1
בימי רבן גמליאֵל רבוּ המינים בישראֵל,
והיוּ מצֵרין לישראֵל וּמסיתים אוֹתם לשוּב מֵאחרי יי.
וכיון שראה שזוֹ גדוֹלה מִכל צרכי בני אדם,
עמד הוּא וּבית דינוֹ והִתקין ברכה אחת שתִהיה בה שאֵלה מִלִפני יי לאבֵד המינים,
וקבע אוֹתה בתפִלה כדי שתהֵא ערוּכה בפי הכֹל.
ונִמצאוּ הברכוֹת שבתפִלה תשע עשרֵה ברכוֹת.
2
בכל תפִלה מִשלֹש תפִלוֹת שבכל יוֹם,
מִתפלֵל אדם תשע עשרֵה ברכוֹת אֵלוּ על הסֵדר.
במה דברים אמוּרים? בשמצא דעתוֹ מכוּוּנת וּלשוֹנוֹ תמהֵר לִקרוֹת.
אבל אִם היה טרוּד ודחוּק אוֹ שקצרה לשוֹנוֹ מִתפלֵל שלֹש רִאשוֹנוֹת,
וּברכה אחת מֵעין כל האמצעיוֹת,
ושלֹש אחרוֹנוֹת,
ויצא ידי חוֹבתוֹ.
3
וזוֹ היא הברכה שתִקנוּ מֵעין כל האמצעיוֹת:
'הבינֵנוּ יי אלֹהינוּ לדעת דרכיך,
וּמוֹל את לבבֵנוּ ליראתך.
לסוֹלֵח היֵה לנוּ,
לִהיוֹת גאוּלים.
רחקֵנוּ מִמכאוֹב,
ודשנֵנוּ ושכנֵנוּ בִנאוֹת ארצך,
וּנפוֹצים מֵארבע תקבֵץ,
והתוֹעים בדעתך ישפֵטוּ,
ועל הרשעים תניף ידך,
וישמחוּ צדיקים בבִנין עירך וּבתִקוּן היכלך,
וּבהצמחת קרן לדוִד עבדך וּבעריכת נֵר לבן ישי משיחך.
טרם נִקרא ואתה תענה,
טרם נדבֵר אתה תִשמע,
כי אתה הוּא עוֹנה בכל עֵת צרה,
פוֹדה וּמציל מִכל צוּקה.
ברוּך אתה יי שוֹמֵע תפִלה'.
4
במה דברים אמוּרים? בימוֹת החמה.
אבל בימוֹת הגשמים אינוֹ מִתפלֵל 'הבינֵנוּ',
מִפני שצריך לוֹמר שאֵלה בבִרכת השנים.
וכֵן במוֹצאי שבתוֹת וימים טוֹבים אינוֹ מִתפלֵל 'הבינֵנוּ',
מִפני שצריך לוֹמר הבדלה ב'חוֹנֵן הדעת'.
5
בשבתוֹת וימים טוֹבים מִתפלֵל שבע ברכוֹת בכל תפִלה וּתפִלה מֵארבע תפִלוֹת של אוֹתוֹ היוֹם:
שלֹש רִאשוֹנוֹת,
ושלֹש אחרוֹנוֹת,
וּברכה אמצעית מֵעין אוֹתוֹ היוֹם.
בשבתוֹת חוֹתמין בִברכה אמצעית:
'מקדֵש השבת',
וּברגלים חוֹתֵם בה:
'מקדֵש ישראֵל והזמנים'.
ואִם היה שבת ויוֹם טוֹב חוֹתמין בה:
'מקדֵש השבת וישראֵל והזמנים'.
ברֹאש השנה חוֹתמין בה:
'מלך על כל הארץ,
מקדֵש ישראֵל ויוֹם הזִכרוֹן'.
ואִם היה שבת חוֹתֵם בה:
'מקדֵש השבת וישראֵל ויוֹם הזִכרוֹן'.
6
במה דברים אמוּרים? בִתפִלת ערבית ושחרית וּמִנחה.
אבל תפִלת המוּספין של רֹאש השנה מִתפלֵל תֵשע ברכוֹת:
שלֹש רִאשוֹנוֹת ושלֹש אחרוֹנוֹת של כל יוֹם,
ושלֹש אמצעיוֹת.
