1
מי שעִרעֵר על השדה והֵביא עֵדים שהיא ידוּעה לוֹ,
והֵביא זה שבתוֹכה שטר שלקחה מִמנוּ,
והֵביא עֵדים שאכלה שני חזקה אוֹמרין לוֹ בתחִלה:
'קיֵם שטרך'.
אִם נִתקיֵם הרי מוּטב,
וידוֹן בשטר; ואִם אי אפשר לוֹ לקימוֹ סוֹמכין על עֵדי החזקה,
וישבע הסֵת שלקחה.
2
עֵדי חזקה שהֵעיד אחד מִשניהם שאכלה חִטים שני חזקה,
והשֵני הֵעיד שאכלה שעוֹרים עֵדוּתן קימת,
שאין העֵד מדקדֵק בזה.
הֵעיד האחד שאכל זה שנה רִאשוֹנה וּשלישית וחמישית,
והשֵני מֵעיד שאכלה שניה וּרביעית ושִשית אין עֵדוּתן מִצטרפת,
שבשנה שמֵעיד בה זה לֹא הֵעיד בה זה,
ותחזֹר הקרקע והפֵרוֹת.
3
מי שירד לשדה בחזקת שהוּא יוֹרֵש ואכל פֵרוֹתיה,
ונִמצא יוֹרֵש אחֵר שהוּא קרוֹב מִמנוּ וראוּי לירוּשה,
בין שנִמצא בעֵדים בין שהוֹדה לוֹ זה שירד תחִלה חיב להחזיר כל הפֵרוֹת שאכל.
4
שנים שהיוּ עוֹררין על השדה,
זה אוֹמֵר:
'שלי היא' וזה אוֹמֵר:
'שלי', ואין לאחד מֵהן ראיה,
אוֹ שהֵביא כל אחד מֵהן עֵדים שהיא שלוֹ אוֹ שהיא של אבוֹתיו,
אוֹ שהֵביא כל אחד מִשניהם עֵדים שאכלה שני חזקה,
והשנים שהֵעידוּ בהן אֵלוּ הֵן השנים עצמן שהֵעידוּ בהן אֵלוּ מניחין אוֹתה ביניהן,
וכל המִתגבֵר יֵרֵד בה,
ויהיה האחד מוֹציא מידוֹ,
ועליו הראיה.
ואִם בא שלישי ותקף עליה וירד לתוֹכה מסלקין אוֹתוֹ מִמנה.
5
הֵביא האחד עֵדים שהיא של אבוֹתיו ושאכלה שני חזקה והרי היא תחת ידוֹ,
והֵביא השֵני עֵדים שאכלה שני חזקה והרי היא תחת ידוֹ נִמצֵאת עֵדוּת החזקה של שניהם מוּכחשת,
וּמעמידין אוֹתה ביד זה שהֵעידוּ לוֹ עֵדי החזקה שהיא של אבוֹתיו,
וּמוֹרידין אוֹתוֹ לתוֹכה.
:חזר השֵני והֵביא גם הוּא עֵדים שהיא של אבוֹתיו,
שהרי נִמצֵאת גם עֵדוּת זוֹ מוּכחשת חוֹזרין בית דין וּמסלקין מִמנה את הרִאשוֹן,
וּמניחין אוֹתה בין שניהן,
וכל המִתגבֵר יֵרֵד בה.
6
זה אוֹמֵר:
'של אבוֹתי' וזה אוֹמֵר:
'של אבוֹתי',
זה הֵביא עֵדים שהיא של אבוֹתיו,
וזה הֵביא עֵדים שאכלה שני חזקה תחזֹר לזה שהֵביא עֵדים שהיא של אבוֹתיו,
ויחזיר זה כל הפֵרוֹת שאכל,
שהרי לֹא טען עליו כלוּם; ואין אכילתוֹ ראיה,
שכל חזקה שאין עִמה טענה על הבעלים אינה כלוּם.
:חזר זה המחזיק ואמר:
'כֵן, של אבוֹתיך היתה,
ואתה מכרתה לי,
וזה שטענתי תחִלה שהיא של אבוֹתי,
כלוֹמר שאני סוֹמֵך עליה,
והרי היא שלי כשל אבוֹתי',
אוֹ שאמר:
'כֵן, של אבוֹתי שלקחוּה מֵאבוֹתיך' הרי זוֹ טענה נכוֹנה,
שהרי נתן אמתלא לִדבריו הרִאשוֹנים,
וּמעמידין אוֹתה בידוֹ.
