּ,
וּלפיכך מוּתר ליחיד לִקרוֹת אוֹתן.
7
קללוֹת שבתוֹרת כֹהנים אין מפסיקין בהן,
אלא אחד קוֹרֵא אוֹתן,
מתחיל בפסוּק שלִפניהם וּמסיֵם בפסוּק שלאחריהם.
וּקללוֹת שבמִשנֵה תוֹרה אִם רצה לִפסֹק בהן,
פוֹסֵק. וּכבר נהגוּ העם שלֹא לִפסֹק בהן,
אלא אחד קוֹרֵא אוֹתן.
8
מפסיקין למוֹעדוֹת וּליוֹם הכִפוּרים,
וקוֹראין בעִנין המוֹעֵד,
לֹא בסֵדר השבת.
וּמֹשה רבֵנוּ תִקֵן להן לישראֵל שיִהיוּ קוֹראין בכל מוֹעֵד עִנינוֹ,
ושוֹאלין ודוֹרשין בעִנינוֹ של יוֹם בכל מוֹעֵד וּמוֹעֵד.
וּמה הֵן קוֹראין? בפסח בפרשת המוֹעדוֹת שבתוֹרת כֹהנים.
וּכבר נהגוּ העם לִקרוֹת ביוֹם טוֹב רִאשוֹן "מִשכוּ" ,
וּמפטירין בפסח גִלגל.
וּביוֹם טוֹב שֵני "שוֹר אוֹ כשב" ,
וּמפטירין בפסח יֹאשיהוּ.
בשלישי "קדש לי" .
ברביעי "אִם כסף תלוה את עמי" .
בחמישי "פסל לך" .
בשִשי "ויעשוּ בני ישראֵל את הפסח במוֹעדוֹ" .
ביוֹם טוֹב אחרוֹן ב"ויהי בשלח" עד סוֹף השירה,
וּמפטירין: "וידבֵר דוִד ליי" .
וּבשמיני "כל הבכוֹר" ,
וּמפטירין: "עוֹד היוֹם בנֹב לעמֹד" .
9
בעצרת קוֹראין ב"שִבעה שבוּעֹת" .
וּמִנהג פשוּט שקוֹראים ביוֹם טוֹב רִאשוֹן:
"בחֹדש השלישי" ,
וּמפטירין במרכבה,
וּבשֵני קוֹראין בפרשת מוֹעדוֹת,
וּמפטירין בחבקוּק.
10
ברֹאש השנה קוֹראין:
"בחֹדש השביעי באחד לחֹדש" .
וּמִנהג פשוּט שקוֹראין ביוֹם רִאשוֹן:
"ויי פקד את שרה" ,
וּמפטירין: "ויהי איש אחד מִן הרמתים" ,
וּבשֵני קוֹראין:
"והאלֹהים נִסה את אברהם" ,
וּמפטירין: "הבֵן יקיר לי אפרים" .
11
ביוֹם הכִפוּרים בשחרית קוֹרין:
'אחרי מוֹת',
וּמפטירין: "כֹה אמר רם ונִשא" .
במִנחה קוֹרין בעריוֹת שב'אחרי מוֹת',
כדי שיִזכֹר ויכלֵם כל מי שנִכשל באחת מֵהן,
ויחזֹר בִתשוּבה.
והשלישי שקוֹרֵא בתוֹרה מפטיר ביוֹנה.
12
בסוּכוֹת, בִשני ימים הרִאשוֹנים קוֹרין בפרשת מוֹעדוֹת,
וּמפטירין ביוֹם הרִאשוֹן:
"הִנֵה יוֹם בא ליי" ,
וּביוֹם שֵני:
"ויִקהלוּ אל המלך שלֹמֹה" .
וּביוֹם טוֹב האחרוֹן קוֹרין:
"כל הבכוֹר" ,
וּמפטירין: "ויהי ככלוֹת שלֹמֹה" ,
וּלמחר קוֹרין:
"וזֹאת הברכה" ,
וּמפטירין: "ויעמֹד שלֹמֹה" ,
ויֵש מי שמפטיר:
"אחרי מוֹת מֹשה" .
וּבִשאר ימוֹת החג קוֹראין בקרבנוֹת החג.
13
כיצד? בכל יוֹם ויוֹם מֵחוּלוֹ של מוֹעֵד קוֹרֵא שתי פרשיוֹת.
