1
סֵדר תפִלת הצִבוּר כך הוּא:
בשחר כל העם יוֹשבין,
וּשליח צִבוּר יוֹרֵד לִפני התֵבה ועוֹמֵד באמצע העם,
וּמתחיל ואוֹמֵר קדיש,
וכל העם עוֹנין:
'אמֵן יהֵא שמיה רבה מברך' בכל כֹחן,
ועוֹנין אמֵן בסוֹף קדיש.
ואחר כך אוֹמֵר:
'ברכוּ את יי המבֹרך',
והֵם עוֹנים:
'ברוּך יי המבֹרך לעוֹלם ועד'.
וּמתחיל וּפוֹרֵס על שמע בקוֹל רם,
והֵן עוֹנין אמֵן אחר כל ברכה וּברכה.
והיוֹדֵע לברֵך ולִקרוֹת קוֹרֵא עִמוֹ,
עד שמברֵך 'גאל ישראֵל'.
2
והכֹל עוֹמדין מיד וּמִתפללין בלחש.
וּמי שאינוֹ יוֹדֵע להִתפלֵל עוֹמֵד שוֹתֵק עד שיִתפלֵל שליח צִבוּר בלחש עִם שאר העם.
וכל שיִגמֹר תפִלתוֹ מִן הצִבוּר יפסע שלֹש פסיעוֹת לאחוֹריו,
ויעמֹד במקוֹם שהִגיע אֵליו בעֵת שפסע.
3
ואחר שיִפסע שליח צִבוּר שלֹש פסיעוֹת לאחוֹריו,
מתחיל וּמִתפלֵל בקוֹל רם מִתחִלת הברכוֹת,
להוֹציא את מי שלֹא הִתפלֵל.
והכֹל עוֹמדין ושוֹמעין ועוֹנין אמֵן אחר כל ברכה וּברכה,
בין אֵלוּ שלֹא יצאוּ ידי חוֹבתן בין אֵלוּ שכבר יצאוּ ידי חוֹבתן.
4
ואוֹמֵר קדוּשה בִברכה שלישית.
וכיון שהִגיע שליח צִבוּר לִקדוּשה יֵש רשוּת לכל אחד ואחד לחזֹר למקוֹם שעמד בוֹ בתפִלה.
וּכשיגיע שליח צִבוּר ל'מוֹדים' וכוֹרֵע כל העם שוֹחין מעט,
ולֹא ישחוּ יתֵר מִדאי,
ואוֹמרין: 'מוֹדים אנחנוּ לך יי אלֹהינוּ וֵאלֹהי כל בשר,
יוֹצרֵנוּ יוֹצֵר ברֵאשית,
ברכוֹת והוֹדיוֹת לשִמך הגדוֹל והקדוֹש על שהחייתנוּ וקימתנוּ,
כֵן תחיֵנוּ וּתחנֵנוּ ותאסֹף גלוּיוֹתינוּ לחצרוֹת קדשך,
לִשמֹר חוּקיך וּלעבדך ולעשוֹת רצוֹנך בלֵבב שלֵם,
על שאנוּ מוֹדים לך'.
וכל האוֹמֵר 'מוֹדים מוֹדים' משתקין אוֹתוֹ.
5
ואחר שישלים כל התפִלה,
יֵשֵב ויפֹל על פניו ויטה מעט הוּא וכל הצִבוּר,
ויתחנֵן והוּא נוֹפֵל.
ויֵשֵב ויגביה רֹאשוֹ הוּא וּשאר העם,
וּמִתחנֵן מעט בקוֹל רם מיוֹשֵב.
ואחר כך יעמֹד שליח צִבוּר לבדוֹ ואוֹמֵר קדיש פעם שניה,
והֵן עוֹנין כדרך שענוּ תחִלה.
ואוֹמֵר: "והוּא רחוּם" וכו' ,
"תהִלה לדוִד" וכו' ,
הוּא עוֹמֵד והֵן יוֹשבין,
והֵם קוֹראין עִמוֹ.