ואִם כשטען בתחִלה אמר לוֹ:
'של אבוֹתי ולֹא של אבוֹתיך' אין שוֹמעין לוֹ בטענה זוֹ האחרת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
ראוּבֵן שהיה בתוֹך שדה,
בא שִמעוֹן ועִרעֵר עליו,
ואמר ראוּבֵן:
'שדה זוֹ מִלֵוי קניתיה,
ואכלתי אוֹתה שני חזקה',
אמר לוֹ שִמעוֹן:
'והלֹא זה שטר מקוּים בידי שאני לקחתיה מִלֵוי מֵהיוֹם ארבע שנים',
חזר ראוּבֵן ואמר:
'וכי תעלה על דעתך שיֵש לי שלֹש שנים בִלבד מִשקניתיה? שנים רבוֹת יֵש לי מִשלקחתיה,
ואני קדמתיך' הרי טענת ראוּבֵן טענה,
שאדם קוֹרֵא לשנים רבוֹת שני חזקה.
:לפיכך, אִם הֵביא ראוּבֵן עֵדים שאכלה שבע שנים,
שנִמצא שאכלה שני חזקה קֹדם שלקחה שִמעוֹן מעמידין אוֹתה בידוֹ.
אבל אִם אכלה פחוֹת מִשבע תחזֹר לשִמעוֹן,
שאין לך מחאה מִלֵוי גדוֹלה מִזוֹ,
שהרי מכרה קֹדם שיחזיק ראוּבֵן.
8
זה אוֹמֵר:
'של אבוֹתי' והֵביא עֵדים,
וזה אוֹמֵר:
'של אבוֹתי' ואין לוֹ עֵדים תחזֹר לזה שהֵביא עֵדים,
וּמוֹציאין מִזה כל הפֵרוֹת שהוֹדה בהן שאכלן,
אף על פי שאין עליו עֵדים שאכל,
שהרי הוּא אוֹמֵר שמֵחמת אבוֹתיו אכל והרי עֵדים שהיא של אבוֹתיו של זה הטוֹעֵן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
הֵביא המערעֵר עֵדים שזוֹ השדה שלוֹ,
וזה שבתוֹכה טוֹעֵן:
'מִמך לקחתיה,
והרי שטרי' והוֹציא שטר מקוּים.
טען המערעֵר שהוּא מזוּיף והוֹדה בעל השטר ואמר:
'כֵן הוּא,
אבל היה לי שטר כשֵר ואבד,
ולקחתי זה בידי כדי לאיֵם עליו שיוֹדה שמכר לי באמת',
הוֹאיל ואִלוּ רצה היה עוֹמֵד בִשטרוֹ,
שהרי מקוּים הוּא הרי זה נאמן,
ואין מוֹציאין את השדה מִתחת ידוֹ,
וישבע הסֵת.
10
הֵביא המערעֵר עֵדים שזוֹ השדה שלוֹ,
וזה שבתוֹכה טוֹעֵן:
'מִמך לקחתיה,
ואכלתיה שני חזקה' והֵביא עֵדים שאכלה שני חזקה,
טען המערעֵר ואמר:
'היאך תִטעֹן שלקחתה מִמני מֵהיוֹם שלֹש שנים,
וּבאוֹתוֹ הזמן לֹא הייתי במדינה' מצריכין זה שבתוֹכה להביא ראיה שזה פלוֹני המערעֵר היה עִמוֹ במדינה בִזמן זה שטוֹעֵן שמכרה לוֹ בוֹ אפִלוּ יוֹם אחד,
כדי שיִהיה אפשר שיִמכֹר לוֹ.
ואִם לֹא הֵביא מסלקין אוֹתוֹ.
11
מי שהלך לִמדינת הים ואבדה דרך שדֵהוּ,
בין שהיוּ ארבע השדוֹת המקיפוֹת אוֹתוֹ לארבעה אנשים בין שהיוּ הארבעה קנוּ מֵאחד הרי כל אחד מֵהן דוֹחֵהוּ ואוֹמֵר לוֹ:
'שמא דרך שלך על חבֵרי היא'; לפיכך יקנה לוֹ דרך במֵאה מנה אוֹ יפרח באויר.
:וכֵן אִם היוּ ארבע השדוֹת לאיש אחד שקנה אוֹתן מֵארבעה אין לוֹ עליו דרך,
שהרי אוֹמֵר לוֹ עתה:
'אִם אחזיר לכל אחד שטרוֹ אין אתה יכוֹל לעבֹר על אחד מֵהן; ואני קניתי מִכל אחד מֵהן כל זכוּת שיֵש לוֹ'.
:אבל אִם היה בעל ארבע השדוֹת המקיפוֹת איש אחד,
והוּא בעל המצר שלה מִתחִלה ועד סוֹף הרי זה אוֹמֵר לוֹ:
'מִכל מקוֹם דרכי עליך',
ויֵלֵך באי זה שיִרצה בעל השדוֹת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
ואִם החזיק בדרך ואמר:
'זוֹ היא דרכי' אין מסלקין אוֹתוֹ מִמנה אלא בִראיה ברוּרה.