ביוֹם השלישי,
שהוּא תחִלת חוּלוֹ של מוֹעֵד,
קוֹרֵא הכֹהֵן:
"וּביוֹם השֵני" ,
ולֵוי קוֹרֵא:
"וּביוֹם השלישי" ,
וישראֵל קוֹרֵא:
"וּביוֹם השלישי",
והרביעי חוֹזֵר וקוֹרֵא:
"וּביוֹם השֵני" "וּביוֹם השלישי".
וכֵן ביוֹם הרביעי,
שהוּא שֵני של חוּלוֹ של מוֹעֵד,
קוֹרין "וּביוֹם השלישי" "וּביוֹם הרביעי" על דרך זה.
14
בכל יוֹם ויוֹם מימים טוֹבים,
וכֵן ביוֹם הכִפוּרים וּבשִבעת ימי הפסח מוֹציאין שני ספרים בשחרית,
האחד קוֹרין בוֹ תחִלה עִנינוֹת אֵלוּ שאמרנוּ,
והשֵני קוֹרין בוֹ קרבן אוֹתוֹ היוֹם האמוּר בחוּמש הפקוּדים.
והקוֹרֵא עִנין הקרבן,
הוּא מפטיר בנביא.
15
בכל יוֹם שמוֹציאין שני ספרים אוֹ שלֹשה,
אִם הוֹציאוּ זה אחר זה כשמחזיר את הרִאשוֹן אוֹמֵר קדיש וּמוֹציא השֵני,
וּכשמחזיר האחרוֹן אוֹמֵר קדיש.
וּכבר אמרנוּ שהמִנהג הפשוּט לוֹמר קדיש אחר שקוֹרֵא המשלים לעוֹלם,
ואחר כך מפטירין בנביא.
16
שבת שחלה לִהיוֹת בחוּלוֹ של מוֹעֵד,
בין בפסח בין בסוּכוֹת קוֹרין באוֹתה השבת:
"ראֵה אתה אֹמֵר אֵלי" ,
וּמפטירין בפסח:
"העצמוֹת היבֵשוֹת" .
ואִם היתה בתוֹך החג "ביוֹם בוֹא גוֹג" .
17
בחנוּכה ביוֹם הרִאשוֹן קוֹרין מִבִרכת כֹהנים עד סוֹף קרבן המקריב ביוֹם הרִאשוֹן,
וּביוֹם השֵני קוֹרין קרבן נשיא שהִקריב בשֵני,
וכֵן עד יוֹם שמיני קוֹרין מיוֹם השמיני עד סוֹף כל הקרבנוֹת עד סוֹף הסֵדר.
וּמפטירין בשבת של חנוּכה ב'נֵרוֹת זכריה',
ואִם היוּ שתי שבתוֹת מפטירין בשבת רִאשוֹנה ב'נֵרוֹת זכריה',
וּבשניה ב'נֵרוֹת שלֹמֹה'.
והקוֹרֵא בעִנין חנוּכה,
הוּא שמפטיר בנביא.
בפוּרים קוֹרין בשחרית:
"ויבֹא עמלֵק" .
18
בתִשעה באב בשחרית קוֹרין:
"כי תוֹליד בנים" ,
וּמפטירין: "אסֹף אסיפֵם" .
וּבמִנחה קוֹרין:
"ויחל מֹשה" ,
כִשאר ימי התעניוֹת.
וּבִשאר התעניוֹת שאנוּ מִתענים על מה שאֵרע לאבוֹתינוּ קוֹרין בשחרית וּבמִנחה,
הרִאשוֹן קוֹרֵא:
"ויחל מֹשה" ארבעה פסוּקין,
וקוֹרֵא השֵני והשלישי מִ"פסל לך" עד "אשר אני עוֹשה עִמך".
וּבתעניוֹת שגוֹזרין אוֹתן הצִבוּר מִפני הצרוֹת,
כגוֹן בצֹרת ודבר וכיוֹצֵא בהן קוֹרין ברכוֹת וּקללוֹת,
כדי שישוּבוּ העם ויכנע לבבם כשיִשמעוּ אוֹתם.
19
נהגוּ כל ישראֵל לִהיוֹת מפטירין קֹדם לתִשעה באב בשלֹש שבתוֹת בדִברי תוֹכֵחה:
שבת רִאשוֹנה מפטירין:
"דִברי ירמיהוּ" וכו' ,
שניה "חזוֹן ישעיהוּ" ,
שלישית "איכה היתה לזוֹנה" .
וכֵן שבת שאחר תִשעה באב מפטירין:
"נחמוּ נחמוּ עמי" .
