1
תפִלת השחר מִצותה שיתחיל להִתפלֵל עִם הנֵץ החמה.
וּזמנה עד סוֹף שעה רביעית,
שהוּא שליש היוֹם.
ואִם עבר אוֹ טעה,
והִתפלֵל אחר ארבע עד חצוֹת היוֹם יצא ידי חוֹבת תפִלה,
אבל לֹא יצא ידי חוֹבת תפִלה בִזמנה,
שכשֵם שמִצות תפִלה מִן התוֹרה,
כך מִצוה מִדִבריהם להִתפלֵל אוֹתה בִזמנה שתִקנוּ לה חכמים וּנביאים.
2
כבר אמרנוּ שתפִלת מִנחה כנגד זמן תמיד של בין הערבים תִקנוּ זמנה.
וּלפי שהיה התמיד קרֵב בכל יוֹם בתֵשע וּמחצה,
תִקנוּ זמנה מִתֵשע שעוֹת וּמחצה,
והיא הנִקרֵאת מִנחה קטנה.
וּלפי שבערב הפסח שחל לִהיוֹת בערב שבת היוּ שוֹחטין את התמיד בשֵש וּמחצה,
אמרוּ שהמִתפלֵל מֵאחר שֵש וּמחצה יצא,
וּמִשהִגיע זמן זה הִגיע זמן חיוּבה.
וזוֹ היא הנִקרֵאת מִנחה גדוֹלה.
3
נהגוּ אנשים הרבֵה להִתפלֵל גדוֹלה וּקטנה,
והאחת רשוּת.
והוֹרוּ מִקצת גאוֹנים שאין ראוּי להִתפלֵל רשוּת אלא הגדוֹלה.
וכֵן הדין נוֹתֵן,
מִפני שהיא כנגד דבר שאינוֹ תדיר בכל יוֹם.
ואִם הִתפלֵל הגדוֹלה חוֹבה לֹא יתפלֵל הקטנה אלא רשוּת.
4
הא למדת שזמן מִנחה גדוֹלה מִשֵש שעוֹת וּמחצה עד תֵשע וּמחצה.
וּזמן מִנחה קטנה מִתֵשע וּמחצה עד שיִשאֵר מִן היוֹם שעה וּרביע.
ויֵש לוֹ להִתפלֵל אוֹתה עד שתִשקע החמה.
5
תפִלת המוּספין זמנה אחר תפִלת השחר,
עד שבע שעוֹת ביוֹם.
והמִתפלֵל אחר שבע שעוֹת,
אף על פי שפשע יצא ידי חוֹבתוֹ,
מִפני שזמנה כל היוֹם.
6
תפִלת הערב,
אף על פי שאינה חוֹבה המִתפלֵל אוֹתה,
יֵש לוֹ להִתפלֵל מִתחִלת הלילה עד שיעלה עמוּד השחר.
תפִלת נעילה כדי שישלים אוֹתה סמוּך לִשקיעת החמה.
7
המִתפלֵל תפִלה קֹדם זמנה לֹא יצא ידי חוֹבתוֹ,
וחוֹזֵר וּמִתפלֵל אוֹתה בִזמנה.
ואִם הִתפלֵל תפִלת שחרית בִשעת הדחק אחר שעלה עמוּד השחר יצא.
ויֵש לוֹ להִתפלֵל תפִלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קֹדם שתִשקע השמש,
וכֵן מִתפלֵל ערבית של מוֹצאי שבת בשבת; לפי שתפִלת ערבית רשוּת,
אין מדקדקין בִזמנה.
וּבִלבד שיִקרא קרית שמע בעוֹנתה אחר צֵאת הכוֹכבים.
8
כל מי שעבר עליו זמן תפִלה ולֹא הִתפלֵל:
במֵזיד אין לוֹ תקנה,
ואינוֹ משלֵם; בשוֹגֵג אוֹ שהיה אנוּס אוֹ טרוּד משלֵם אוֹתה תפִלה בִזמן תפִלה הסמוּכה לה.
וּמקדים תפִלה אחרוֹנה,
ואחריה מִתפלֵל את התשלוּמין.
9
כיצד? טעה ולֹא הִתפלֵל שחרית עד שעבר חצי היוֹם יתפלֵל מִנחה שתים:
הרִאשוֹנה תפִלת מִנחה,
והשניה תשלוּמי שחרית.
טעה ולֹא הִתפלֵל מִנחה עד ששקעה השמש מִתפלֵל ערבית שתים:
רִאשוֹנה ערבית,
וּשניה תשלוּמי מִנחה.
טעה ולֹא הִתפלֵל ערבית עד שעלה עמוּד השחר מִתפלֵל שחרית שתים:
רִאשוֹנה שחרית,
וּשניה תשלוּמי ערבית.
10
טעה ולֹא הִתפלֵל לֹא תפִלה זוֹ ולֹא תפִלה הסמוּכה לה אינוֹ משלֵם אלא האחרוֹנה בִלבד.
כיצד? טעה ולֹא הִתפלֵל לֹא שחרית ולֹא מִנחה מִתפלֵל ערבית שתים,
והאחרוֹנה תשלוּמי מִנחה.
אבל שחרית אין לה תשלוּמין,
שכבר עבר יוֹמה.
וכֵן בִשאר תפִלוֹת.
11
היוּ לפניו שתי תפִלוֹת,
של מִנחה ושל מוּספין מִתפלֵל של מִנחה ואחר כך של מוּספין.
ויֵש מי שהוֹרה שאין עוֹשין כֵן בצִבוּר,
כדי שלֹא יטעוּ.