1
מֹשה רבֵנוּ תִקֵן שיהוּ קוֹראין בתוֹרה ברבים בשבת וּבשֵני וּבחמישי בשחרית,
כדי שלֹא ישהוּ שלֹשה ימים בלֹא שמיעת תוֹרה.
ועזרא הסוֹפֵר תִקֵן שיִהיוּ קוֹראים כֵן במִנחה בכל שבת,
מִשוּם יוֹשבי קרנוֹת.
וגם הוּא תִקֵן שיִהיוּ הקוֹראים בשֵני וּבחמישי שלֹשה בני אדם,
ולֹא יקראוּ פחוֹת מֵעשרה פסוּקים.
2
ואֵלוּ הֵן הימים שקוֹראין בהן בתוֹרה בצִבוּר:
בשבתוֹת וּבמוֹעדים וּבראשי חדשים וּבתעניוֹת וּבחנוּכה וּפוּרים,
וּבשֵני וּבחמישי שבכל שבוּע ושבוּע.
ואין מפטירין בנביא אלא בשבתוֹת וּבימים טוֹבים וּבתִשעה באב.
3
אין קוֹראין בתוֹרה בצִבוּר בפחוֹת מֵעשרה אנשים גדוֹלים בני חֹרין,
ואין קוֹראין פחוֹת מֵעשרה פסוּקין,
וּ'וידבֵר' עוֹלה מִן המִנין.
ולֹא יהיוּ הקוֹראין פחוֹת מִשלֹשה אנשים,
ואין מתחילין בפרשה פחוֹת מִשלֹשה פסוּקין,
ואין מניחין בפרשה פחוֹת מִשלֹשה פסוּקין,
ולֹא יקרא הקוֹרֵא פחוֹת מִשלֹשה פסוּקין.
4
שלֹשה שקראוּ עשרה פסוּקין שנים קוֹראין שלֹשה שלֹשה ואחד ארבעה.
וּבין שהיה הקוֹרֵא ארבעה רִאשוֹן אוֹ אחרוֹן אוֹ אמצעי הרי זה משוּבח.
5
כל אחד ואחד מִן הקוֹראין פוֹתֵח סֵפר תוֹרה וּמביט במקוֹם שהוּא קוֹרֵא בוֹ,
ואחר כך אוֹמֵר:
'ברכוּ את יי המבֹרך',
וכל העם עוֹנין:
'ברוּך יי המבֹרך לעוֹלם ועד'.
וחוֹזֵר וּמברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
אשר בחר בנוּ מִכל העמים ונתן לנוּ את תוֹרתוֹ,
ברוּך אתה יי נוֹתֵן התוֹרה',
וכל העם עוֹנין אמֵן.
ואחר כך קוֹרֵא עד שישלים לִקרוֹת,
גוֹלֵל הסֵפר,
וּמברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
אשר נתן לנוּ תוֹרת אמת,
חיי עוֹלם נטעה בתוֹכֵנוּ,
ברוּך אתה יי נוֹתֵן התוֹרה'.
6
אין הקוֹרֵא רשאי לִקרוֹת בתוֹרה עד שיִכלה אמֵן מִפי הצִבוּר.
קרא וטעה,
אפִלוּ בדִקדוּק אוֹת אחת מחזירין אוֹתוֹ עד שיִקראנה בדִקדוּק.
ולֹא יקראוּ שנים בתוֹרה,
אלא האחד לבדוֹ.
קרא ונִשתתֵק יעמֹד אחֵר תחתיו,
ויתחיל מִמקוֹם שהִתחיל הרִאשוֹן שנִשתתֵק,
וּמברֵך בסוֹף.
7
אין הקוֹרֵא רשאי לִקרוֹת עד שיֹאמר לוֹ גדוֹל שבצִבוּר לִקרוֹת.
ואפִלוּ חזן הכנסת אוֹ רֹאש הכנסת אינוֹ קוֹרֵא מֵעצמוֹ,
עד שיֹאמרוּ לוֹ הצִבוּר אוֹ גדוֹל שבהן לִקרוֹת.
