1
כל מקוֹם שיֵש בוֹ עשרה מיִשראֵל צריך להכין בוֹ בית שיִכנסוּ בוֹ לִתפִלה בכל עֵת תפִלה,
וּמקוֹם זה הוּא הנִקרא בית הכנסת.
וכוֹפין בני העיר זה את זה לִבנוֹת להן בית הכנסת ולִקנוֹת להן סֵפר תוֹרה נביאים וּכתוּבים.
2
כשבוֹנין בית הכנסת,
אין בוֹנין אוֹתוֹ אלא בגבהה של עיר,
שנאמר: "ברֹאש הֹמיוֹת תִקרא" .
וּמגביהין אוֹתוֹ עד שיִהיה גבֹה מִכל חצרוֹת העיר,
שנאמר: "לרוֹמֵם את בית אלֹהינוּ" .
ואין פוֹתחין פִתחי בית הכנסת אלא למִזרח,
שנאמר: "והחֹנים לִפני המִשכן קֵדמה" וכו' .
וּבוֹנין בוֹ היכל שמניחין בוֹ סֵפר תוֹרה,
וּבוֹנין היכל זה ברוּח שמִתפללין כנגדה באוֹתה העיר,
כדי שיִהיוּ פניהן אל מוּל ההיכל כשיעמדוּ בִתפִלה.
3
וּמעמידין בימה בבית הכנסת כדי שיעלה עליה הקוֹרֵא בתוֹרה אוֹ מי שהוּא אוֹמֵר לעם דִברי כִבוּשין,
כדי שיִשמעוּ כוּלם.
וּכשמעמידין התֵבה שיֵש בה סֵפר תוֹרה מעמידין אוֹתה באמצע,
ואחוֹרי התֵבה כלִפני ההיכל וּפניה כלִפני העם.
4
כיצד העם יוֹשבין בבתי כנֵסיוֹת? הזקֵנים יוֹשבין פניהם כלִפני העם ואחוֹריהם כלִפני ההיכל,
וכל העם יוֹשבין שוּרה לִפני שוּרה,
וּפני כל שוּרה לאחוֹרי השוּרה שלפניה,
עד שיִהיוּ פני כל העם כלִפני הקֹדש וּכלִפני הזקֵנים וּכלִפני פני התֵבה.
וּבעֵת ששליח צִבוּר עוֹמֵד לִתפִלה עוֹמֵד בארץ לִפני התֵבה,
וּפניו לִפני הקֹדש כִשאר העם.
5
בתי כנֵסיוֹת וּבתי מִדרשוֹת נוֹהגין בהן כבוֹד,
מכבדין אוֹתן וּמרבצין אוֹתן.
ונהגוּ כל ישראֵל בִספרד וּבמערב,
בשִנער וארץ הצבי,
להדליק עששיוֹת בבתי כנֵסיוֹת וּלהציע בקרקען מחצלוֹת כדי לישֵב עליהן.
וּבערי אדוֹם,
יוֹשבין שם על הכִסאוֹת.
6
בתי כנֵסיוֹת וּבתי מִדרשוֹת אין נוֹהגין בהן קלוּת רֹאש,
כגוֹן שחוֹק והִתוּל ושיחה בטֵלה,
ואין אוֹכלין בהן ואין שוֹתין בהן ואין נֵאוֹתין בהן ואין מטילין בהן,
ואין נִכנסין להן לֹא בחמה מִפני החמה ולֹא בגשמים מִפני הגשמים.
וחכמים ותלמידיהם מוּתרין לאכֹל ולִשתוֹת בהן מִדֹחק.
7
ואין מחשבין בהן חשבוֹנוֹת,
אלא אִם כֵן היוּ חשבוֹנוֹת של מִצוה,
כגוֹן קוּפה של צדקה וּפִדיוֹן שבוּיים וכיוֹצֵא בהן.
ואין מספידין בהן אלא הספֵד של רבים,
כגוֹן שיִהיה שם בהספֵד גדוֹלי חכמי אוֹתה העיר,
שכל העם מִתקבצין וּבאין בִגללן.
8
היה לבית הכנסת אוֹ לבית המִדרש שני פתחים לֹא יעשנוּ דרך כדי שיִכנֵס בפתח זה ויֵצֵא בפתח שכנגדוֹ לקרֵב הדרך,
שאסוּר להִכנֵס להן אלא לִדבר מִצוה.