ואחר כך אוֹמֵר:
"וּבא לציוֹן גוֹאֵל וכו' ואני זֹאת בריתי אוֹתם" וכו' ,
"ואתה קדוֹש" וכו' ,
"וקרא זה אל זה" וכו' ,
וגוֹמֵר הקדוּשה,
והֵן עוֹנין:
"קדוֹש קדוֹש קדוֹש" שלֹשה פעמים.
וחוֹזֵר וקוֹרֵא הקדוּשה תרגוּם,
ואוֹמֵר: "ותִשאֵני רוּח" וכו' ,
וקוֹראֵהוּ תרגוּם,
ואוֹמֵר: "יי ימלֹך" וכו' ,
וקוֹראֵהוּ תרגוּם,
כדי להבין לעם
6
ואֵלוּ הפסוּקים שלִפני הקדוּשה ושלאחריה עִם תרגוּמן הֵן הנִקראים סֵדר היוֹם.
ואחר כך מִתחנֵן בדִברי תחנוּנים וּפסוּקי רחמים,
ואוֹמֵר קדיש,
וכל העם עוֹנין כדרכן ונִפטרין.
7
כל האוֹמֵר בתחנוּנים:
'מי שרִחֵם על קן צִפוֹר שלֹא יקח האֵם על הבנים' אוֹ 'שלֹא ישחֹט אוֹתוֹ ואת בנוֹ ביוֹם אחד',
'ירחֵם עלינוּ',
וכיוֹצֵא בעִנין זה משתקין אוֹתוֹ,
מִפני שמִצווֹת אֵלוּ גזֵרת הכתוּב הֵן ואינם רחמים,
שאִלוּ היוּ מִפני הרחמים,
לֹא הִתיר לנוּ שחיטה כל עִקר.
וכֵן לֹא ירבה בכִנוּיין של שֵם ויֹאמר:
'האֵל הגדוֹל הגִבוֹר והנוֹרא החזק והאמיץ והעִזוּז',
שאין כֹח באדם להגיע סוֹף שבחיו,
אלא אוֹמֵר מה שאמר מֹשה רבֵנוּ.
8
במִנחה אוֹמֵר שליח צִבוּר:
"והוּא רחוּם" וכו' ,
"אשרי יוֹשבי" וכו' ,
"אשרי העם" וכו' ,
"תהִלה לדוִד" וכו' ,
קוֹרֵא הוּא והעם מיוֹשֵב,
ועוֹמֵד שליח צִבוּר ואוֹמֵר קדיש,
והֵן עוֹמדין אחריו ועוֹנין כדרכן,
וּמִתפללין כוּלן בלחש.
ואחר כך חוֹזֵר שליח צִבוּר וּמִתפלֵל בקוֹל רם כדרך שעשה בשחרית עד שישלים את כל התפִלה.
ויוֹשֵב הוּא והֵן,
ונוֹפלין על פניהם וּמִתחנֵן,
וּמגביה רֹאשוֹ הוּא והֵן,
וּמִתחנֵן מעט מיוֹשֵב כדרך שחרית,
ועוֹמֵד ואוֹמֵר קדיש,
וכל העם עוֹנין כדרכן,
ונִפטרין למעשיהן.
9
בערב כל העם יוֹשבין,
והוּא עוֹמֵד ואוֹמֵר:
"והוּא רחוּם" וכו' ,
'ברכוּ את יי המבֹרך',
והֵן עוֹנין:
'ברוּך יי המבֹרך לעוֹלם ועד'.
וּמתחיל לִפרֹס על שמע,
ואוֹמֵר קדיש,
ואחר כך הכֹל עוֹמדין וּמִתפללין בלחש.
וּכשמשלימין, אוֹמֵר קדיש והֵן נִפטרין.
ואינוֹ חוֹזֵר להִתפלֵל בקוֹל רם ערבית,
לפי שאין תפִלת ערבית חוֹבה,
לפיכך לֹא יברֵך זה ברכוֹת לבטלה,
שאין כאן אדם שנִתחיֵב בהן כדי להוֹציאוֹ.
