1
שלֹש שנים שאמרוּ מיוֹם ליוֹם.
אפִלוּ היוּ חסֵרים יוֹם אחד לֹא החזיק,
וּמסלקין אוֹתוֹ מִמנה.
במה דברים אמוּרים? בקרקעוֹת שהֵן עוֹשין פֵרוֹת תמיד,
כגוֹן הבתים,
והחצֵרוֹת, והבוֹרוֹת,
והשיחין, והמערוֹת,
והחנוּיוֹת, והפוּנדקיוֹת,
והמרחצאוֹת, והשוֹבכוֹת,
וּבתי הבדין,
וּשדֵה השלהין שמשקין אוֹתה תמיד וזוֹרעין בה ונוֹטעין,
והגנוֹת, והפרדֵסים,
וכֵן העבדים המהלכין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:אבל שדֵה הבעל,
שהיא שוֹתה מִמי גשמים בִלבד,
וּשדֵה האילן אינה מיוֹם ליוֹם,
אלא כיון שאכל שלֹש תבוּאוֹת מִמין אחד הרי אֵלוּ כשלֹש שנים.
:כיצד? היתה שדֵה תמרים וגדר שלֹש גדירוֹת,
אוֹ שדֵה ענבים וּבצר שלֹש בצירוֹת,
אוֹ שדֵה זיתים וּמסק שלֹש מסיקוֹת הרי אֵלוּ כשלֹש שנים,
והחזיק. ואפִלוּ היוּ האילנוֹת רצוּפין ולֹא היה ביניהן הרחֵק הראוּי,
שהרי סוֹפן ליבש,
הוֹאיל ואכלן שלֹש שנים החזיק.
2
הֵביא עֵדים שהיה דר בחצֵר זוֹ שלֹש שנים אוֹ שהִשכירה שלֹש שנים הרי זוֹ חזקה.
טען בעל השדה ואמר:
'שמא לֹא שכן בה ביוֹם וּבלילה' אוֹ 'שמא אֵלוּ שהִשכיר להם לֹא שכנוּ בה ביוֹם וּבלילה' הרי זוֹ טענה,
ואוֹמרין למחזיק:
'אוֹ הבֵא עֵדים ששנים אֵלוּ גמוּרוֹת ביוֹם וּבלילה,
אוֹ תִסתלֵק'.
אפִלוּ באוּ שנים ואמרוּ:
'לנוּ שכר,
ואנוּ דרנוּ בה ביוֹם וּבלילה',
וטען בעל השדה ואמר:
'יביאוּ עֵדים שדרוּ בה ביוֹם וּבלילה' צריכין אֵלוּ העֵדים השוֹכרין להביא ראיה שדרוּ בה תמיד,
שזה הדבר תלוּי בהן ואינוֹ תלוּי בטענת המחזיק כדי שיעידוּ לוֹ.
3
היה זה המחזיק אוֹ העֵדים שדרוּ בה מִן הרוֹכלין המחזרין בעירוֹת וכיוֹצֵא בהן טוֹענין אוֹתוֹ לכתחִלה,
וּכשיביא עֵדי חזקה אוֹמרין לוֹ:
'הבֵא עֵדים שהייתה מחזיק בה ביוֹם וּבלילה'.
:במה דברים אמוּרים? בחצֵרוֹת וּבתים וכיוֹצֵא בהן,
שהֵן עשוּיוֹת לדוּר בתוֹכן ביוֹם וּבלילה.
אבל החנוּיוֹת של תגרים וכיוֹצֵא בהן שאין דרין בהן אלא ביוֹם,
כיון שדר בהן שלֹש שנים ביוֹם הרי זוֹ חזקה.
4
שלֹש שנים שאמרוּ צריכוֹת שיִהיוּ רצוּפוֹת זוֹ אחר זוֹ.
הרי שהחזיק בשדה,
וּזרעה שנה והוֹבירה שנה,
וּזרעה שנה והוֹבירה שנה,
אפִלוּ עשה כֵן כמה שנים לֹא החזיק.