9
מי שצרך להִכנֵס לבית הכנסת לִקרוֹת תינוֹק אוֹ חבֵרוֹ יכנֵס ויקרא מעט אוֹ יֹאמר שמוּעה,
ואחר כך יקרא חבֵרוֹ,
כדי שלֹא יכנֵס בִשביל חפצוֹ בִלבד.
ואִם אינוֹ יוֹדֵע,
יֹאמר לאחד מִן התינוֹקוֹת:
'קרא לי פסוּק שאתה קוֹרֵא בוֹ',
אוֹ ישהה מעט בבית הכנסת,
ואחר כך יֵצֵא,
שהישיבה שם מֵעִסקי מִצוה היא,
שנאמר: "אשרי יוֹשבי ביתך" .
10
מי שנִכנס לִקרוֹת אוֹ להִתפלֵל בפתח זה מוּתר לוֹ לצֵאת בפתח שכנגדוֹ כדי לקרֵב את הדרך.
וּמוּתר לאדם להִכנֵס לבית הכנסת במקלוֹ וּבמִנעלוֹ וּבאפוּנדתוֹ.
ואִם צרך לרֹק רוֹקֵק בבית הכנסת.
11
בתי כנֵסיוֹת וּבתי מִדרשוֹת שחרבוּ בִקדוּשתן הֵן עוֹמדין,
שנאמר: "והשִמוֹתי את מִקדשיכם" אף על פי שהֵן שוֹממין,
בִקדוּשתן הֵן עוֹמדין.
וּכשֵם שנוֹהגין בהן בישוּבן,
כך נוֹהגין בהן בחוּרבנן,
חוּץ מִכִבוּד ורִבוּץ,
שאין מכבדין אוֹתם ואין מרבצין.
עלוּ בהם עשבים תוֹלשין אוֹתם וּמניחין אוֹתם בִמקוֹמן,
כדי שיִראוּ אוֹתם העם ותֵעוֹר רוּחם וישתדלוּ לִבנוֹתן.
12
אין סוֹתרין בית הכנסת כדי לִבנוֹת אחֵר בִמקוֹמוֹ אוֹ במקוֹם אחֵר,
אבל בוֹנין אחֵר ואחר כך סוֹתרין זה,
שמא יארע להן אֹנס ולֹא יבנוּ.
אפִלוּ כֹתל אחד מִמנוּ בוֹנה חדש בצד הישן,
ואחר כך סוֹתֵר הישן.
13
במה דברים אמוּרים? שלֹא חרבוּ יסוֹדוֹתיו.
אבל אִם חרבוּ יסוֹדוֹתיו אוֹ שנטוּ כתליו לִנפֹל סוֹתרין אוֹתוֹ מיד,
וּמתחילין לִבנוֹתוֹ בִמהֵרה ביוֹם וּבלילה,
שמא תִדחק שעה וישאֵר חרֵב.
14
מוּתר לעשוֹת בית הכנסת בית המִדרש,
אבל בית המִדרש אין עוֹשין אוֹתוֹ בית הכנסת,
שקדוּשת בית המִדרש יתֵרה על קדוּשת בית הכנסת,
וּמעלין בקֹדש ולֹא מוֹרידין.
וכֵן בני העיר שמכרוּ בית הכנסת יֵש להן לִקח בדמיו תֵבה.
מכרוּ תֵבה יֵש להן לִקח בדמיה מִטפחוֹת אוֹ תיק לסֵפר תוֹרה.
מכרוּ מִטפחת אוֹ תיק לוֹקחין בדמיו חוּמשין.
מכרוּ חוּמשין לוֹקחין סֵפר תוֹרה.
אבל אִם מכרוּ סֵפר תוֹרה אין לוֹקחין בדמיו אלא סֵפר תוֹרה אחֵר,
שאין שם קדוּשה למעלה מִקדוּשת סֵפר תוֹרה.
וכֵן במוֹתריהן.
15
וכֵן אִם גבוּ מִן העם מעוֹת לִבנוֹת בית המִדרש אוֹ בית הכנסת אוֹ לִקנוֹת תֵבה אוֹ מִטפחת ותיק אוֹ סֵפר תוֹרה,
ורצוּ לשנוֹת כל שגבוּ,
אין משנין אוֹתוֹ אלא מִקדוּשה קלה לִקדוּשה חמוּרה מִמנה.
