1
כל אֵלוּ שאין אכילתן ראיה,
אִם הֵביאוּ עֵדים שמכרוּ להם הבעלים שדה זוֹ אוֹ נתנוּה להם במתנה ראיתן ראיה,
חוּץ מִן הגזלן והבעל בנִכסי אִשתוֹ.
באי זה נכסים אמרוּ? בנִכסי צֹאן ברזל אוֹ בשדה שיִחֵד לה בִכתוּבתה וּבשדה שכתב לה בִכתוּבתה וּבשדה שנתן לה בשוּם מִשלוֹ.
אבל בנִכסי מלוֹג יֵש לוֹ ראיה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת אישוּת.
2
כיצד הגזלן אין לוֹ ראיה? כיון שהוּחזק גזלן על שדה זוֹ,
אף על פי שהֵביא ראיה שהוֹדה הבעל בִפני עֵדים שמכר לוֹ שדה זוֹ ולקח דמים,
והבעלים אוֹמרים:
'לֹא מכרנוּ,
אלא מִפני היִראה הוֹדינוּ לוֹ' מוֹציאין את השדה מידוֹ ואין לוֹ כלוּם.
ואִם הֵעידוּ העֵדים שבִפניהם מנה לוֹ כך וכך מוֹציאין את השדה מיד הגזלן וּמחזירין לוֹ הבעלים את הדמים,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת גזֵלה.
3
בן האוּמן וּבן העריס וּבן האפִטרוֹפוֹס שאכלוּ שדה זוֹ שני חזקה:
אִם טענוּ שהבעלים מכרוּ להן אוֹ נתנוּ להן יֵש להן חזקה; ואִם טענוּ שהיא ירוּשה להן מֵאבוֹתיהן שאכלוּה שני חזקה אין להם חזקה.
ואִם הֵביאוּ עֵדים שהוֹדוּ הבעלים לאביהם שמכרוּה להם אוֹ נתנוּה מעמידין את השדה בידן.
4
בן הגזלן,
אף על פי שהֵביא ראיה שהוֹדוּ הבעלים לאביו אינה ראיה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
אבל בן בן הגזלן,
אפִלוּ בא בטענת אביו יֵש לוֹ חזקה.
בא בטענת אבי אביו אין לוֹ חזקה.
5
הגוֹי, אפִלוּ אכלה כמה שנים אין אכילתוֹ ראיה,
ואִם לֹא הֵביא שטר תחזֹר השדה לבעלים בלֹא שֵם שבוּעה,
שלֹא תִקנוּ שבוּעת הסֵת אלא לישראֵל.
וישראֵל הבא מֵחמת הגוֹי הרי הוּא כגוֹי,
ואין אכילתוֹ ראיה.
6
טען זה היִשראֵלי הבא מֵחמת הגוֹי ואמר:
'בפני לקחה הגוֹי שמכרה לי מִזה ישראֵל המערעֵר עלי' הרי זה נאמן,
וישבע הסֵת על כך; מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר:
'לקחתיה מִמך,
והרי אכלתיה שני חזקה',
יכוֹל לוֹמר:
'מִפלוֹני לקחתיה שבפני לקחה מִמך'.
7
אין מחזיקין בנִכסי הקטן,
אפִלוּ הִגדיל.
כיצד? אכלה בפניו כשהוּא קטן שנה אחת,
וּשתים אחר שהִגדיל,
וטען: 'אתה מכרתה' אוֹ 'נתתה לי' אין זה כלוּם עד שיֹאכל אוֹתה שלֹש שנים רצוּפוֹת אחר שהִגדיל.
8
מי שהחזיק בנִכסי קטן שנים רבוֹת,
וטען ואמר:
'משכוֹנה הֵם בידי,
ויֵש לי חוֹב עליהם כך וכך',
הוֹאיל ואִלוּ רצה אמר:
'לקוּחין הֵם בידי' נאמן,
שהרי אינה מוּחזקת שהיא לאביו של זה,
והרי זה גוֹבה מִשכרה מה שטען,
ותחזֹר ליתוֹמים.
:אבל אִם יצא עליה קוֹל שהיא של יתוֹמים אינוֹ נאמן,
שהרי אין מחזיקין בנִכסי הקטן,
ותחזֹר השדה וכל הפֵרוֹת שאכל ליתוֹמים,
עד שיִגדלוּ ויעשה עִמהן דין.
9
אכלה שני חזקה בחיי אביהן מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר:
'לקוּחה היא בידי מֵאביהן',
נאמן לוֹמר:
'חוֹב יֵש לי על אביהן,
ואגבה אוֹתוֹ מִן הפֵרוֹת'.
וגוֹבֵהוּ שלֹא בִשבוּעה,
מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר:
'שלי היא'.
