1
ראוּבֵן שמכר שדה לשִמעוֹן,
והיה לֵוי מֵעֵדי השטר,
וּבא לֵוי לערעֵר על השדה ולִטעֹן שראוּבֵן גזל אוֹתה מִמנוּ אין שוֹמעין לוֹ ואין משגיחין על ראיוֹת שיביא על אוֹתה שדה,
והרי אִבֵד כל זכוּתוֹ,
שאוֹמרין לוֹ:
'היאך תעיד על המכר ותחזֹר וּתערעֵר?'.
:וכֵן אִם הֵעיד לֵוי בִשטר שכתוּב בוֹ:
'השדה הפלוֹנית של ראוּבֵן מִצד מִזרח' אוֹ 'מערב',
הוֹאיל ועשה השדה סימן לאחד והֵעיד בשטר אִבֵד את זכוּתוֹ ואינוֹ יכוֹל לחזֹר וּלערעֵר,
שאוֹמרין לוֹ:
'היאך תעיד בִשטר זה שכתוּב בוֹ שהשדה הזֹאת מִצד פלוֹני,
ותחזֹר וּתערעֵר עליה?'.
2
טען העֵד ואמר:
'תלם אחד הוּא שעשיתי סימן ולֹא כל השדה,
ואוֹתוֹ התלם הסמוּך למצר בִלבד הוּא של ראוּבֵן' הרי זוֹ טענה הנִשמעת,
ויֵש לוֹ לערעֵר על כל השדה חוּץ מֵאוֹתוֹ התלם.
:אין כל הדברים אמוּרים אלא באחד מֵעֵדי השטר שבא לערעֵר.
אבל הדין שקיֵם השטר יֵש לוֹ לערעֵר,
מִפני שיכוֹל לִטעֹן ולוֹמר:
'לֹא ידעתי מה היה כתוּב בשטר',
מִפני שיֵש לדינין לקיֵם את השטר אף על פי שלֹא קראוּהוּ.
אבל העֵדים אין חוֹתמין על השטר אלא אִם כֵן קראוּהוּ כוּלוֹ ודִקדקוּ בוֹ.
3
בא שִמעוֹן ונִמלך בלֵוי ואמר לוֹ:
'הרי אני קוֹנה שדה פלוֹנית מֵראוּבֵן,
בעצתך שנִקנה אוֹתה?',
ואמר לֵוי:
'לֵך וּקנֵה,
טוֹבה היא' יֵש לוֹ ללֵוי לעוֹרֵר עליה ולֹא אִבֵד את זכוּתוֹ,
שהרי לֹא עשה מעשה,
ויֵש לוֹ לוֹמר:
'רצוֹני היה שתֵצֵא מִתחת יד ראוּבֵן שהיה אלם,
כדי שאתבענה בדין ואקח שדי'.
4
ראוּבֵן שעִרעֵר על שִמעוֹן,
ושִמעוֹן אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע מה אתה שח,
אלא שדה זוֹ מִלֵוי לקחתיה והרי עֵדים שאכלתיה שני חזקה',
אמר לוֹ ראוּבֵן:
'והרי יֵש לי עֵדים שבערב באתה אֵלי ואמרת לי:
מכֹר לי שדה זוֹ' אין זוֹ ראיה,
ויֵש לשִמעוֹן לוֹמר:
'רציתי לִקנוֹת מִמך כדי שלֹא תערעֵר ולֹא תטריחֵני בדין,
אף על פי שאיני יוֹדֵע אִם היא לך אוֹ אינה',
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
ואִם לֹא טען שִמעוֹן טענה זוֹ אין טוֹענין לוֹ.
5
ראוּבֵן שעִרעֵר והֵביא עֵדים ששדה זוֹ שלוֹ,
ושִמעוֹן שבתוֹכה טוֹעֵן:
'אתה מכרתה לי ואכלתיה שני חזקה',
וּראוּבֵן אוֹמֵר:
'גזֵל אכלתה' בין שלֹא היוּ שם עֵדים שאכל כלל בין שהיה שם עֵד אחד שאכלה שלֹש שנים,
אינוֹ חיב להחזיר הפֵרוֹת שאכל,
שהרי הוּא אוֹמֵר:
'שלי אכלתי',
ואין עליו עֵדים שמחיבין אוֹתוֹ בפֵרוֹת,
שהרי מֵעצמוֹ הוֹדה; וזה העֵד שהֵעיד שאכלה שלֹש שנים ליפוֹת כֹחוֹ של אוֹכֵל הוּא בא,
ואִלוּ היה עִמוֹ אחֵר,
היתה השדה עוֹמדת בידוֹ.
לפיכך ראוּבֵן ישבע הסֵת שלֹא מכר,
ותחזֹר לוֹ השדה,
וישבע שִמעוֹן הסֵת שאינוֹ מחוּיב לוֹ כלוּם בפֵרוֹת שאכל,
ויפטֵר.
6
היוּ שני עֵדים מעידין על שִמעוֹן שאכלה פחוֹת מִשני חזקה יחזיר כל הפֵרוֹת שאכל.
ואפִלוּ היה עֵד אחד חיב להחזיר על פיו,
שהרי אינוֹ מכחיש העֵד,
אלא אוֹמֵר:
'אמת הֵעיד,
ואכלתי שתי שנים,
ושלי אכלתי',
ונִמצא מחוּיב שבוּעה ואינוֹ יכוֹל לִשבע,
וּמשלֵם.
7
כל המחוּיב להחזיר הפֵרוֹת,
אִם לֹא היוּ ידוּעים ואין בית דין יכוֹלין לשעֵר אוֹתן כִשכר הבתים וכיוֹצֵא בוֹ שהוּא ידוּע,
אלא היוּ פֵרוֹת אילן אוֹ פֵרוֹת שדה שאינן ידוּעין,
הוֹאיל ואין כאן טענה ודיית ישלֵם מה שיוֹדה בוֹ שאכלוֹ,
וּמחרימין על מי שאכל יוֹתֵר ולֹא ישלֵם.
8
כל המחזיר קרקע מִתחת ידוֹ,
אִם שכרה לאחֵרים כשהיה מחזיק בה והיוּ השוֹכרין קימין מוֹציאין מֵהן השכר פעם שניה ונוֹתנין לבעל הקרקע,
וחוֹזרין ותוֹבעין זה ששכר להם מקוֹם שאינוֹ שלוֹ.
9
אסוּר לאדם לִטעֹן טענוֹת שקר כדי לעוֵּת הדין אוֹ כדי לעכבוֹ.
כיצד? היה נוֹשה בחבֵרוֹ מנה לֹא יטעננוּ במאתים כדי שיוֹדה במנה ויתחיֵב שבוּעה.
היה נוֹשה בוֹ מנה וּטענוֹ במאתים לֹא יֹאמר:
'אכפֹר בכֹל בבית דין,
ואוֹדה לוֹ במנה ביני לבינוֹ,
כדי שלֹא אתחיֵב לוֹ שבוּעה'.
10
היוּ שלֹשה נוֹשין מנה מנה באחד,
וכפר בהן לֹא יהיה אחד תוֹבֵע וּשנים מעידין וּכשיוֹציאוּ מִמנוּ יחלֹקוּ.
ועל דברים אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן הִזהיר הכתוּב ואמר:
"מִדבר שקר תִרחק" וכו' .
:בריך רחמנא דסיען