1
כל הקרקעוֹת הידוּעוֹת לבעליהן,
אף על פי שהֵן עתה תחת ידי אחֵרים הרי הֵן בחזקת בעליהם.
כיצד? ראוּבֵן שהיה מִשתמֵש בחצֵר כדרך שהעם מִשתמשין בחצרוֹתיהן,
דר בה ושוֹכרה לאחֵרים וּבוֹנה וסוֹתֵר,
ואחר זמן בא שִמעוֹן וטען עליו ואמר לוֹ:
'חצֵר זוֹ שתחת ידך שלי היא,
וּשכוּרה היא בידך' אוֹ 'שאוּלה' אוֹ 'גזוּלה',
והשיבוֹ ראוּבֵן:
'שלך היתה,
ואתה מכרתה לי' אוֹ 'נתתה לי במתנה':
אִם אין עֵדים לשִמעוֹן שהיתה ידוּעה לוֹ נִשבע ראוּבֵן הסֵת,
ועוֹמֵד בִמקוֹמוֹ.
:אבל אִם הֵביא שִמעוֹן עֵדים שחצֵר זוֹ שלוֹ היתה הרי היא בחזקת שִמעוֹן,
ואוֹמרין לִראוּבֵן:
'הבֵא ראיה שמכרה לך אוֹ נתנה לך'; ואִם לֹא הֵביא ראיה מסלקין אוֹתוֹ מִמנה וּמחזירין אוֹתה לשִמעוֹן,
אף על פי שאין ראוּבֵן מוֹדה לשִמעוֹן שהיא היתה שלוֹ,
שהרי יֵש עֵדים לשִמעוֹן.
2
במה דברים אמוּרים שמצריכין ראוּבֵן להביא ראיה אוֹ יסתלֵק? בשלֹא נִשתמֵש בה זמן מרוּבה.
אבל אִם הֵביא עֵדים שאכל פֵרוֹת קרקע זוֹ שלֹש שנים רצוּפוֹת ונהנה בכוּלה כדרך שנהנין כל אדם באוֹתה קרקע,
והוּא שיִהיה אפשר לבעלים הרִאשוֹנים שיֵדעוּ בזה שהחזיק ולֹא מִחוּ בוֹ מעמידין אוֹתה ביד ראוּבֵן,
וישבע ראוּבֵן הסֵת שמכרה לוֹ שִמעוֹן אוֹ נתנה לוֹ,
ויפטֵר.:מִפני שאוֹמרין לשִמעוֹן:
'אִם אמת אתה טוֹעֵן שלֹא מכרתה ולֹא נתתה,
למה היה זה מִשתמֵש שנה אחר שנה בקרקעך,
ואין לך עליו לֹא שטר שכירוּת ולֹא שטר משכוֹנה ולֹא מִחית בוֹ?'.
:טען ואמר:
'מִפני שלֹא הִגיע אֵלי הדבר,
שהרי הייתי בִמדינה רחוֹקה' אוֹמרין לוֹ:
'אי אפשר שלֹא יגיע הדבר בשלֹש שנים,
וכיון שהִגיע אֵליך,
היה לך למחוֹת בִפני עֵדים,
ותוֹדיע אוֹתם ש'פלוֹני גזל אוֹתי וּלמחר אתבענוּ בדין'; הוֹאיל ולֹא מִחיתה,
אתה הִפסדת על עצמך'.
:לפיכך, אִם היתה מִלחמה ושִבוּש דרכים בין המקוֹם שהיה בוֹ ראוּבֵן וּבין המקוֹם שהיה בוֹ שִמעוֹן,
אפִלוּ אכלה ראוּבֵן עשרים שנה מוֹציאין אוֹתה מִתחת ידוֹ וחוֹזרת לשִמעוֹן,
מִפני שיכוֹל לוֹמר:
'לֹא ידעתי שזה מִשתמֵש בקרקעי'.
3
הֵביא ראוּבֵן עֵדים שהיה שִמעוֹן בא בכל שנה ושנה ועוֹמֵד במקוֹם זה שלֹשים יוֹם אוֹ פחוֹת אוֹמרין לשִמעוֹן:
'מִפני מה לֹא מִחיתה כשבאתה? אִבדת זכוּתך'.
:טען שִמעוֹן ואמר:
'טרוּד הייתי בשוּק,
ולֹא ידעתי שזה בתוֹך חצֵרי' הרי זוֹ טענה,
שכל שלֹשים יוֹם יהיה אדם טרוּד בשוּקוֹ.
ואִם עמד יתֵר מִשלֹשים יוֹם ולֹא מִחה אִבֵד זכוּתוֹ.
ויֵראה לי שדין זה אינוֹ אלא בכפרים,
שהעם טרוּדין בשוקים שלהן.