וצריך אחֵר לעמֹד עִמוֹ בשעה שהוּא קוֹרֵא,
כדרך שהחזן עוֹמֵד עִם הקוֹראים.
8
הקוֹרֵא, יֵש לוֹ לדלֵג מִמקוֹם למקוֹם בעִנין אחד,
כגוֹן 'אחרי מוֹת',
ו'אך בעשוֹר' שבפרשת 'אמֹר אל הכֹהנים',
והוּא שלֹא יקרא על פה,
שאסוּר לִקרוֹת שלֹא מִן הכתב אפִלוּ תֵבה אחת.
ולֹא ישהה בדִלוּג,
אלא כדי שישלים התוּרגמן תִרגוּם הפסוּק.
9
כיון שהִתחיל הקוֹרֵא לִקרוֹת בתוֹרה,
אסוּר לספֵר אפִלוּ בִדבר הלכה,
אלא הכֹל שוֹתקין ושוֹמעין וּמשימין לִבם למה שהוּא קוֹרֵא,
שנאמר: "ואזני כל העם אל סֵפר התוֹרה" .
ואסוּר לצֵאת מִן הצִבוּר בשעה שהקוֹרֵא קוֹרֵא,
וּמוּתר לצֵאת בין איש לאיש.
וּמי שהוּא עוֹסֵק בתוֹרה תמיד ותוֹרתוֹ אוּמנוּתוֹ מוּתר לוֹ לעסֹק בתלמוּד תוֹרה בשעה שהקוֹרֵא קוֹרֵא בתוֹרה.
10
מימוֹת עזרא נהגוּ שיהֵא שם תוּרגמן מתרגֵם לעם מה שהקוֹרֵא קוֹרֵא בתוֹרה,
כדי שיבינוּ עִנין הדברים.
והקוֹרֵא קוֹרֵא פסוּק אחד בִלבד ושוֹתֵק עד שיתרגֵם אוֹתוֹ התוּרגמן,
וחוֹזֵר וקוֹרֵא פסוּק שֵני.
ואין הקוֹרֵא רשאי לִקרוֹת לתוּרגמן יתֵר מִפסוּק אחד.
11
אין הקוֹרֵא רשאי להגביה קוֹלוֹ יתֵר מִן המתרגֵם,
ולֹא יגביה המתרגֵם קוֹלוֹ יתֵר מִן הקוֹרֵא.
ואין המתרגֵם רשאי לתרגֵם עד שיִכלה הפסוּק מִפי הקוֹרֵא,
ואין הקוֹרֵא רשאי לִקרוֹת פסוּק אחֵר עד שיִכלה התרגוּם מִפי המתרגֵם.
ואין המתרגֵם נִשען לֹא לעמוּד ולֹא לקוֹרה,
אלא עוֹמֵד ביראה ואימה.
ולֹא יתרגֵם מִתוֹך הכתב,
אלא על פה.
ואין הקוֹרֵא רשאי לסיֵע לתוּרגמן,
שלֹא יֹאמרוּ:
תרגוּם כתוּב בתוֹרה.
והקטן מתרגֵם על ידי הגדוֹל,
ואינוֹ כבוֹד לגדוֹל שיתרגֵם על ידי הקטן.
ולֹא יהיוּ המתרגמין שנים כאחד,
אלא אחד קוֹרֵא ואחד מתרגֵם.
12
ולֹא כל המִקראוֹת מִתרגמין בצִבוּר.
מעשֵה ראוּבֵן וּבִרכת כֹהנים וּמעשֵה העֵגל מִן "ויֹאמר מֹשה אל אהרֹן" עד "וירא מֹשה את העם" ,
ועוֹד פסוּק אחֵר:
"ויִגֹף יי את העם" וכו' נִקראין ולֹא מִתרגמין.
וּבמעשֵה אמנוֹן,
המקוֹם שנאמר:
"אמנוֹן בן דוִד" לֹא נִקרא ולֹא מִתרגֵם.
