1
כל המִטלטלין בחזקת זה שהֵן תחת ידוֹ,
אף על פי שהֵביא התוֹבֵע עֵדים שהמִטלטלין האֵלוּ ידוּעין לוֹ.
כיצד? 'בגד זה' אוֹ 'כלי זה' 'שבידך' אוֹ 'שבתוֹך ביתך' 'שלי הוּא,
ואני הִפקדתיו אצלך' אוֹ 'הִשאלתיהוּ לך',
'והרי העֵדים שהֵן יוֹדעים אוֹתוֹ מִקֹדם בִרשוּתי',
והנִתבע אוֹמֵר:
'לֹא כי,
אלא אתה מכרתה לי' אוֹ 'אתה נתתוֹ לי במתנה' הרי זה הנִתבע נִשבע הסֵת ונִפטר.
2
טען שהוּא משכוֹן בידוֹ יכוֹל לִטעֹן עד כדי דמיו,
ונִשבע בִנקיטת חֵפץ ונוֹטֵל,
כמוֹ שבֵארנוּ.
3
במה דברים אמוּרים? בִדברים שאין עשוּיין להשאיל וּלהשכיר,
כגוֹן בגדים וּפֵרוֹת וּכלי תשמיש הבית וּדברים של סחוֹרה וכיוֹצֵא בהן.
אבל דברים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר,
אף על פי שהֵן תחת ידוֹ של זה,
ואף על פי שלֹא הִשאילוֹ כלי זה ולֹא שכרוֹ לוֹ בעֵדים הרי הֵן בחזקת בעליהן.
:כיצד? ראוּבֵן שהיה לוֹ כלי העשוּי להשאיל וּלהשכיר ויֵש לוֹ עֵדים שהוּא ידוּע לוֹ,
והרי אוֹתוֹ הכלי תחת יד שִמעוֹן,
וּראוּבֵן טוֹעֵן שהוּא שאוּל אוֹ שכוּר,
ושִמעוֹן טוֹעֵן:
'אתה מכרתוֹ לי',
'אתה נתתוֹ לי במתנה' אוֹ 'מִשכנתוֹ בידי' אינוֹ נאמן,
אלא ראוּבֵן נוֹטֵל כֵליו ונִשבע הסֵת על טענת שִמעוֹן.
ואפִלוּ מֵת שִמעוֹן הרי ראוּבֵן נוֹטֵל כֵליו.
והוֹרוּ הגאוֹנים שיִשבע הסֵת,
לפי שטוֹענין ליוֹרֵש.
4
במה דברים אמוּרים? בשהיה כלי זה נִראה ועוֹמֵד ביד שִמעוֹן.
אבל אִם טען ראוּבֵן ואמר לשִמעוֹן:
'כלי פלוֹני יֵש לי אצלך ושכוּר הוּא,
הוֹציאוֹ אֵלי,
והרי יֵש לי עֵדים שהוּא ידוּע לי',
ואמר לוֹ שִמעוֹן:
'אתה מכרתוֹ לי',
'אתה נתתוֹ לי במתנה' נאמן,
ונִשבע שִמעוֹן הסֵת ונִפטר; מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם ואין בידי כלי זה',
נאמן לוֹמר:
'ישנוֹ אצלי,
ואתה מכרתוֹ לי'.
5
אין כל הדברים אמוּרים אלא בשהיה בעל הכלי טוֹעֵן:
'אני הִפקדתיו אצלך' אוֹ 'הִשאלתיהוּ לך'.
אבל אִם טען שכלי זה היה שלוֹ ונִגנב אוֹ אבד אוֹ נִגזל,
והֵביא עֵדים שהוּא ידוּע לוֹ,
וזה שהוּא תחת ידוֹ אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע,
אבל אחֵרים מכרוּהוּ לי' אוֹ 'נתנוּהוּ לי במתנה',
אף על פי שהוּא מִדברים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר מעמידין אוֹתוֹ ביד זה שהוּא בידוֹ ואינוֹ נִשבע כלל,
שהרי אין לוֹ טוֹעֵן.
6
יצא לבעלים הרִאשוֹנים חזקה שנִגנבוּ כליהם ישבע זה בִנקיטת חֵפץ כמה הוֹציא,
ויטֹל, ויחזיר הכלי לבעלים הרִאשוֹנים,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת גנֵבה.
טען: 'אתה מכרתוֹ לי' אוֹ 'נתתוֹ לי',
אף על פי שיצא לוֹ שֵם גנֵבה אִם לֹא היה מִדברים העשוּיים להשאיל וּלהשכיר,
הרי זה נִשבע הסֵת,
ויעמֹד הכלי בידוֹ.