וּמִנהג פשוּט בערינוּ לִהיוֹת מפטירין בנחמוֹת ישעיה מֵאחר תִשעה באב עד רֹאש השנה.
ושבת שבין רֹאש השנה ויוֹם הכִפוּרים מפטירין:
"שוּבה ישראֵל" .
20
רֹאש חֹדש אדר שחל לִהיוֹת בשבת קוֹרין בפרשת שקלים,
וּמפטירין בִ"יהוֹידע הכֹהֵן" .
וכֵן אִם חל רֹאש חֹדש אדר לִהיוֹת בתוֹך השבת,
ואפִלוּ בערב השבת מקדימין וקוֹראין בשבת שלפניו בפרשת שקלים.
בשבת שניה קוֹרין בפרשת 'זכוֹר',
וּמפטירין: "כֹה אמר יי צבאוֹת פקדתי" .
ואי זוֹ היא שבת שניה? כל שחל פוּרים לִהיוֹת בתוֹכה,
ואפִלוּ בערב שבת.
בשלישית קוֹרין 'פרה אדוּמה',
וּמפטירין: "וזרקתי עליכם מים טהוֹרים" .
ואי זוֹ היא שבת שלישית? הסמוּכה לרביעית.
ברביעית קוֹרין 'החֹדש הזה',
וּמפטירין: "ברִאשוֹן באחד לחֹדש" .
ואי זוֹ היא רביעית? כל שחל רֹאש חֹדש ניסן לִהיוֹת בתוֹכה,
ואפִלוּ בערב שבת.
21
נִמצֵאת אוֹמֵר,
שפעמים תִהיה הפסקה בין שבת רִאשוֹנה וּשניה אוֹ בין שניה וּשלישית,
וּפעמים תִהיה שתי הפסקוֹת,
בין רִאשוֹנה וּשניה וּבין שניה וּשלישית.
אבל בין שלישית לרביעית אין מפסיקין.
22
כל פרשה מֵארבע פרשיוֹת האֵלוּ אחד קוֹרֵא אוֹתה בסֵפר שֵני אחר שקוֹראין סֵדר אוֹתה שבת בסֵפר שהוֹציאוּ רִאשוֹן.
חל רֹאש חֹדש אדר לִהיוֹת בשבת והיה סֵדר אוֹתה שבת 'ואתה תצוּה' קוֹרין שִשה מֵ"אתה תצוּה" עד "ועשית כיוֹר נחֹשת" ,
והשביעי חוֹזֵר וקוֹרֵא מִ"כי תִשא" עד "ועשית כיוֹר נחֹשת".
ואִם היה סֵדר אוֹתה שבת 'כי תִשא' עצמה קוֹרין שִשה מִ"כי תִשא" עד "ויקהֵל" ,
והשביעי חוֹזֵר וקוֹרֵא בסֵפר שֵני מִ"כי תִשא" עד "ועשית כיוֹר נחֹשת".
23
רֹאש חֹדש אדר שחל לִהיוֹת בשבת,
מוֹציאין שלֹשה ספרים:
אחד קוֹרין בוֹ בסֵדר היוֹם,
והשֵני קוֹרין בוֹ עִנין רֹאש חֹדש,
והשלישי קוֹרין בוֹ 'כי תִשא'.
וכֵן רֹאש חֹדש ניסן שחל לִהיוֹת בשבת קוֹרין סֵדר היוֹם באחד,
ועִנין רֹאש חֹדש בשֵני,
ו"החֹדש הזה" בשלישי.
24
רֹאש חֹדש טֵבֵת שחל לִהיוֹת בשבת,
מוֹציאין שלֹשה ספרים:
הרִאשוֹן קוֹרין בוֹ סֵדר היוֹם,
והשֵני קוֹרין בוֹ עִנין רֹאש חֹדש,
והשלישי קוֹרין בוֹ עִנין חנוּכה.
חל לִהיוֹת באמצע השבת שלֹשה קוֹרין בעִנין רֹאש חֹדש,
והרביעי קוֹרֵא עִנין חנוּכה.
25
אף על פי שאדם שוֹמֵע כל התוֹרה כוּלה בכל שנתוֹ בצִבוּר חיב לִקרוֹת לעצמוֹ בכל שבוּע ושבוּע סֵדר של אוֹתה שבת שנים מִקרא ואחד תרגוּם.
וּפסוּק שאין לוֹ תרגוּם קוֹראֵהוּ שלֹשה פעמים,
עד שישלים פרשיוֹתיו עִם הצִבוּר.