13
המפטיר בנביא צריך לִקרוֹת בתוֹרה תחִלה,
אפִלוּ שלֹשה פסוּקים חוֹזֵר וקוֹרֵא מה שקרא שלפניו.
ולֹא יפטיר בנביא עד שיִגלֵל סֵפר תוֹרה.
ולֹא יפחֹת מֵעשרים ואחד פסוּק,
ואִם שלם העִנין בפחוֹת מֵאֵלוּ אינוֹ צריך.
ואִם קרא עשרה פסוּקים ותִרגמן המתרגֵם דיוֹ,
ואף על פי שלֹא שלם העִנין.
וּבנביא אחד קוֹרֵא ואפִלוּ שנים מתרגמין.
וּמדלֵג מֵעִנין לעִנין אחֵר,
ואינוֹ מדלֵג מִנביא לנביא אלא בנביאים של שנים עשר בִלבד,
וּבִלבד שלֹא ידלֵג מִסוֹף הסֵפר לִתחִלתוֹ.
וכל המדלֵג,
לֹא ישהה בדִלוּג אלא כדי שישלים המתרגֵם תִרגוּמוֹ.
14
הקוֹרֵא בנביא,
יֵש לוֹ לִקרוֹת לתוּרגמן שלֹשה פסוּקין,
והמתרגֵם מתרגֵם שלשתן זה אחר זה.
ואִם היוּ השלֹשה פסוּקים שלֹש פרשיוֹת לֹא יקרא לתוּרגמן אלא אחד אחד.
15
המפטיר בנביא מברֵך לפניו ברכה אחת:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
אשר בחר' וכו',
וּמברֵך לאחריו ארבע ברכוֹת:
ברכה רִאשוֹנה חוֹתֵם בה:
'האֵל הנאמן בכל דבריו',
שניה חוֹתֵם בה:
'בוֹנֵה ירוּשלים',
שלישית חוֹתֵם בה:
'מגֵן דוִד',
רביעית חוֹתֵם בה בעִנין קדוּשת היוֹם,
כמוֹ שחוֹתֵם בתפִלה.
וכֵן אִם חל רֹאש חֹדש לִהיוֹת בשבת המפטיר בנביא מזכיר רֹאש חֹדש בִברכה זוֹ,
כדרך שמזכיר בתפִלה.
16
כמה הֵם הקוֹראין? בשבת בשחרית קוֹראין שִבעה,
וּביוֹם הכִפוּרים שִשה,
וּבימים טוֹבים חמִשה.
אין פוֹחתין מִמִנין זה,
אבל מוֹסיפין.
בראשי חדשים וּבחוּלוֹ של מוֹעֵד קוֹראין ארבעה.
בשבת וּביוֹם הכִפוּרים במִנחה,
וּבשֵני וּבחמישי שבכל שבוּע,
וּבחנוּכה וּבפוּרים בשחרית,
וּבימי התעניוֹת בשחרית וּבמִנחה קוֹראין שלֹשה.
אין פוֹחתין מִמִנין זה ואין מוֹסיפין עליו.
17
אִשה לֹא תִקרא בצִבוּר מִפני כבוֹד הצִבוּר.
קטן היוֹדֵע לִקרוֹת ויוֹדֵע למי מברכין עוֹלה מִמִנין הקוֹראים.
וכֵן המפטיר עוֹלה מִן המִנין,
שהרי קרא בתוֹרה.
ואִם הִפסיק שליח צִבוּר בקדיש בין משלים וּבין המפטיר אינוֹ עוֹלה.
צִבוּר שלֹא היה בהם יוֹדֵע לִקרוֹת אלא אחד עוֹלה וקוֹרֵא,
ויוֹרֵד ויוֹשֵב,
וחוֹזֵר וקוֹרֵא שניה וּשלישית,
עד שיִגמֹר מִנין הקוֹראים של אוֹתוֹ היוֹם.
18
בכל קריאה מֵאֵלוּ כֹהֵן קוֹרֵא רִאשוֹן,
ואחריו לֵוי,
ואחריו ישראֵל.