רִאשוֹנה מִן האמצעיוֹת עִנינה מלכוּיוֹת,
שניה זִכרוֹנוֹת,
שלישית שוֹפרוֹת.
וחוֹתֵם בכל אחת מֵהן מֵעִנינה.
7
ביוֹם הכִפוּרים מִתפלֵל בכל תפִלה מֵחמֵש תפִלוֹת שבע ברכוֹת:
שלֹש רִאשוֹנוֹת ושלֹש אחרוֹנוֹת,
ואמצעית מֵעין היוֹם.
וחוֹתֵם בה:
'מלך על כל הארץ,
מקדֵש ישראֵל ויוֹם הכִפוּרים'.
ואִם חל לִהיוֹת בשבת,
חוֹתֵם בכל תפִלה מֵהן:
'מלך על כל הארץ,
מקדֵש השבת וישראֵל ויוֹם הכִפוּרים'.
8
במה דברים אמוּרים? ביוֹם צוֹם של כל שנה.
אבל יוֹם צוֹם של שנת יוֹבֵל מִתפלֵל תפִלת המוּספין תֵשע ברכוֹת כמוֹ שמִתפלֵל במוּסף רֹאש השנה,
והֵן אוֹתן הברכוֹת עצמן בלֹא פחוֹת ולֹא יתֵר.
ואין מִתפללין אוֹתם אלא בִזמן שהיוֹבֵל נוֹהֵג.
9
בכל תפִלה מִן התפִלוֹת פוֹתֵח קֹדם לִברכה רִאשוֹנה ואוֹמֵר:
"אדֹני שפתי תִפתח וּפי יגיד תהִלתך" ,
וּכשהוּא חוֹתֵם בסוֹף התפִלה אוֹמֵר:
"יהיוּ לרצוֹן אִמרי פי" וכו' ,
ואחר כך צוֹעֵד לאחריו.
10
בראשי חדשים וּבחוּלוֹ של מוֹעֵד מִתפלֵל ערבית שחרית וּמִנחה תשע עשרֵה ברכוֹת כִשאר הימים,
ואוֹמֵר בעבוֹדה:
'אלֹהינוּ וֵאלֹהי אבוֹתינוּ,
יעלה ויבֹא' וכו'.
במוּסף: בחוּלוֹ של מוֹעֵד מִתפלֵל תפִלת מוּסף כמוֹ שמִתפלֵל ביוֹם טוֹב,
וּבראשי חדשים מִתפלֵל שבע ברכוֹת:
שלֹש רִאשוֹנוֹת ושלֹש אחרוֹנוֹת,
ואמצעית מֵעין קרבן רֹאש חֹדש.
וחוֹתֵם בה:
'מקדֵש ישראֵל וראשי חדשים'.
11
שבת שחלה לִהיוֹת בחוּלוֹ של מוֹעֵד,
וכֵן רֹאש חֹדש שחל לִהיוֹת בשבת מִתפלֵל ערבית שחרית וּמִנחה שבע ברכוֹת כִשאר השבתוֹת,
ואוֹמֵר 'יעלה ויבֹא' בעבוֹדה.
במוּסף מתחיל בִברכה אמצעית בעִנין שבת וּמשלים בעִנין שבת ואוֹמֵר קדוּשת היוֹם באמצע הברכה.
וחוֹתֵם בה בראשי חדשים:
'מקדֵש השבת וישראֵל וראשי חדשים',
וּבחוּלוֹ של מוֹעֵד חוֹתֵם בה כמוֹ שחוֹתֵם ביוֹם טוֹב שחל לִהיוֹת בשבת.
12
ויוֹם טוֹב שחל לִהיוֹת באחד בשבת מִתפלֵל ברכה רביעית בלילה ככה:
'ותוֹדיעֵנוּ מִשפטי צִדקך ותלמדֵנוּ לעשוֹת חוּקי רצוֹנך,
ותִתֵן לנוּ יי אלֹהינוּ קדוּשת שבת וּכבוֹד יוֹם טוֹב וחגיגת הרגל.
וּבין קדוּשת שבת לִקדוּשת יוֹם טוֹב הִבדלת,
ואת יוֹם השביעי הגדוֹל והקדוֹש קִדשת.
ותִתֵן לנוּ יי אלֹהינוּ מוֹעדים לשִמחה' וכו'.
