1
אסוּר לוֹ לאדם לעבֹר אחוֹרי בית הכנסת בשעה שהצִבוּר מִתפללין,
אלא אִם כֵן היה נוֹשֵא משוֹי,
אוֹ אִם היה לבית הכנסת שני פתחים בִשתי רוּחוֹת,
שהרוֹאה אוֹמֵר:
שמא יֵלֵך ויכנֵס בפתח האחֵר.
וכֵן אִם היה בעיר שני בתי כנֵסיוֹת,
יֹאמר הרוֹאה:
שמא יֵלֵך לבית הכנסת הרגיל בוֹ.
ואִם היה לוֹ תפִלין ברֹאשוֹ מוּתר לעבֹר,
ואף על פי שאין שם אחד מִכל אֵלוּ,
שהתפִלין מוֹכיחין עליו שהוּא רוֹדֵף מִצווֹת ואינוֹ מִמבטלי התפִלה.
2
המִתפלֵל עִם הצִבוּר לֹא יאריך בִתפִלתוֹ יתֵר מִדאי.
אבל בינוֹ לבין עצמוֹ הרשוּת בידוֹ.
אִם בא לוֹמר אחר תפִלתוֹ ואפִלוּ כסֵדר וִדוּי יוֹם הכִפוּרים אוֹמֵר.
וכֵן אִם רצה להוֹסיף בכל ברכה וּברכה מִן האמצעיוֹת מֵעין הברכה מוֹסיף.
3
כיצד? היה לוֹ חוֹלה מבקֵש עליו רחמים בבִרכת חוֹלים כפי צחוּת לשוֹנוֹ.
היה צריך לפרנסה מוֹסיף תחִנה וּבקשה בבִרכת השנים.
ועל דרך זוֹ בכל אחת מֵהן.
ואִם רצה לִשאֹל כל צרכיו ב'שוֹמֵע תפִלה' שוֹאֵל.
אבל לֹא ישאל לֹא בשלֹש רִאשוֹנוֹת ולֹא בשלֹש אחרוֹנוֹת.
4
אסוּר לוֹ לאדם שיִטעֹם כלוּם אוֹ שיעשה מלאכה מֵאחר שעלה עמוּד השחר עד שיִתפלֵל תפִלת שחרית.
וכֵן לֹא ישכים לפתח חבֵרוֹ לִשאֹל בִשלוֹמוֹ קֹדם שיִתפלֵל תפִלת שחרית,
ולֹא יֵצֵא לדרך קֹדם שיִתפלֵל.
אבל טוֹעֵם הוּא ועוֹשה מלאכה קֹדם מוּסף וקֹדם מִנחה,
אבל אינוֹ סוֹעֵד סמוּך למִנחה.
5
כיון שהִגיע זמן מִנחה גדוֹלה לֹא יכנֵס למרחץ אפִלוּ להזיע עד שיִתפלֵל,
שמא יתעלֵף ויבטֵל מִן התפִלה; ולֹא לאכֹל אפִלוּ אכילת עראי,
שמא ימשֵך באכילה; ולֹא לדוּן אפִלוּ בִגמר דין,
שמא יסתֵר הדין וימשֵך ויבטֵל מִן התפִלה; וכֵן לֹא יֵשֵב לִפני הספר אפִלוּ תִספֹרת הדיוֹט עד שיִתפלֵל,
שמא ישבֵר הזוּג; ולֹא יכנֵס לבוּרסקי סמוּך למִנחה עד שיִתפלֵל,
שמא יראה הפסֵד בִמלאכתוֹ ויתעסֵק בה ויתעכֵב מִן התפִלה.
ואִם הִתחיל באחת מֵאֵלוּ לֹא יפסיק,
אלא גוֹמֵר,
ואחר כך מִתפלֵל מִנחה.
6
מֵאימתי התחלת התִספֹרת? מִשיניח מעפֹרת הספרין על בִרכיו.
וּמֵאימתי התחלת המרחץ? מִשיִפשֹט בגד הסמוּך לִבשרוֹ.
וּמֵאימתי התחלת הבוּרסקי? מִשיִקשֹר בין כתֵפיו כמוֹ שהאוּמנין קוֹשרין.
וּמֵאימתי התחלת אכילה? לִבני ארץ ישראֵל מִשיִטֹל ידיו,
ולִבני בבל מִשיתיר חגוֹרוֹ.
וּמֵאימתי התחלת הדין? מִשיִתעטפוּ הדינין ויֵשבוּ.
ואִם היוּ יוֹשבין מִשיתחילוּ בעלי דינין.
7
אף על פי שתפִלת הערב רשוּת לֹא יבֹא אדם מִמלאכתוֹ ויֹאמר:
אֹכל מעט ואישן קִמעה ואחר כך ושוֹתה אוֹ יישן.
וּמוּתר להִסתפֵר וּלהִכנֵס למרחץ סמוּך לשחרית,
מִפני שלֹא גזרוּ אלא סמוּך למִנחה,
שהוּא דבר המצוּי,
שרֹב העם נִכנסין ביוֹם.
אבל בשחר דבר שאינוֹ מצוּי,
ולֹא גזרוּ בוֹ.
אתפלֵל, שמא תאנֹס אוֹתוֹ שֵנה ונִמצא ישֵן כל הלילה.
אלא מִתפלֵל ערבית,
ואחר כך אוֹכֵל
8
מי שהיה עוֹסֵק בתלמוּד תוֹרה והִגיע זמן תפִלה פוֹסֵק וּמִתפלֵל.
ואִם היתה תוֹרתוֹ אוּמנוּתוֹ ואינוֹ עוֹשה מלאכה כלל,
והיה עוֹסֵק בתוֹרה בִשעת תפִלה אינוֹ פוֹסֵק,
שמִצות תלמוּד תוֹרה גדוֹלה מִמִצות תפִלה.
וכל העוֹסֵק בצרכי רבים כעוֹסֵק בדִברי תוֹרה.
9
אין המִתפלֵל מפסיק תפִלתוֹ,
אלא מִפני סכנת נפשוֹת בִלבד:
אפִלוּ מלך ישראֵל שוֹאֵל בִשלוֹמוֹ לֹא ישיבנוּ,
אבל פוֹסֵק הוּא למלך גוֹי,
שמא יהרגנוּ.
היה עוֹמֵד בִתפִלה וראה מלך גוֹי אוֹ אנס בא כנגדוֹ יקצֵר,
ואִם אינוֹ יכוֹל יפסיק.
וכֵן אִם ראה נחשים ועקרבים באין כנגדוֹ:
אִם הִגיעוּ אֵליו,
והיה דרכן באוֹתוֹ המקוֹם שהֵן ממיתין פוֹסֵק וּבוֹרֵח; ואִם לֹא היה דרכן להמית אינוֹ פוֹסֵק.
10
נשים ועבדים וּקטנים חיבין בתפִלה.
וכל איש שפטוּר מִקרית שמע פטוּר מִן התפִלה.
וכל המלוּין את המֵת,
אף על פי שאין למִטה צֹרך בהן פטוּרין מִן התפִלה.