1
תפִלת הצִבוּר נִשמעת תמיד,
ואפִלוּ היוּ בהן חטאים אין הקדוֹש ברוּך הוּא מוֹאֵס תפִלתן של רבים.
לפיכך צריך אדם לשתֵף עצמוֹ עִם הצִבוּר,
ולֹא יתפלֵל יחידי כל זמן שיכוֹל להִתפלֵל בצִבוּר.
וּלעוֹלם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת,
שאין תפִלתוֹ של אדם נִשמעת בכל עֵת אלא בבית הכנסת.
וכל מי שיֵש לוֹ בית הכנסת בעירוֹ ואינוֹ נִכנס לתוֹכה להִתפלֵל נִקרא שכֵן רע.
2
וּמִצוה לרוּץ לבית הכנסת,
שנאמר: "ונֵדעה נִרדפה לדעת את יי" .
וּכשיֵצֵא מִבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה,
אלא יֵלֵך מעט מעט.
וּכשיִכנֵס לבית הכנסת יכנֵס שִעוּר שני פתחים ואחר כך יתפלֵל,
לקיֵם: "לִשמֹר מזוּזֹת פתחי" .
3
בית המִדרש גדוֹל מִבית הכנסת.
וחכמים גדוֹלים,
אף על פי שהיה להם בעירם בתי כנֵסיוֹת הרבֵה,
לֹא היוּ מִתפללין אלא במקוֹם שהיוּ עוֹסקין בוֹ בתוֹרה.
והוּא שיִתפלֵל שם תפִלת צִבוּר.
4
וכיצד היא תפִלת הצִבוּר? יהיה אחד מִתפלֵל בקוֹל רם,
והכֹל שוֹמעין.
ואין עוֹשין כֵן בפחוֹת מֵעשרה גדוֹלים וּבני חֹרין,
וּשליח צִבוּר אחד מֵהן.
ואפִלוּ היוּ מִקצתן כבר הִתפללוּ ויצאוּ ידי חוֹבתן משלימין בהן עשרה,
והוּא שיִהיוּ רֹב העשרה לֹא הִתפללוּ.
וכֵן אין אוֹמרין קדוּשה ולֹא קוֹראין בתוֹרה וּמברֵך לפניה וּלאחריה ולֹא מפטירין בנביא,
אלא בעשרה.
5
וכֵן לֹא יהיה אחד מברֵך בִרכוֹת שמע והכֹל שוֹמעין ועוֹנין אחריו אמֵן אלא בעשרה,
וזה הוּא הנִקרא פוֹרֵס על שמע.
ואין אוֹמרין קדיש אלא בעשרה,
ואין הכֹהנים נוֹשאין את כפיהן אלא בעשרה,
והכֹהנים מִן המִנין.
שכל עשרה מיִשראֵל הֵן הנִקראין עֵדה,
שנאמר: "עד מתי לעֵדה הרעה הזֹאת" וכו' ,
והיוּ עשרה,
שהרי יצאוּ יהוֹשוּע וכלֵב.
6
וכל דבר שבִקדוּשה לֹא יהֵא אלא בתוֹך עֵדה מיִשראֵל,
שנאמר: "ונִקדשתי בתוֹך בני ישראֵל" .
וכל אֵלוּ הדברים,
אִם הִתחילוּ בהן בעשרה והלכוּ מִקצתן,
אף על פי שאינן רשאין יגמרוּ השאר.
7
וצריך לִהיוֹת העשרה כוּלן במקוֹם אחד וּשליח צִבוּר עִמהן במקוֹם אחד.
חצֵר קטנה שנִפרצה בִמלוֹאה לחצֵר גדוֹלה,
והיוּ תִשעה בגדוֹלה ויחיד בקטנה מִצטרפין; תִשעה בקטנה ויחיד בגדוֹלה אין מִצטרפין.
צִבוּר בגדוֹלה וּשליח צִבוּר בקטנה יוֹצאין ידי חוֹבתן; צִבוּר בקטנה וּשליח צִבוּר בגדוֹלה אין יוֹצאין,
שהרי הוּא מוּפלג מֵהן ואינוֹ עִמהן במקוֹם אחד.
מִפני שיֵש לגדוֹלה פסין מִכאן וּמִכאן הרי היא כמוּפלגת מִן הקטנה; ואין הקטנה מוּפלגת מִן הגדוֹלה,
אלא הרי היא כקרן זוית שלה.
8
וכֵן אִם היתה צוֹאה בגדוֹלה אסוּר להִתפלֵל ולִקרוֹת קרית שמע בקטנה.
היתה צוֹאה בקטנה מוּתר להִתפלֵל ולִקרוֹת קרית שמע בגדוֹלה אִם לֹא היה שם ריח רע,
מִפני שהיא מוּפלגת מִמנה.
9
שליח צִבוּר מוֹציא את הרבים ידי חוֹבתן.
כיצד? בשעה שהוּא מִתפלֵל והֵן שוֹמעין ועוֹנין אמֵן אחר כל ברכה וּברכה הרי הֵן כמִתפללין.
במה דברים אמוּרים? במי שאינוֹ יוֹדֵע להִתפלֵל.
אבל היוֹדֵע אינוֹ יוֹצֵא ידי חוֹבתוֹ אלא בִתפִלת עצמוֹ.
10
במה דברים אמוּרים? בִשאר הימים חוּץ מֵרֹאש השנה ויוֹם הכִפוּרים של יוֹבֵל.
אבל בִשני ימים אֵלוּ שליח צִבוּר מוֹציא את היוֹדֵע כשֵם שמוֹציא את שאינוֹ יוֹדֵע,
מִפני שהֵן ברכוֹת ארוּכוֹת ואין רֹב היוֹדעין אוֹתן יכוֹלין לכוֵּן דעתן בהן כִשליח צִבוּר.
לפיכך, אִם רצה היוֹדֵע בִשני ימים אֵלוּ לִסמֹך על תפִלת שליח צִבוּר להוֹציאוֹ ידי חוֹבתוֹ הרשוּת בידוֹ.
11
אין ממנין שליח צִבוּר,
אלא גדוֹל שבצִבוּר בחכמתוֹ וּבמעשיו.
ואִם היה זקֵן הרי זה משוּבח ביוֹתֵר.
וּמִשתדלין לִהיוֹת שליח צִבוּר קוֹלוֹ ערֵב ורגיל לִקרוֹת.
וּמי שלֹא נִתמלֵא זקנוֹ,
אף על פי שהוּא חכם גדוֹל לֹא יהיה שליח צִבוּר,
מִפני כבוֹד הצִבוּר.
אבל פוֹרֵס הוּא על שמע מִשיביא שתי שערוֹת אחר שלֹש עשרֵה שנה.
12
וכֵן העִלֵג,
כגוֹן מי שקוֹרֵא לעי"ן אל"ף אוֹ לאל"ף עי"ן,
וכל מי שאינוֹ יכוֹל להוֹציא את האוֹתיוֹת כתִקנן אין ממנין אוֹתוֹ שליח צִבוּר.
והרב ממנה אחד מִתלמידיו להִתפלֵל לפניו בצִבוּר.
הסוּמא פוֹרֵס על שמע ונעשה שליח צִבוּר.
אבל מי שכתֵפיו מגוּלוֹת,
אף על פי שהוּא פוֹרֵס על שמע אינוֹ נעשה שליח צִבוּר לִתפִלה עד שיִהיה עטוּף.