1
חמִשה דברים מעכבין את התפִלה,
אף על פי שהִגיע זמנה:
טהרת הידים,
וכִסוּי הערוה,
וטהרת מקוֹם התפִלה,
וּדברים החוֹפזים אוֹתוֹ,
וכוּנת הלֵב.
2
טהרת ידים כיצד? רוֹחֵץ ידיו במים עד הפרק,
ואחר כך יתפלֵל.
היה מהלֵך בדרך והִגיע זמן תפִלה ולֹא היה לוֹ מים:
אִם היה בינוֹ וּבין המים ארבעת מילין,
שהֵן שמוֹנת אלפים אמה הוֹלֵך עד מקוֹם המים ורוֹחֵץ,
ואחר כך מִתפלֵל.
היה בינוֹ וּבין המים יתֵר מִכאן מקנֵח ידיו בִצרוֹר אוֹ בעפר אוֹ בקוֹרה,
וּמִתפלֵל.
3
במה דברים אמוּרים? לפניו.
אבל אִם היה מקוֹם המים לאחריו אין מחיבין אוֹתוֹ לחזֹר לאחריו אלא עד מיל.
אבל אִם עבר מִן המים יתֵר מִמיל אינוֹ חיב לחזֹר,
אלא מקנֵח ידיו וּמִתפלֵל.
במה דברים אמוּרים שאינוֹ מטהֵר לתפִלה אלא ידיו בִלבד? בִשאר תפִלוֹת חוּץ מִתפִלת שחרית.
אבל בשחרית רוֹחֵץ פניו ידיו ורגליו,
ואחר כך יתפלֵל.
ואִם היה רחוֹק מִן המים מקנֵח ידיו בִלבד,
וּמִתפלֵל.
4
כל הטמֵאים רוֹחצין ידיהן בִלבד כטהוֹרין,
וּמִתפללין; אף על פי שאפשר להן לִטבֹל ולעלוֹת מִטוּמאתן אין הטבילה מעכבת.
וּכבר בֵארנוּ שעזרא תִקֵן שלֹא יקרא בעל קרי בִלבד דִברי תוֹרה עד שיִטבֹל,
וּבית דין שעמדוּ אחרי כֵן הִתקינוּ אף לתפִלה,
שלֹא יתפלֵל בעל קרי בִלבד עד שיִטבֹל.
ולֹא מִפני טוּמאה וטהרה נגעוּ בה,
אלא כדי שלֹא יהיוּ תלמידי חכמים מצוּיין אֵצל נשוֹתיהן כתרנגֹלין.
וּמִפני זה תִקנוּ טבילה לבעל קרי לבדוֹ,
והוֹציאוּהוּ מִכלל הטמֵאים.
5
לפיכך היוּ אוֹמרין בִזמן תקנה זוֹ שאפִלוּ זב שראה קרי ונִדה שפלטה שִכבת זרע והמשמשת שראת נִדה צריכין טבילה לִקרית שמע וכֵן לִתפִלה מִפני הקרי,
אף על פי שהֵן טמֵאין.
וכֵן הדין נוֹתֵן,
שאין טבילה זוֹ מִפני הטהרה אלא מִפני הגזֵרה שלֹא יהיוּ מצוּיין אֵצל נשוֹתיהן תמיד.
וּכבר בטלה גם תקנה זוֹ של תפִלה,
לפי שלֹא פשטה בכל ישראֵל ולֹא היה כֹח בצִבוּר לעמֹד בה.
6
מִנהג פשוּט בִספרד וּבשִנער שאין בעל קרי מִתפלֵל עד שהוּא רוֹחֵץ כל בשרוֹ במים,
מִשוּם: "הִכוֹן לִקראת אלֹהיך ישראֵל" .
במה דברים אמוּרים? בבריא אוֹ חוֹלה שבעל.
אבל חוֹלה שראה קרי לאנסוֹ פטוּר מִן הרחיצה,
ואין בזה מִנהג.
וכֵן זב שראה קרי ונִדה שפלטה שִכבת זרע אין בהן מִנהג,
אלא מקנחין עצמן ורוֹחצין ידיהן,
וּמִתפללין.
7
כִסוּי הערוה כיצד? אף על פי שכִסה ערותוֹ כדרך שמכסה לִקרית שמע לֹא יתפלֵל עד שיכסה את לִבוֹ.
ואִם לֹא כִסה לִבוֹ,
אוֹ שנאנס ואין לוֹ במה יכסה,
הוֹאיל וכִסה ערותוֹ והִתפלֵל יצא.