וּבמוֹצאי שבת וּבמוֹצאי יוֹם טוֹב של כל השנה מבדיל ב'אתה חוֹנֵן',
אף על פי שהוּא מבדיל על הכוֹס.
13
בחנוּכה וּפוּרים מוֹסיפין בהוֹדיה 'על הנִסים' וכו'.
שבת שחלה לִהיוֹת בחנוּכה וּפוּרים מזכיר 'על הנִסים' במוּסף כמוֹ שמזכיר בִשאר תפִלוֹת.
14
בימי התעניוֹת,
אפִלוּ יחיד שהִתענה מוֹסיף ב'שוֹמֵע תפִלה':
'ענֵנוּ אבינוּ' וכו'.
וּשליח צִבוּר אוֹמרה ברכה בִפני עצמה בין 'גוֹאֵל' ל'רוֹפֵא',
וחוֹתֵם בה:
'העוֹנה בעֵת צרה',
ונִמצא מִתפלֵל עשרים ברכוֹת.
בתִשעה באב מוֹסיפין ב'בוֹנֵה ירוּשלים':
'רחֵם יי אלֹהינוּ עלינוּ,
ועל ישראֵל עמך,
ועל העיר החרֵבה השוֹמֵמה' וכו'.
15
כל ימוֹת הגשמים אוֹמֵר בִברכה שניה:
'מוֹריד הגשם',
וּבימוֹת החמה:
'מוֹריד הטל'.
מֵאימתי אוֹמֵר 'מוֹריד הגשם'? מִתפִלת המוּספין של יוֹם טוֹב האחרוֹן של חג,
עד תפִלת שחרית של יוֹם טוֹב הרִאשוֹן של פסח.
וּמִתפִלת המוּספין של יוֹם טוֹב הרִאשוֹן של פסח אוֹמֵר:
'מוֹריד הטל'.
16
מִשִבעה ימים במרחשון שוֹאלין את הגשמים בבִרכת השנים,
כל זמן שמזכיר הגשם.
במה דברים אמוּרים? בארץ ישראֵל.
אבל בשִנער וּבסוּריא וּמִצרים וּמקוֹמוֹת הסמוּכוֹת לאֵלוּ והדוֹמין להן שוֹאלין את הגשמים ביוֹם שִשים אחר תקוּפת תִשרי.
17
מקוֹמוֹת שהֵן צריכין לִגשמים בימוֹת החמה,
כגוֹן איי הים הרחוֹקים שוֹאלין את הגשמים בעֵת שהֵן צריכין להן ב'שוֹמֵע תפִלה'.
וּמקוֹמוֹת שהֵן עוֹשין יוֹם טוֹב שני ימים אוֹמֵר 'מוֹריד הגשם' בִתפִלת מוּסף של יוֹם רִאשוֹן של שמיני עצרת,
וּמִתפלֵל והוֹלֵך כל ימוֹת הגשמים.
18
כל השנה כוּלה חוֹתֵם בִברכה שלישית:
'האֵל הקדוֹש',
וּבבִרכת אחת עשרֵה:
'מלך אוֹהֵב צדקה וּמִשפט'.
וּבעשרת הימים שמֵרֹאש השנה עד מוֹצאי יוֹם הכִפוּרים חוֹתֵם בשלישית:
'המלך הקדוֹש',
וּבאחת עשרֵה:
'המלך המִשפט'.
19
יֵש מקוֹמוֹת שנהגוּ בעשרת ימים אֵלוּ להוֹסיף בִברכה רִאשוֹנה:
'זכרֵנוּ לחיים' וכו',
וּבשניה: 'מי כמוֹך אב הרחמן' וכו',
וּמוֹסיפין בבִרכת שמוֹנה עשרֵה:
'זכֹר רחמיך.
.. וּכבֹש' וכו',
וּמוֹסיפין בִברכה אחרוֹנה:
'וּבסֵפר חיים' וכו'.
וכֵן יֵש מקוֹמוֹת שנהגוּ להוֹסיף בעשרת ימים אֵלוּ בִברכה שלישית:
'וּבכֵן... וּבכֵן' וכו'.
אבל ברֹאש השנה ויוֹם הכִפוּרים מִנהג פשוּט הוּא להוֹסיף בשלישית:
'וּבכֵן... וּבכֵן' וכו'.