:היה דרכן של בני אוֹתוֹ המקוֹם להוֹביר,
אף על פי שמִקצתן זוֹרעין שנה אחר שנה וּמִקצתן זוֹרעין שנה וּמוֹבירין שנה הרי זה החזיק,
שהרי הוּא אוֹמֵר:
'לֹא הוֹברתי אוֹתה אלא כדי שתעשה הרבֵה בִשנת הזריעה'.
5
שני שוּתפין שהחזיקוּ בשדה שֵש שנים,
הרִאשוֹן אכלה שנה רִאשוֹנה וּשלישית וחמישית,
והשֵני אכלה שניה וּרביעית ושִשית לֹא עלתה חזקה לאחד מֵהן,
שהרי בעל הקרקע אוֹמֵר:
'כיון שלֹא ראיתי ולֹא שמעתי שהחזיק בה אדם אחד שנה אחר שנה,
מִפני זה לֹא מִחיתי'.
:לפיכך, אִם כתבוּ אֵלוּ השוּתפין שטר ביניהן שיִשתמשוּ בה שנה שנה,
כיון שעבדוּ שלֹש שנים עלתה להן חזקה,
שהשטר יֵש לוֹ קוֹל,
והוֹאיל ולֹא מִחה אִבֵד את זכוּתוֹ.
והוּא הדין לעבד שהחזיקוּ בוֹ שנים ונִשתמשוּ בוֹ שנה שנה,
אִם כתבוּ שטר ביניהן הרי החזיקוּ.
6
אכלה שנה זה המחזיק וּמכרה,
ואכלה הלוֹקֵח שנה וּמכרה ללוֹקֵח שֵני,
ואכלה שנה:
אִם מכרוּ זה לזה בִשטר שלשתן מִצטרפין,
והרי זוֹ חזקה,
מִפני שלֹא מִחה; ואִם מכרוּ שלֹא בִשטר אינה חזקה,
שהבעלים הרִאשוֹנים אוֹמרים:
'כיון שלֹא עמד בה איש אחד שלֹש שנים,
לֹא הוּצרכנוּ למחוֹת'.
7
אכלה האב שנה והבֵן שתים,
האב שתים והבֵן שנה,
האב שנה והבֵן שנה והלוֹקֵח מִן הבֵן שנה הרי זוֹ חזקה.
והוּא שלקח בִשטר.
8
אכלה בִפני האב שהיה בעל השדה שנה וּבִפני בנוֹ שתים,
אוֹ בִפני האב שתים וּבִפני הבֵן שנה,
אוֹ בִפני האב שנה וּבִפני בנוֹ שנה וּבִפני הלוֹקֵח מִן הבֵן שנה הרי זוֹ חזקה.
והוּא שמכר הבֵן שדה זוֹ בִכלל שדוֹתיו,
שהרי לֹא הִכיר המחזיק שנִמכרה,
וּלפיכך לֹא נִזהר בִשטרוֹ.
אבל אִם מכר הבֵן שדה זוֹ בִפני עצמה אין לך מחאה גדוֹלה מִזוֹ.
9
נרה שנה אחר שנה,
אפִלוּ כמה שנים,
הוֹאיל ולֹא נהנה בה אינה חזקה.
וכֵן אִם פתח בה שבילי המים וּפִתח בה ושִדֵד בִלבד,
הוֹאיל ולֹא אכל פֵרוֹת אינה חזקה.
10
זרעה ולֹא הִרויח כלוּם,
אלא זרע כוֹר ואסף כוֹר לֹא החזיק,
שהרי לֹא נהנה.
11
אכלה שחת לֹא החזיק.
ואִם היה המקוֹם דרכן לִזרֹע לשחת מִפני שדמיו יקרין הרי זוֹ חזקה.
12
אכלה ערלה שביעית וכִלאים,
אף על פי שנהנה בעבֵרה הרי זוֹ חזקה.