10
בלילי שבתוֹת חוֹזֵר שליח צִבוּר אחר שמִתפלֵל בלחש עִם הצִבוּר,
וּמִתפלֵל בקוֹל רם.
אבל אינוֹ מִתפלֵל שבע,
אלא ברכה אחת מֵעין השבע,
וכך הוּא אוֹמרה:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ וֵאלֹהי אבוֹתינוּ,
אלֹהי אברהם אלֹהי יצחק וֵאלֹהי יעקֹב,
האֵל הגדוֹל הגִבוֹר והנוֹרא,
אל עליוֹן,
קוֹנֵה שמים וארץ,
גוֹמֵל חסדים טוֹבים וקוֹנה הכֹל,
מגֵן אבוֹת בִדברוֹ,
מחיה מֵתים במאמרוֹ,
המלך הקדוֹש אין כמוֹהוּ,
המֵניח לעמוֹ בשבת קדשוֹ,
כי בם רצה להניח להם.
לפניו נעבֹד ביראה ופחד,
ונוֹדה לִשמוֹ בכל יוֹם תמיד.
מעוֹן הברכוֹת,
אדוֹן השלוֹם,
מברֵך שביעי וּמקדֵש השבת,
וּמֵניח בִקדוּשה לעם מדוּשני עֹנג,
זֵכר למעשֵה ברֵאשית.
אלֹהינוּ וֵאלֹהי אבוֹתינוּ,
רצֵה נא בִמנוּחתֵנוּ וכו' ברוּך אתה יי מקדֵש השבת'.
ואוֹמֵר קדיש,
וכל העם נִפטרין.
11
ולמה תִקנוּ חכמים זה? מִפני שרֹב העם באין להִתפלֵל ערבית בלילי שבת,
ויהיה שם מי שנִתאחֵר לבֹא ולֹא הִשלים תפִלתוֹ,
וישאֵר לבדוֹ בבית הכנסת ויבֹא לידי סכנה.
לפיכך חוֹזֵר שליח צִבוּר וּמִתפלֵל,
כדי שיִתעכבוּ כל העם עד שישלים המִתאחֵר ויֵצֵא עִמהן.
12
לפיכך, יוֹם טוֹב שחל לִהיוֹת בשבת אוֹ יוֹם הכִפוּרים אוֹ רֹאש חֹדש אין שליח צִבוּר היוֹרֵד ערבית לִפני התֵבה מזכיר עִנין היוֹם בִברכה זוֹ,
אלא חוֹתֵם בה 'מקדֵש השבת' בִלבד,
לפי שלֹא נִתחיֵב היוֹם בִתפִלה זוֹ.
13
בשבתוֹת וימים טוֹבים,
כשגוֹמֵר שליח צִבוּר תפִלת שחרית בקוֹל רם,
אוֹמֵר קדיש ואחר כך קוֹרֵא "תהִלה לדוִד" וכו' ,
ואוֹמֵר קדיש,
וּמִתפללין מוּסף בלחש,
וחוֹזֵר וּמִתפלֵל מוּסף בקוֹל רם כדרך שעוֹשה בשחרית,
ואוֹמֵר קדיש אחר תפִלת מוּסף,
והעם נִפטרים.
ואין אוֹמרין קדוּשה ולֹא תחנוּנים אחר תפִלת שחרית כִשאר הימים,
אלא אוֹמֵר אוֹתה קֹדם תפִלת מִנחה.
כיצד? קוֹרֵא 'תהִלה לדוִד',
ואוֹמֵר סֵדר היוֹם ודִברי תחנוּנים,
ואוֹמֵר קדיש,
וּמִתפללין מִנחה,
וחוֹזֵר וּמשמיע תפִלת מִנחה בקוֹל רם,
ואוֹמֵר קדיש.
14
בראשי חדשים וּבחוּלוֹ של מוֹעֵד אוֹמֵר סֵדר היוֹם אחר תפִלת מוּסף.
וּבמוֹצאי שבת אוֹמֵר סֵדר היוֹם גם אחר תפִלת הערב,
ואוֹמֵר קדיש ואחר כך מבדיל.