אבל אִם עשוּ מה שגבוּ לעשוֹתוֹ והוֹתירוּ משנין המוֹתר לכל מה שיִרצוּ.
וכל כלי בית הכנסת כבית הכנסת.
פרֹכת שעל הארוֹן שמניחין בוֹ הספרים כמִטפחוֹת הספרים.
ואִם הִתנוּ עליהן הרי הֵן כפי התנאי.
16
במה דברים אמוּרים שמוּתר לִמכֹר בית הכנסת? בבית הכנסת של כפרים,
שלֹא עשוּ אוֹתה אלא על דעת בני הכפר לבדם שתִהיה להם להִתפלֵל בה,
היא שאִם רצוּ כוּלם למכרה מוֹכרין.
אבל בית הכנסת של כרכין,
הוֹאיל ועל דעת כל אנשי העוֹלם נעשה שיבֹא ויתפלֵל בוֹ כל הבא אל המדינה נעשה של כל ישראֵל,
ואין מוֹכרין אוֹתוֹ לעוֹלם.
17
בני הכפר שרצוּ לִמכֹר בית הכנסת שלהן:
אוֹ לִבנוֹת בדמים בית הכנסת אחֵר אוֹ לִקנוֹת בדמים תֵבה אוֹ תוֹרה צריכין להתנוֹת על הלוֹקֵח שלֹא יעשה אוֹתוֹ לֹא מרחץ ולֹא בוּרסקי,
והוּא המקוֹם שמעבדין בוֹ העוֹרוֹת,
ולֹא בית הטבילה ולֹא בית המים.
ואִם הִתנוּ שִבעה טוֹבי העיר במעמד אנשי העיר בִשעת מכירה שיהֵא הלוֹקֵח מוּתר לעשוֹת בוֹ כל אֵלוּ מוּתר.
18
כֵן אִם הִתנוּ שִבעה טוֹבי העיר במעמד אנשי העיר על מוֹתר הדמים שיִהיוּ חוּלין הרי אֵלוּ חוּלין.
וּכשלוֹקחין הדמים וּבוֹנין מֵהם בית הכנסת אחֵר,
אוֹ שקנוּ מֵהן תֵבה אוֹ מִטפחת ותיק אוֹ סִפרי חוּמשין אוֹ סֵפר תוֹרה השאר יהיה חוּלין כמוֹ שהִתנוּ,
ויעשוּ בוֹ מה שיִרצוּ.
19
וכֵן אִם קִבלוּ עליהן כל אנשי העיר אוֹ רוּבם אדם אחד כל מה שעשה עשוּי,
וּמוֹכֵר ונוֹתֵן לבדוֹ כפי מה שיִראה,
ויתנה כפי מה שיִראה.
20
כשֵם שמוּתר להן לִמכֹר בית הכנסת,
כך נוֹתנים אוֹתוֹ במתנה,
שאִלוּ לֹא היה להן לצִבוּר הניה במתנה זוֹ לֹא נתנוּה.
אבל לֹא שוֹכרין אוֹתה ולֹא ממשכנין אוֹתה.
וכֵן כשסוֹתרין בתי כנֵסיוֹת לִבנוֹתן מוּתרין לִמכֹר וּלהחליף ולִתֵן במתנה הלבֵנים והעֵצים והעפר שלהן.
אבל להלווֹתן אסוּר,
שאין הקדוּשה עוֹלה מֵהן אלא בדמים,
אוֹ בהניה,
שהיא כדמים.
21
רחוֹבה של עיר,
אף על פי שהעם מִתפללין בוֹ בתעניוֹת וּבמעמדוֹת מִפני שהקִבוּץ רב ואין בית הכנסת מֵכיל אוֹתם אין בוֹ קדוּשה,
מִפני שהוּא עראי ולֹא נִקבע לִתפִלה.
וכֵן בתים וחצֵרוֹת שהעם מִתכנסין להם לִתפִלה אין בהן קדוּשה,
מִפני שלֹא קבעוּ אוֹתם לִתפִלה בִלבד,
אלא עראי מִתפללין בהן,
כאדם שמִתפלֵל בתוֹך ביתוֹ.