וּמִנהג פשוּט הוּא היוֹם שאפִלוּ כֹהֵן עם הארץ קוֹדֵם לִקרוֹת לִפני חכם גדוֹל מיִשראֵל.
וכל מי שהוּא גדוֹל מֵחבֵרוֹ בחכמה קוֹדֵם לִקרוֹת.
והאחרוֹן שגוֹלֵל סֵפר תוֹרה נוֹטֵל שכר כנגד הכֹל.
לפיכך עוֹלה משלים אפִלוּ גדוֹל שבצִבוּר.
19
אין שם כֹהֵן עוֹלה ישראֵל,
ולֹא יעלה אחריו לֵוי כלל.
אין שם לֵוי כֹהֵן שקרא רִאשוֹן חוֹזֵר הוּא עצמוֹ וקוֹרֵא פעם שניה בִמקוֹם לֵוי.
אבל לֹא יקרא אחריו כֹהֵן אחֵר,
שמא יֹאמרוּ:
הרִאשוֹן פסוּל וּלפיכך עלה כֹהֵן אחֵר.
וכֵן לֹא יקרא לֵוי אחר לֵוי,
שמא יֹאמרוּ:
אחד מִשניהם פסוּל.
20
כיצד סֵדר הקריאה בתוֹרה עִם התפִלה? כל יוֹם שיֵש בוֹ תפִלת מוּסף,
אחר שיִגמֹר שליח צִבוּר תפִלת שחרית אוֹמֵר קדיש,
וּמוֹציא סֵפר תוֹרה,
וקוֹרֵא לאחד אחד מִן הצִבוּר,
ועוֹלין וקוֹראין בתוֹרה.
וּכשגוֹמרין מחזיר סֵפר תוֹרה לִמקוֹמוֹ,
ואוֹמֵר קדיש וּמִתפללין תפִלת מוּסף.
וימים שיֵש בהן מפטיר וּמוּסף נהגוּ לֵאמֹר קדיש קֹדם שיעלה המפטיר.
ויֵש מקוֹמוֹת שנהגוּ לוֹמר אחר המפטיר.
21
במִנחה של שבת ויוֹם הכִפוּרים אחר שיִגמֹר שליח צִבוּר 'תהִלה לדוִד' וסֵדר היוֹם,
אוֹמֵר קדיש,
וּמוֹציא סֵפר תוֹרה וקוֹראין בוֹ,
וּמחזירוֹ, ואוֹמֵר קדיש וּמִתפללין מִנחה.
וכֵן בתעניוֹת קוֹראין במִנחה,
ואחר כך אוֹמֵר קדיש וּמִתפללין תפִלת מִנחה.
אבל ביוֹם טוֹב לֹא נהגוּ לִקרוֹת במִנחה.
23
אין קוֹראין בחוּמשין בבתי כנֵסיוֹת,
מִשוּם כבוֹד הצִבוּר.
ואין גוֹללין סֵפר תוֹרה בצִבוּר,
שלֹא יטריח עליהן לִהיוֹתן עוֹמדין עד שיִגלֵל.
לפיכך אִם צרכוּ לִקרוֹת שני עִנינים מוֹציאין שתי תוֹרוֹת.
ולֹא יקרא איש אחד עִנין אחד בִשתי תוֹרוֹת,
שמא יֹאמרוּ:
סֵפר רִאשוֹן פגוּם היה וּלפיכך קרא בשֵני.
24
כל הגוֹלֵל סֵפר תוֹרה גוֹללוֹ מִבחוּץ,
וּכשהוּא מהדקוֹ מהדקוֹ מִבִפנים.
וצריך להעמידוֹ על התפר.
מקוֹם שמוֹציאין סֵפר תוֹרה,
אחר שקוֹראין בוֹ וּמוֹליכין אוֹתוֹ לבית אחֵר להצניעוֹ אין הצִבוּר רשאין לצֵאת עד שיֵצֵא סֵפר תוֹרה,
וילוּוּ אוֹתוֹ והֵן אחריו עד המקוֹם שמצניעין אוֹתוֹ בוֹ.