וּלכתחִלה לֹא יעשה.
8
טהרת מקוֹם התפִלה כיצד? לֹא יתפלֵל בִמקוֹם הטִנֹפת,
ולֹא במרחץ,
ולֹא בבית הכִסֵא,
ולֹא באשפה אוֹ במקוֹם שאינוֹ בחזקת טהרה עד שיִבדקנוּ.
כללוֹ של דבר כל מקוֹם שאין קוֹרין בוֹ קרית שמע,
אין מִתפללין בוֹ.
וּכשֵם שמרחיקין מִצוֹאה וּמי רגלים וריח רע וּמִן המֵת וּמֵראית הערוה לִקרית שמע,
כך מרחיקין לתפִלה.
9
הִתפלֵל וּמצא צוֹאה בִמקוֹמוֹ,
הוֹאיל וחטא מִפני שלֹא בדק עד שלֹא הִתפלֵל חוֹזֵר וּמִתפלֵל במקוֹם טהוֹר.
היה עוֹמֵד בִתפִלה וראה צוֹאה כנגדוֹ:
אִם יכוֹל להלֵך לפניו כדי שיִזרקנה לאחריו ארבע אמוֹת יהלֵך; ואִם לאו יסלקנה לצדדין; ואִם אינוֹ יכוֹל יפסיק.
גדוֹלי החכמים לֹא היוּ מִתפללין בבית שיֵש בוֹ שֵכר,
ולֹא בבית שיֵש בוֹ מוּריס בעֵת עִפוּשוֹ,
מִפני שריחוֹ רע,
אף על פי שהמקוֹם טהוֹר.
10
דברים החוֹפזין אוֹתוֹ כיצד? שאִם היה צריך לִנקביו לֹא יתפלֵל.
וכל הצריך לִנקביו והִתפלֵל תפִלתוֹ תוֹעֵבה,
וחוֹזֵר וּמִתפלֵל אחר שיעשה צרכיו.
ואִם יכוֹל להעמיד עצמוֹ כדי פרסה תפִלתוֹ תפִלה.
ואף על פי כֵן,
לכתחִלה לֹא יתפלֵל עד שיִבדֹק עצמוֹ יפה יפה ויפקֹד נקביו,
ויסיר כֵחוֹ ונֵעוֹ וכל דבר הטוֹרדוֹ,
ואחר כך יתפלֵל.
11
מי שגִהֵק וּפִהֵק ונִתעטֵש בִתפִלתוֹ:
אִם לִרצוֹנוֹ הרי זה מגוּנה; ואִם בדק גוּפוֹ קֹדם שיִתפלֵל,
וּבאוּ לאנסוֹ אין בכך כלוּם.
נִזדמֵן לוֹ רֹק בִתפִלתוֹ מבליעוֹ בטליתוֹ אוֹ בבִגדוֹ.
ואִם היה מִצטעֵר מִכך זוֹרקוֹ בידוֹ לאחוֹריו,
כדי שלֹא יצטעֵר בתפִלה ונִמצא טרוּד.
יצא מִמנוּ רוּח מִלמטה כשהוּא עוֹמֵד בתפִלה שלֹא לדעתוֹ שוֹתֵק עד שתִכלה הרוּח,
וחוֹזֵר לִתפִלתוֹ.
12
בִקֵש להוֹציא רוּח מִלמטה ונִצטעֵר הרבֵה ואינוֹ יכוֹל להעמיד עצמוֹ מהלֵך לאחריו ארבע אמוֹת וּממתין עד שתִכלה הרוּח,
ואוֹמֵר: 'רִבוֹן העוֹלמים,
יצרתנוּ נקבים נקבים וחללים חללים.
גלוּי וידוּע לפניך חרפתֵנוּ וּכלִמתֵנוּ,
חרפה וּכלִמה בחיינוּ,
ותוֹלֵעה ורִמה במוֹתֵנוּ',
וחוֹזֵר לִמקוֹמוֹ וּמִתפלֵל.
13
היה עוֹמֵד בִתפִלה ונטפוּ מי רגליו על בִרכיו ממתין עד שיִכלה המים,
וחוֹזֵר למקוֹם שפסק.
ואִם שהה כדי לִגמֹר את כל התפִלה חוֹזֵר לרֹאש.
14
וכֵן המשתין מים שוֹהה כדי הִלוּך ארבע אמוֹת,
ואחר כך מִתפלֵל.
