1
בהֵמה אוֹ חיה שאינה שמוּרה,
אלא מהלכת בכל מקוֹם ורוֹעה אינה בחזקת זה שתפסה,
מֵאחר שהיא ידוּעה לבעלים.
כיצד? הֵביא התוֹבֵע עֵדים שהבהֵמה הזֹאת ידוּעה לוֹ,
וזה התוֹפֵס טוֹעֵן:
'אתה נתתה לי' אוֹ 'מכרתה לי' אינוֹ נאמן,
שאין היוֹתה תחת ידוֹ ראיה,
שהרי היא הלכה מֵעצמה ונִכנסה בִרשוּתוֹ.
לפיכך, אִם לֹא הֵביא ראיה תחזֹר הבהֵמה לִבעליה,
וישבע הסֵת על טענת זה.
2
היתה הבהֵמה שמוּרה אוֹ מסוּרה לרוֹעה,
אף על פי שהֵביא זה עֵדים שהיא שלוֹ הרי היא בחזקת זה שהיא תחת ידוֹ.
ואִם טען:
'אתה מכרתה לי' אוֹ 'נתתה לי' ישבע התוֹפֵס הסֵת שהיא שלוֹ ויפטֵר.
3
לפיכך, מי שתפס בהמת חבֵרוֹ שהיתה שמוּרה אוֹ ביד רוֹעה,
והבעלים טוֹענין:
'היא יצאת מֵעצמה וּבאה אצלך' אוֹ 'פִקדוֹן היא בידך' אוֹ 'שאוּלה היא לך',
והתוֹפֵס אוֹמֵר:
'כֵן הוּא,
אינה שלי,
אבל אתה חיב לי כך וכך' אוֹ 'אתה מִשכנתה בידי על כך וכך' אוֹ 'הִזיקה אוֹתי נזק שאתה חיב על ידה כך וכך' יכוֹל לִטעֹן עד כדי דמיה,
מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר 'לקוּחה היא בידי',
וישבע בִנקיטת חֵפץ ויטֹל.
4
וכֵן העבדים שיכוֹלין להלֵך אינן בחזקת זה שהֵן תחת ידוֹ,
אלא כיון שהֵביא הטוֹעֵן עֵדים שזה ידוּע שהוּא עבדוֹ,
והלה טוֹעֵן:
'אתה מכרתוֹ לי' אוֹ 'אתה נתתוֹ לי במתנה' אינוֹ נאמן,
ויחזֹר העבד לִבעליו,
וישבע הטוֹעֵן שלֹא מכר ולֹא נתן.
:הֵביא זה הנִטען שתפס העבד עֵדים שיֵש לזה העבד אצלוֹ שלֹש שנים רצוּפוֹת מיוֹם ליוֹם,
והוּא מִשתמֵש בוֹ כדרך שהעבדים משמשין את רבן,
הוֹאיל ולֹא מִחה בוֹ בכל אֵלוּ השנים הרי זה נאמן,
וּמעמידין אוֹתוֹ בידוֹ אחר שיִשבע הסֵת שלקחוֹ מִמנוּ אוֹ שנתנוֹ לוֹ במתנה.
:אבל עבד קטן שאינוֹ יכוֹל להלֵך על רגליו מִפני קטנוּתוֹ הרי הוּא כִשאר המִטלטלין,
וכל מי שיִהיה בִרשוּתוֹ,
הרי הוּא בחזקתוֹ,
והמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
5
הטוֹעֵן את חבֵרוֹ ואמר לוֹ:
'בגד זה' אוֹ 'בהֵמה זוֹ' אוֹ 'עבד זה' 'שבידך שלי הוּא,
וּגזלתוֹ מִמני' אוֹ 'הִפקדתיו אצלך' אוֹ 'שכוּר הוּא לך' אוֹ 'שאוּל',
והנִטען אוֹמֵר:
'לֹא כי,
אלא זה ממוֹני וירוּשתי',
והֵביא הטוֹעֵן עֵדים והֵעידוּ שהֵן יוֹדעין שזה החֵפץ אוֹ העבד אוֹ הבהֵמה ידוּע שהוּא היה לזה; חזר הנִטען ואמר:
'כֵן היה שלך,
אבל אתה נתתוֹ לי',
'אתה מכרתוֹ לי',
'וזה שאמרתי ירוּשתי,
לֹא שירשתי מֵאבוֹתי,
אלא שהוּא שלי כאִלוּ ירשתיו' הרי זה נאמן ונִשבע הסֵת,
שכבר בֵארנוּ שיֵש לטוֹעֵן לחזֹר ולִטעֹן דבר הנִשמע.
6
ספינה וכיוֹצֵא בה שהיוּ שנים נחלקין עליה,
זה אוֹמֵר:
'כוּלה שלי' וזה אוֹמֵר:
'כוּלה שלי',
וּבאוּ לבית דין ואמר האחד:
'תִפסוּה עד שאביא עֵדים' אין תוֹפסין.
ואִם תפסוּה בית דין,
והלך ולֹא מצא עֵדים,
ואמר: 'הניחוּה בינינוּ וכל המִתגבֵר יטֹל,
כשהיה דינה מִקֹדם' אין שוֹמעין להן,
ואין מוֹציאין אוֹתה בית דין מִתחת ידן עד שיבֹאוּ עֵדים אוֹ עד שיוֹדוּ זה לזה אוֹ יחלקוּ בִרצוֹנם וּבִשבוּעה,
כמוֹ שבֵארנוּ.