1
האוּמן אין לוֹ חזקה בכֵלים שתחת ידוֹ,
אחד כֵלים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר ואחד שאר הכֵלים.
כיצד? ראה כֵליו ביד האוּמן והֵביא עֵדים שהֵן יוֹדעין שהכלי הזה שלוֹ,
והוּא טוֹעֵן ואוֹמֵר:
'לתקֵן נתתיו לך',
והאוּמן אוֹמֵר:
'לֹא בא לידי אלא בִמכירה' אוֹ 'במתנה',
אוֹ שטען:
'אתה נתתוֹ לי' אוֹ 'אתה מכרתוֹ לי' 'אחר שבא לידי לתקנוֹ',
אף על פי שמסרוֹ לוֹ שלֹא בעֵדים בעל הכלי נאמן,
וּמוֹציאין אוֹתוֹ מיד האוּמן,
וישבע בעל הבית הסֵת על טענתוֹ.
:ויֵש גאוֹנים שדנוּ שאף על פי שלֹא הֵביא בעל הבית עֵדים שזה הכלי שלוֹ,
הוֹאיל וראה כִליוֹ,
והרי האוּמן מוֹדה לוֹ שהיה שלוֹ וּמכרוֹ לוֹ אין האוּמן נאמן.
אבל אִם אמר:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם,
ושלי הוּא כלי זה' האוּמן נאמן ונִשבע הסֵת.
ואִם הֵביא בעל הבית עֵדים שהכלי הזה ידוּע לוֹ אין האוּמן נאמן.
ודין זה פלא הוּא בעיני.
2
לֹא ראה הכלי ביד האוּמן,
אלא טען ואמר:
'כלי פלוֹני נתתי לך לתקֵן',
והאוּמן אוֹמֵר:
'חזרתה וּמכרתוֹ לי' אוֹ 'נתתוֹ לי' האוּמן נִשבע הסֵת ונִפטר,
מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם'.
ואפִלוּ מסרוֹ לוֹ לתקֵן בעֵדים הרי האוּמן נאמן,
מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר:
'החזרתיו לך',
שהמפקיד אֵצל חבֵרוֹ בעֵדים אינוֹ צריך להחזיר לוֹ בעֵדים.
:לפיכך נִשבע האוּמן הסֵת ונִפטר,
ואין מחיבין אוֹתוֹ להוֹציא הכלי.
ואִם הוֹציאוֹ,
הוֹאיל ונִראה הרי בעל הבית מֵביא עֵדים שהוּא שלוֹ ונוֹטלוֹ,
אף על פי שמסרוֹ לוֹ בלֹא עֵדים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:לפיכך, אִם טען האוּמן ואמר:
'שתים קצצת לי בִשכרי',
וּבעל הבית אוֹמֵר:
'לֹא קצצתי לך אלא אחת':
אִם היה הכלי נִראה בִפניהם,
הוֹאיל והאוּמן אין לוֹ בוֹ חזקה ואינוֹ יכוֹל לִטעֹן שהוּא לקוּח בידוֹ הרי בעל הבית נִשבע בִנקיטת חֵפץ על הקציצה,
כמוֹ שבֵארנוּ בִשכירוּת,
ונוֹתֵן; ואִם אין הכלי נִראה בִפניהם,
הוֹאיל והאוּמן נאמן לוֹמר:
'לקוּח הוּא בידי' יכוֹל לִטעֹן עד כדי דמיו,
ונִשבע בִנטילת חֵפץ,
ונוֹטֵל כדרך כל הנִשבעין ונוֹטלין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
3
אוּמן שירד מֵאוּמנוּתוֹ,
וּבן האוּמן הרי הֵן כִשאר כל אדם,
ויֵש להן חזקה בכל המִטלטלין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
4
מי שנִכנס לביתוֹ של חבֵרוֹ בִפני בעל הבית,
ויצא וכֵלים טמוּנין לוֹ תחת כנפיו והעֵדים רוֹאין אוֹתוֹ,
לאחר זמן תבעוֹ בעל הבית ואמר לוֹ:
'החזיר לי כלי שהִשאלתיך,
והרי העֵדים',
והוּא אוֹמֵר:
'לקוּחין הֵן בידי' אינוֹ נאמן,
ונִשבע בעל הבית הסֵת על טענתוֹ שלֹא מכרן ולֹא נתנן,
ויחזרוּ הכֵלים לבעלים.