13
היה המקוֹם שהחזיק בוֹ סלע אוֹ חלמיש שאינוֹ ראוּי לִזריעה צריך לֵהנוֹת בוֹ בדבר הראוּי לוֹ,
כגוֹן שיִשטח בוֹ הפֵרוֹת אוֹ יעמיד בוֹ הבהֵמה וכיוֹצֵא בזה.
ואִם לֹא נהנה בוֹ כל אוֹתן השלֹש שנים בדבר הראוּי לוֹ לֹא החזיק.
14
היה מעמיד בהֵמה במקוֹם מסוּים מֵחצר חבֵרוֹ,
אוֹ שהיה מגדֵל שם תרנגוֹלין,
אוֹ מעמיד תנוּר וכירים ורֵחים,
אוֹ שנתן שם זִבלוֹ,
בין שהעמיד מחִצה בין שלֹא העמיד,
אִם נִשתמֵש בִדברים אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן שלֹש שנים ביוֹם וּבלילה וטען על בעל החצֵר ואמר:
'אתה נתתה לי מקוֹם זה' אוֹ 'מכרתוֹ לי' הרי זוֹ חזקה.
15
שדה שהיא מוּקפת גדֵר,
וּבא זה שהחזיק בה וזרע חוּץ לגדֵר ונהנה בכל המקוֹם שאינוֹ שמוּר,
אף על פי שאכלוֹ שנה אחר שנה לֹא עלתה לוֹ חזקה,
שהבעלים טוֹענין ואוֹמרין:
'כיון שראינוּ שזוֹרֵע במקוֹם מוּפקר,
אמרנוּ: כל מה שיִזרע,
חית השדה תֹאכלנוּ,
וּלפיכך לֹא מִחיתי'.
והוּא הדין לכל הזוֹרֵע מקוֹם שאינוֹ שמוּר,
אלא רגל כל חיה ויד כל אדם מצוּיין שם בוֹ.
16
אכלה כוּלה חוּץ מִבית רֹבע החזיק בכוּלה חוּץ מֵאוֹתוֹ בית רֹבע שלֹא נהנה בוֹ.
אפִלוּ היה מקוֹם חלמיש בתוֹך השדה,
הוֹאיל ולֹא נִשתמֵש בוֹ כראוּי אין לוֹ בוֹ חזקה.
17
החזיק אחד באילנוֹת ואכל פֵרוֹתיהן ואחד החזיק בקרקע וּזרעה ואכל פֵרוֹתיה,
וכל אחד מִשניהן טוֹעֵן ש'הכֹל שלי,
ואני לקחתיו' זה שהחזיק באילנוֹת ואכלן שלֹש שנים יֵש לוֹ האילנוֹת וקרקע שצריכין לוֹ,
והוּא כִמלֹא אוֹרה וסלוֹ חוּץ לכל אילן ואילן; וזה שהחזיק בקרקע יֵש לוֹ שאר הקרקע.
18
וכֵן האוֹכֵל פֵרוֹת אילן שלֹש שנים וטען על בעל האילן:
'אתה מכרתה לי אילן זה וקרקעוֹ' הרי זה יֵש לוֹ קרקע בעֹבי האילן עד התהוֹם.
19
שדֵה אילן שהיוּ בה שלֹשים אילנוֹת בתוֹך בית שלֹש סאין,
ואכל עשרה בשנה רִאשוֹנה ועשרה בשנה שניה ועשרה בשנה שלישית החזיק בכֹל,
והוּא שיִהיוּ העשרה שאכל מפוּזרוֹת בכל בית השלֹש סאין,
ולֹא הוֹציאוּ שאר האילנוֹת פֵרוֹת.
אבל אִם הוֹציאוּ שאר האילנוֹת פֵרוֹת ולֹא אכלן לֹא החזיק אלא במה שאכל.
20
במה דברים אמוּרים? בשאכל הוּא מִקצת הפֵרוֹת וּבזזוּ העם שאר הפֵרוֹת.
אבל אִם הִניח פֵרוֹתיהן עליהן,
הוֹאיל ואכל אילן מִכאן ואילן מִכאן מִכל השדה החזיק בכל השדה,
אף על פי שלֹא אסף כל פֵרוֹתיה.