:
1
מִצות עשֵה להִתפלֵל בכל יוֹם,
שנאמר: "ועבדתם אֵת יי אלֹהיכם" ,
מִפי השמוּעה אמרוּ שעבוֹדה זוֹ היא תפִלה.
ונאמר: "וּלעבדוֹ בכל לבבכם" ,
אמרוּ חכמים:
אי זוֹ היא עבוֹדה שבלֵב זוֹ תפִלה.
ואין מִנין התפִלוֹת מִן התוֹרה,
ולֹא מִשנֵה התפִלה הזֹאת מִן התוֹרה,
ואין לתפִלה זמן קבוּע מִן התוֹרה.
בוּלפיכך,
נשים ועבדים חיבין בתפִלה,
לפי שהיא מִצות עשֵה שלֹא הזמן גרמה.
2
אלא חיוּב מִצוה זוֹ כך הוּא:
שיהֵא אדם מִתפלֵל וּמִתחנֵן בכל יוֹם וּמגיד שִבחוֹ של הקדוֹש ברוּך הוּא,
ואחר כך שוֹאֵל צרכין שהוּא צריך להן בבקשה וּבִתחִנה,
ואחר כך נוֹתֵן שבח והוֹדיה ליי על הטוֹבה שהִשפיע לוֹ,
כל אחד ואחד כפי כֹחוֹ.
3
אִם היה רגיל מרבה בִתחִנה וּבקשה,
ואִם היה ערל שפתים מדבֵר כפי יכלוֹ וּבכל עֵת שיִרצה.
וכֵן מִנין התפִלוֹת כל אחד ואחד כפי יכלתוֹ:
יֵש שמִתפלֵל פעם אחת ביוֹם,
ויֵש שמִתפלֵל פעמים הרבֵה.
והכֹל היוּ מִתפללים נֹכח המִקדש,
בכל מקוֹם שיִהיה.
וכֵן היה הדבר תמיד מִמֹשה רבֵנוּ עד עזרא.
4
כיון שגלוּ ישראֵל בימי נבוּכדנצר הרשע,
נִתערבוּ בפרס ויון וּשאר האוּמוֹת,
ונוֹלדוּ להם בנים בארצוֹת הגוֹים,
ואוֹתן הבנים נִתבלבלה שפתם,
והיתה שפת כל אחד ואחד מעֹרבת מִלשוֹנוֹת הרבֵה,
וכיון שהיה מדבֵר,
אינוֹ יכוֹל לדבֵר כל צרכוֹ בלשוֹן אחת אלא בשִבוּש,
שנאמר: "וּבניהם חצי מדבֵר אשדוֹדית ואינם מכירים לדבֵר יהוּדית וכִלשוֹן עם ועם" .
וּמִפני זה,
כשהיה אחד מֵהן מִתפלֵל,
תִקצר לשוֹנוֹ לִשאֹל חפציו אוֹ להגיד שבח הקדוֹש ברוּך הוּא בִלשוֹן הקֹדש,
עד שיערֵב עִמה לשוֹנוֹת אחֵרוֹת.
וכיון שראה עזרא וּבית דינוֹ כך,
עמדוּ ותִקנוּ להם שמוֹנה עשרֵה ברכוֹת על הסֵדר:
שלֹש רִאשוֹנוֹת שבח ליי,
ושלֹש אחרוֹנוֹת הוֹדיה,
ואמצעיוֹת יֵש בהן שאֵלת כל הדברים שהֵן כמוֹ אבוֹת לכל חפצי איש ואיש וּלצרכי הצִבוּר כוּלם,
כדי שיִהיוּ ערוּכוֹת בפי הכֹל וילמדוּ אוֹתם ותִהיה תפִלת אֵלוּ העִלגים תפִלה שלֵמה כִתפִלת בעל הלשוֹן הצחה.
וּמִפני עִנין זה תִקנוּ כל הברכוֹת והתפִלוֹת הסדוּרוֹת בפי כל ישראֵל,
כדי שיהֵא כל עִנין ברכה ערוּך בפי העִלֵג.
5
וכֵן תִקנוּ שיהֵא מִנין התפִלוֹת כמִנין הקרבנוֹת:
שתי תפִלוֹת בכל יוֹם כנגד שני תמידין,
וכל יוֹם שיֵש בוֹ קרבן מוּסף,
תִקנוּ בוֹ תפִלה שלישית כנגד קרבן מוּסף.
וּתפִלה שכנגד תמיד של בֹקר היא הנִקרֵאת תפִלת השחר,
וּתפִלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנִקרֵאת תפִלת מִנחה,
וּתפִלה שכנגד המוּספין היא הנִקרֵאת תפִלת המוּספין.
6
וכֵן הִתקינוּ שיהֵא אדם מִתפלֵל תפִלה אחת בלילה,
שהרי אֵברי תמיד של בין הערבים מִתאכלין כל הלילה,
שנאמר: "היא העֹלה" וכו' ,
כעִנין שנאמר:
"ערב ובֹקר וצהרים אשיחה ואהמה" .
ואין תפִלת ערבית חוֹבה כִתפִלת שחרית וּמִנחה,
ואף על פי כֵן נהגוּ כל ישראֵל בכל מקוֹמוֹת מוֹשבוֹתיהם להִתפלֵל ערבית,
וקִבלוּה עליהם כִתפִלת חוֹבה.
7
וכֵן תִקנוּ תפִלה אחר תפִלת המִנחה סמוּך לִשקיעת החמה ביוֹם התענית בִלבד,
כדי להוֹסיף תחִנה וּבקשה מִפני התענית,
וזוֹ התפִלה נִקרֵאת תפִלת נעילה,
כלוֹמר: נִנעלוּ שערי השמים בעד השמש ונִסתרה,
לפי שאין מִתפללין אוֹתה אלא סמוּך לִשקיעת החמה.
9
תפִלוֹת אֵלוּ אין פוֹחתין מֵהן,
אבל מוֹסיפין עליהן.
אִם רצה אדם שיִתפלֵל כל היוֹם כוּלוֹ הרשוּת בידוֹ,
וכל אוֹתן התפִלוֹת שיוֹסיף,
כמוֹ מקריב נדבוֹת.
לפיכך צריך שיחדֵש דבר בתפִלה בכל ברכה וּברכה מִן האמצעיוֹת מֵעין הברכה,
ואִם חִדֵש אפִלוּ בִברכה אחת דיוֹ,
כדי להוֹדיע שהיא נדבה,
לֹא חוֹבה.
ושלֹש רִאשוֹנוֹת ושלֹש אחרוֹנוֹת לעוֹלם אין מוֹסיפים בהן ולֹא פוֹחתין מֵהן ואין משנין בהן דבר.
10
אין הצִבוּר מִתפללין תפִלת נדבה,
לפי שאין הצִבוּר מביאין קרבן נדבה.
ולֹא יתפלֵל אפִלוּ יחיד מוּסף שתים,
אחת חוֹבת היוֹם ואחת נדבה,
לפי שאין מִתנדבין קרבן מוּסף.
ויֵש מִן הגאוֹנים מי שהוֹרה שאסוּר להִתפלֵל תפִלת נדבה בשבתוֹת וימים טוֹבים,
לפי שאין מקריבין בהן נדבה,
אלא חוֹבת היוֹם בִלבד.