:במה דברים אמוּרים? בבעל הבית שאינוֹ עשוּי לִמכֹר את כֵליו,
וזה שהוֹציא הכֵלים תחת כנפיו אין דרכוֹ להצניע,
ואוֹתן הכֵלים אין דרך בני אדם להצניען,
לפיכך חיב להחזיר,
לפי שלֹא הִצניען אלא לִכפֹר בהן.
:אבל בעל הבית העשוּי לִמכֹר,
אף על פי שאין זה צנוּע ואין דרך אוֹתן הכֵלים להטמינן תחת הכנפים הרי זה נִשבע הסֵת שהֵן לקוּחין בידוֹ.
:וכֵן אִם יצא בהן מגוּלין בִפני עֵדים,
אף על פי שאין בעל הבית עשוּי לִמכֹר את כֵליו הרי זה נאמן לוֹמר:
'לקוּחין הֵן בידי',
שמא נִצרכוּ לוֹ מעוֹת וּמכר,
וּבִלבד שלֹא יהוּ מִדברים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר.
:אבל דברים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר לעוֹלם הֵן בחזקת בעליהן,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואף על פי שהוֹציאן מגוּלין,
ואף על פי שבעל הבית הזה עשוּי לִמכֹר את כֵליו,
הוֹאיל ויֵש לוֹ עֵדים שזה הכלי העשוּי להשאיל וּלהשכיר בִלבד ידוּע הוּא לוֹ מוֹציאין אוֹתוֹ מיד זה על כל פנים,
עד שיביא ראיה שמכרוֹ לוֹ אוֹ נתנוֹ לוֹ,
כקרקעוֹת.
5
אפִלוּ מֵת זה שהכלי תחת ידוֹ מוֹציאין אוֹתוֹ מיד היוֹרֵש בלֹא שבוּעה,
שכיון שאין לאביו לִטעֹן שלקחוֹ אוֹ שהוּא משכוֹן,
כך אין זה יכוֹל להשביעוֹ.
ואִם טען היוֹרֵש טענת ודאי ואמר:
'בפני נתנוֹ לאבי' אוֹ 'מכרוֹ לוֹ' הרי בעל הבית נִשבע הסֵת כִשאר כל הנִתבעין.
וּכבר בֵארנוּ שיֵש מי שהוֹרה שיִשבע בעל הבית הסֵת ואחר כך יחזיר כֵליו מיד היוֹרֵש.
ואין דעתי נוֹטה לזה.
6
מי שלקח קרדֹם ואמר:
'הריני הוֹלֵך לִגזֹר דִקלוֹ של פלוֹני שמכרוֹ לי',
וכרת את הדקל הרי זה בחזקתוֹ,
שאין אדם מֵעיז פניו וכוֹרֵת אילן שאינוֹ שלוֹ.
ואִם טענוּ הבעלים שלֹא מכרוּהוּ נִשבע זה הכוֹרֵת הסֵת שהוּא שלוֹ,
ונִפטר; כיון שנִכרת הרי הוּא כִשאר המִטלטלין.
:וכֵן היוֹרֵד לִשדֵה חבֵרוֹ ואכל פֵרוֹתיה שנה אוֹ שתים,
והבעלים טוֹענין שזה ירד שלֹא בִרשוּת וגזלן הוּא ואכל,
והרי עֵדים שאכל,
והיוֹרֵד אוֹמֵר:
'בִרשוּתך ירדתי לאכֹל פֵרוֹתיה' הרי זה האוֹכֵל נאמן,
ונִשבע הסֵת על כך; חזקה היא שאין אדם מֵעיז פניו ואוֹכֵל פֵרוֹת שאינם שלוֹ.
:אף על פי שהקרקע בחזקת בעליה,
אין הפֵרוֹת בחזקת הבעלים,
שאין אדם מוֹכֵר פֵרוֹת שדֵהוּ בִשטר כדי שנֹאמר לזה האוֹכֵל:
'הבֵא שטרך'.