4
וּמִפני מה אין אוֹמרין לִראוּבֵן:
'אִם אמת הוּא הדבר שמכר לך אוֹ נתן לך מתנה,
למה לֹא נִזהרתה בשטר שלך'? מִפני שאין אדם נִזהר בִשטרוֹ והוֹלֵך כל ימיו,
וחזקה שאין אדם נִזהר בִשטרוֹ אלא עד שלֹש שנים,
וכיון שרוֹאה שאין אדם ממחה בידוֹ,
אינוֹ נִזהר.
5
הרי שמִחה שִמעוֹן בִמדינה רחוֹקה,
מִפני מה לֹא יטעֹן ראוּבֵן ויֹאמר:
'לֹא שמעתי שמִחה בי כדי שאזהֵר בִשטרי'? מִפני שאוֹמרין לוֹ:
'חבֵרך יֵש לוֹ חבֵר,
והחבֵר יֵש לוֹ חבֵר אחֵר,
וחזקה שהִגיע אֵליך הדבר,
וכיון שידעתה שמִחה בך בתוֹך שלֹש אִם באמת היה לך שטר ולֹא נִזהרת בוֹ,
אתה הִפסדתה על עצמך'.
6
לפיכך, אִם מִחה שִמעוֹן בִפני העֵדים ואמר להן:
'לֹא תוֹציאוּ דבר זה מִפיכם' אין זוֹ מחאה.
אבל אִם אמרוּ העֵדים מֵעצמן:
'אין דבר זה יוֹצֵא מִפינוּ' הרי גם זוֹ מחאה,
שדבר שאין אדם מצוּוּה עליו,
אוֹמרוֹ שלֹא בכוּנה.
:וכֵן אִם צִוּה לעֵדים ואמר להם:
'אל תוֹדיעוּהוּ',
אוֹ שאמרוּ הֵם מֵעצמן:
'אין אנוּ מוֹדיעין אוֹתוֹ' גם זוֹ מחאה היא; אף על פי שאינם מוֹדיעין אוֹתוֹ,
מוֹדיעין הֵן לאחֵרים,
והדבר יגיע אֵליו.
7
כיצד המחאה? אוֹמֵר בִפני שנים:
'פלוֹני שהוּא מִשתמֵש בחצֵרי' אוֹ 'בשדי' 'גזלן הוּא,
וּלעתיד אני תוֹבֵע אוֹתוֹ בדין'.
וכֵן אִם אמר להן:
'שכוּרה היא בידוֹ' אוֹ 'משכוֹנה',
'ואִם יטעֹן עלי שמכרתי אוֹ נתתי,
אני תוֹבֵע אוֹתוֹ בדין',
וכל כיוֹצֵא בזה הרי זוֹ מחאה,
אף על פי שלֹא מִחה בִמדינה זוֹ שהחזיק זה בה.
:אבל אִם אמר להם:
'פלוֹני שמִשתמֵש בחצֵרי גזלן הוּא' אין זוֹ מחאה,
שהרי ראוּבֵן אוֹמֵר:
'כששמעתי, אמרתי שמא חֵרֵף אוֹתי בִלבד,
לפיכך לֹא נִזהרתי בִשטרי'.
8
מחאה בִפני שנים.
וכוֹתבין, אף על פי שלֹא אמר להן 'כתֹבוּ'.
וכיון שמִחה בשנה רִאשוֹנה אינוֹ צריך לחזֹר וּלמחוֹת בכל שנה ושנה,
אבל צריך שלֹא יהֵא בין מחאה לִמחאה שלֹש שנים גמוּרוֹת,
לפיכך צריך למחוֹת בסוֹף כל שלֹש.
ואִם מִחה ועמד שלֹש שנים גמוּרוֹת ואחר כך מִחה אינה כלוּם.
9
הֵביא ראוּבֵן עֵדים שזה שִמעוֹן בעל השדה קִבֵץ פֵרוֹת שדה זוֹ וּנתנם לוֹ תעמֹד השדה ביד ראוּבֵן,
ואפִלוּ טען ששִמעוֹן מכרה לוֹ אוֹ נתנה לוֹ היוֹם,
שאִלוּ לֹא מכר אוֹ נתן לֹא היה משמֵש את ראוּבֵן בשדה זוֹ ונוֹתֵן לוֹ פֵרוֹתיה.
10
טען שִמעוֹן ואמר:
'אמת היה הדבר,
וּלפֵרוֹת הוֹרדתיו,
ושלוֹ היוּ הפֵרוֹת,
אבל הגוּף לֹא מכרתי' נאמן,
וחוֹזרת לשִמעוֹן,
אלא אִם כֵן אכלה ראוּבֵן בפניו שלֹש שנים ולֹא מִחה בוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.