10
בוֹרֵח שברח מֵחמת סכנת נפשוֹת,
כגוֹן שהיה המלך מבקֵש אוֹתוֹ להמיתוֹ אין מחזיקין בִנכסיו.
אפִלוּ אכל המחזיק כמה שנים,
וטען שלקח אין אכילתוֹ ראיה,
ואין אוֹמרין לבעל השדה:
'למה לֹא מִחיתה?',
מִפני שהוּא מִתעסֵק בנפשוֹ.
אבל הבוֹרֵח מֵחמת ממוֹן הרי הוּא ככל אדם,
ואִם לֹא מִחה מחזיקין בִנכסיו.
11
מחזיקין בנִכסי אֵשת איש.
כיצד? אכלה מִקצת שני חזקה בחיי הבעל ושלֹש שנים אחר מיתת הבעל,
וטען ואמר:
'את מכרת לי וּבעליך' מעמידין אוֹתה בידוֹ,
מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר:
'מִמֵך לקחתיה אחר מוֹת בעליך',
שהרי אכלה שני חזקה אחר מיתת הבעל ולֹא מִחת בוֹ.
אבל אִם אכלה בחיי בעלה כמה שנים ולֹא אכלה שני חזקה אחר מיתת בעלה אין לוֹ חזקה.
12
כל חזקה שאין עִמה טענה אינה חזקה.
כיצד? הרי שאכל פֵרוֹת שדה זוֹ כמה שנים,
וּבא המערעֵר ואמר לוֹ:
'מֵאין לך שדה זוֹ? שלי היא',
השיבוֹ ואמר:
'איני יוֹדֵע של מי היא,
וכיון שלֹא אמר לי אדם,
ירדתי לתוֹכה' אין זוֹ חזקה,
שהרי לֹא טען שלקחה ולֹא שנִתנה לוֹ ולֹא שירשה.
:אף על פי שלֹא טען אין מוֹציאין אוֹתה מידוֹ,
עד שיביא זה המערעֵר עֵדים שהיא שלוֹ.
הֵביא עֵדים תחזֹר לוֹ השדה,
וּמוֹציאין מִזה כל הפֵרוֹת שאכל.
ואין פוֹתחין לזה המחזיק תחִלה ואין אוֹמרין לוֹ:
'שמא שטר היה לך ואבד',
עד שיִטעֹן הוּא מֵעצמוֹ.
ואִם לֹא טען יחזיר כל הפֵרוֹת שאכל.
:וכֵן האוֹכֵל שני חזקה מֵחמת שטר שיֵש בידוֹ,
ונִמצא השטר בטֵל בטלה החזקה,
ותחזֹר השדה עִם כל הפֵרוֹת לבעלים.
13
הבא מֵחמת ירוּשה צריך להביא ראיה שדר אביו בשדה זוֹ אוֹ נִשתמֵש בה אפִלוּ יוֹם אחד.
וכיון שאכלה הוּא שלֹש שנים מֵחמת אביו מעמידין אוֹתה בידוֹ.
:אבל אִם לֹא הֵביא ראיה שדר בה אביו כלל תחזֹר השדה למערעֵר,
וכל הפֵרוֹת למערעֵר שיֵש לוֹ עֵדים שהוּא שלוֹ,
שהרי אינוֹ טוֹעֵן עליו שמכר אוֹ נתן לוֹ,
ולֹא נוֹדעה קרקע זוֹ לאבוֹתיו.
הֵביא ראיה שנִראה בה אביו אינה כלוּם,
שמא בא לבקֵר אוֹתה ולֹא קניה,
אלא צריך להביא ראיה שדר בה אביו אפִלוּ יוֹם אחד.
14
הרי שאכל שדה זוֹ שנים רבוֹת,
וּבא מערעֵר ואמר לוֹ:
'מה לך וּלשדה זוֹ?',
הוֹדה לוֹ ואמר לוֹ:
'יוֹדֵע אני שהיתה שלך,
אבל פלוֹני מכרה לי והוּא לקחה מִמך',
אמר לוֹ המערעֵר:
'פלוֹני שמכר לך גזלן הוּא',
הוֹאיל והוֹדה לוֹ שהיא שלוֹ ושלֹא לקחה מִמנוּ תחזֹר השדה וכל הפֵרוֹת למערעֵר אף על פי שאין לזה המערעֵר עֵדים שהיא שלוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:הֵביא זה המחזיק עֵדים שפלוֹני שמכרה לוֹ דר בה אפִלוּ יוֹם אחד,
אוֹ שאמר לוֹ:
'בפני לקחה מִמך ואחר כך מכרה לי' מעמידין אוֹתה בידוֹ,
שהרי יֵש לוֹ טענה עִם חזקתוֹ,
ואִלוּ רצה טען ואמר:
'מִמך לקחתיה',
שהרי יֵש לוֹ שני חזקה.