ואין צריך לוֹמר אִם אכל פֵרוֹתיה שנים רבוֹת,
שמִתוֹך שיכוֹל לוֹמר:
'לקוּחה היא בידי',
נאמן לוֹמר:
'לפֵרוֹת בִלבד ירדתי',
וישבע הסֵת.
7
שנים שהיוּ אוֹחזין בִכלי אחד,
אוֹ שהיוּ רוֹכבין על גבי בהֵמה,
אוֹ אחד רוֹכֵב ואחד מנהיג,
אוֹ יוֹשבין בצד ערֵמה של חִטים המוּנחת בסימטא אוֹ בחצֵר של שניהם,
זה אוֹמֵר:
'הכֹל שלי' וזה אוֹמֵר:
'הכֹל שלי' כל אחד מִשניהם נִשבע בִנטילת חֵפץ שאין לוֹ בדבר זה פחוֹת מֵחציוֹ,
ויחלֹקוּ. וּשבוּעה זוֹ תקנת חכמים היא,
כדי שלֹא יהיה כל אחד תוֹפֵס בטליתוֹ של חבֵרוֹ ונוֹטֵל בלֹא שבוּעה.
8
זה אוֹמֵר:
'כוּלה שלי',
וזה אוֹמֵר:
'חציה שלי' האוֹמֵר 'כוּלה שלי' ישבע שאין לוֹ בה פחוֹת מִשלֹשה חלקים,
והאוֹמֵר 'חציה שלי' ישבע שאין לוֹ בה פחוֹת מֵרביע,
וזה נוֹטֵל שלֹשה חלקים וזה נוֹטֵל רביע.
:מִכאן אתה למֵד לכל הנִשבעין לִטֹל,
בין שבוּעה קלה בין שבוּעה חמוּרה,
שאינוֹ נִשבע על מה שטוֹעֵן אלא על מה שנוֹטֵל,
אף על פי שטוֹעֵן יוֹתֵר.
9
היוּ שנים אדוּקין בטלית,
זה אוֹמֵר:
'כוּלה שלי' וזה אוֹמֵר:
'כוּלה שלי' זה נוֹטֵל עד מקוֹם שידוֹ מגעת וזה נוֹטֵל עד מקוֹם שידוֹ מגעת,
והשאר חוֹלקין בשוה אחר שנִשבעין.
ויֵש לכל אחד לגלגֵל על חבֵרוֹ שכל מה שנטל כדין נטל.
10
היה זה אוֹחֵז בחוּטין שבִשפת הטלית וזה בחוּטין שבשפה האחרת חוֹלקין את כוּלה בשוה אחר שנִשבעין.
וכל חלוּקה האמוּרה כאן לדמים,
לֹא שיפסידוּ עצמוֹ של כלי אוֹ של טלית אוֹ שימיתוּ הבהֵמה.
11
היה האחד אוֹחֵז את כוּלה,
וזה מִתאבֵק עִמוֹ ונִתלה בה הרי זוֹ בחזקת האוֹחֵז את כוּלה.
12
באוּ שניהם אדוּקין בה,
וּשמטה האחד מיד חבֵרוֹ בפנינוּ ושתק השֵני,
אף על פי שחזר וצוח אין מוֹציאין אוֹתה מידוֹ; כיון ששתק בתחִלה,
הרי זה כמוֹדה לוֹ.
חזר וּתקפה מִן הרִאשוֹן,
אף על פי שהרִאשוֹן צוֹוֵח מִתחִלה ועד סוֹף חוֹלקין.
13
באוּ שניהם אדוּקין בטלית,
ואמרוּ להן:
'צאוּ וחִלקוּ את דמיה',
ויצאוּ וחזרוּ והרי היא תחת יד אחד מֵהן,
זה טוֹעֵן:
'הוֹדה לי ונִסתלֵק מִמנה',
וזה טוֹעֵן:
'שכרתיה לוֹ' אוֹ 'נִתגבֵר עלי וחטפה' המוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
ואִם לֹא הֵביא ראיה ישבע זה שהיא כוּלה בידוֹ הסֵת שהיא שלוֹ,
ויפטֵר. וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.