וּמי שהִתפלֵל שוֹהה כדי הִלוּך ארבע אמוֹת ואחר כך משתין,
כדי שיִפסֹק דִברי תפִלה מִפיו.
15
כוּנת הלֵב כיצד? כל תפִלה שאינה בכוּנה,
אינה תפִלה.
ואִם הִתפלֵל בלֹא כוּנה חוֹזֵר וּמִתפלֵל בכוּנה.
מצא דעתוֹ משוּבשת ולִבוֹ טרוּד אסוּר לוֹ להִתפלֵל עד שתִתישֵב דעתוֹ.
לפיכך, הבא מִן הדרך והוּא עיֵף אוֹ מֵצֵר אסוּר לוֹ להִתפלֵל עד שתִתישֵב דעתוֹ.
אמרוּ חכמים:
שלֹשה ימים עד שינוּח ותִתקרֵר דעתוֹ,
ואחר כך יתפלֵל.
16
כיצד היא הכוּנה? שיפנה לִבוֹ מִכל המחשבוֹת,
ויראה עצמוֹ כאִלוּ הוּא עוֹמֵד לִפני השכינה.
לפיכך צריך לישֵב מעט קֹדם התפִלה כדי לכוֵּן את לִבוֹ,
ואחר כך יתפלֵל בנחת ותחנוּנים.
ולֹא יעשה תפִלתוֹ כמי שהיה נוֹשֵא משוֹי,
משליכוֹ והוֹלֵך לוֹ.
לפיכך צריך לישֵב מעט אחר התפִלה,
ואחר כך יפטֵר.
חסידים הרִאשוֹנים היוּ שוֹהין שעה קֹדם התפִלה ושעה אחר התפִלה,
וּמאריכין בתפִלה שעה.
17
שִכוֹר אל יתפלֵל,
מִפני שאין לוֹ כוּנה.
ואִם הִתפלֵל תפִלתוֹ תוֹעֵבה.
לפיכך חוֹזֵר וּמִתפלֵל כשיִתרוֹנֵן מִשִכרוּתוֹ.
שתוּי אל יתפלֵל,
ואִם הִתפלֵל תפִלתוֹ תפִלה.
אי זה הוּא שִכוֹר? זה שאינוֹ יכוֹל לדבֵר בִפני המלך.
ושתוּי שיכוֹל לדבֵר בִפני המלך ואינוֹ מִשתבֵש.
אף על פי כֵן,
הוֹאיל ושתה רביעית יין לֹא יתפלֵל עד שיסיר יינוֹ מֵעליו.
18
וכֵן אין עוֹמדין להִתפלֵל לֹא מִתוֹך שחוֹק,
ולֹא מִתוֹך קלוּת רֹאש,
ולֹא מִתוֹך שיחה,
ולֹא מִתוֹך מריבה,
ולֹא מִתוֹך כעס,
אלא מִתוֹך דִברי תוֹרה.
ולֹא מִתוֹך דין הלכה,
אף על פי שהֵן דִברי תוֹרה,
כדי שלֹא יהֵא לִבוֹ טרוּד בהלכה,
אלא מִתוֹך דִברי תוֹרה שאין בהן עיוּן,
כגוֹן הלכוֹת פסוּקוֹת.
19
תפִלוֹת של פרקים,
כגוֹן תפִלת מוּסף רֹאש חֹדש וּתפִלת המוֹעדוֹת צריך להסדיר תפִלתוֹ,
ואחר כך עוֹמֵד וּמִתפלֵל,
כדי שלֹא יכשֵל בה.
היה מהלֵך בִמקוֹם סכנה,
בִמקוֹם גדוּדי חיה וליסטים,
והִגיע זמן התפִלה מִתפלֵל ברכה אחת,
והיא זוֹ:
'צרכי עמך ישראֵל מרוּבין ודעתן קצרה.
יהי רצוֹן מִלפניך יי אלֹהינוּ שתִתֵן לכל אחד ואחד כדי פרנסתוֹ,
וּלכל גויה וּגויה די מחסוֹרה,
והטוֹב בעיניך עשֵה.
ברוּך אתה יי שוֹמֵע תפִלה'.
וּמִתפלֵל אוֹתה כשהוּא מהלֵך,
ואִם יכוֹל לעמֹד עוֹמֵד.
וּכשהוּא מגיע ליִשוּב ותִתקרֵר דעתוֹ חוֹזֵר וּמִתפלֵל תפִלה כתִקנה,
תשע עשרֵה ברכוֹת.