:מִכאן אתה למֵד לכל מי שיֵש מִטלטלין בידוֹ,
אף על פי שיכוֹל לוֹמר:
'לקוּחין הֵן בידי' וישבע הסֵת ויפטֵר,
אִם אמר:
'שלך הֵן,
אבל חיב אתה לי כך וכך' ישבע בִנקיטת חֵפץ ואחר כך יטֹל,
כדין כל הנִשבעין ונוֹטלין.
7
מי שהיוּ בידוֹ דברים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר,
אף על פי שהוֹדה ואמר לוֹ:
'יוֹדֵע אני שהיוּ שלך,
אבל פלוֹני מכרם לי' אוֹ 'נתנם לי במתנה' אין מוֹציאין אוֹתן מידוֹ,
אפִלוּ הֵביא זה עֵדים שהֵן ידוּעים לוֹ,
שאדם עשוּי לִמכֹר את כֵליו.
8
טען זה עליו ואמר:
'אני הִשכרתים לך' אוֹ 'הִשאלתים לך' מוֹציאין אוֹתן מידוֹ.
ואִם היוּ מִדברים שאין עשוּיין להשאיל וּלהשכיר הרי זה נִשבע הסֵת שלֹא הִשאיל לוֹ ולֹא הִשכיר,
אלא מִפלוֹני לקח,
ויעמֹד כִליוֹ בידוֹ.
9
אל תִטעה בין דברים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר לִדברים שדרכן להשאיל וּלהשכיר,
כמוֹ שטעוּ רבים וּגדוֹלים; שכל הדברים ראוּיין להשאיל ודרכן להשאיל,
אפִלוּ חלוּקוֹ של אדם וּמצעוֹ וּמִטתוֹ ראוּיין להשאיל.
אבל דברים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר,
הֵם הכֵלים שבני אוֹתה המדינה עוֹשין אוֹתן מִתחִלת עשיתן כדי להשאילן וּלהשכירן ולִטֹל שכרן,
והרי הֵן לבעליהן כמוֹ קרקע שאוֹכֵל פֵרוֹתיה והגוּף קים.
:כך אֵלוּ הכֵלים עִקר עשיתן כדי לֵהנוֹת בִשכרן,
כגוֹן היוֹרוֹת הגדוֹלוֹת של נחֹשת שמבשלין בהן בבית המִשתאוֹת,
וּכגוֹן חלי הנחֹשת הטוּח בזהב ששוֹכרין אוֹתוֹ לכלה להִתקשֵט בוֹ,
שעִקר עשית אֵלוּ הכֵלים אינוֹ לִמכירת עצמן ולֹא להִשתמֵש בהן בעל הבית בביתוֹ,
אלא להשאילן לאחֵרים כדי לֵהנוֹת כנגדן אוֹ להשכירן ולִטֹל שכרן.
:וכֵן אִם היה לאדם כלי מִשאר הכֵלים,
ויֵש לוֹ עֵדים שהוּא משכירוֹ תמיד וּמשאילוֹ,
והוּחזק לוֹ שהוּא להשאיל וּלהשכיר הרי הוּא ככֵלים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר.
10
וּכלי שהפסֵדוֹ מרוּבה מִשכרוֹ וּבני אדם מקפידין עליו שלֹא ישאילוּ אוֹתוֹ הרי הוּא בחזקת שאינוֹ עשוּי להשאיל וּלהשכיר,
כגוֹן סכין של שחיטה.
לפיכך, אפִלוּ באוּ עֵדים שהִשאילוֹ אוֹ הִשכירוֹ זה אין מבטלין בהן חזקתוֹ,
אלא הרי הוּא ככל הכֵלים.
:ראיה לִדברינוּ,
שהרי רבא הוֹציא זוּג שעוֹשין בוֹ הסרבל וסֵפר הגדה בִדברים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר,
ולוּלי שנִתברֵר לוֹ בעֵדים שהֵן מִדברים העשוּיים להשאיל וּלהשכיר לֹא הוֹציאן מִתחת יד היתוֹמים.
הא שאר הזוּגוֹת וּשאר הספרים אינן בִכלל דין זה,
אף על פי שהֵן ראוּיין להשאיל וּלהשכיר.
ודבר זה עִקר גדוֹל בדין הוּא,
והוּא הדבר של טעם שראוּי לִסמֹך עליו ולדוּן בוֹ,
וּברוּר הוּא למוֹצאי דעת,
וראוּי לדין לשוּם אוֹתוֹ כנגד עיניו ולֹא ילוּז.