1
המוֹדה בִפני שנים שיֵש לִפלוֹני אצלוֹ מנה,
ואמר להן בדרך הוֹדיה,
לֹא דרך שיחה,
אף על פי שלֹא אמר להם:
'אתם עֵדי' ואף על פי שאין התוֹבֵע עִמוֹ הרי זוֹ עֵדוּת.
תבעוֹ בדין למחר:
אִם אמר:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' אין שוֹמעין לוֹ,
וּמשלֵם על פיהן; ואִם היה עֵד אחד נִשבע,
הוֹאיל ואמר דרך הוֹדיה.
:טען כשתבעוֹ בעֵדים אֵלוּ ואמר:
'שלֹא להשביע את עצמי הוֹדיתי' נאמן,
ונִשבע הסֵת.
ואִם כשהוֹדה בִפניהם היה התוֹבֵע עִמוֹ אינוֹ יכוֹל לִטעֹן ולוֹמר:
'כדי להראוֹת שאיני עשיר הוֹדיתי'.
אבל אִם טען שנתן נאמן,
ונִשבע הסֵת.
2
כל המוֹדה בִפני שנים אינוֹ יכוֹל לחזֹר ולוֹמר:
'משטה הייתי בך',
ואין צריך לוֹמר אִם הוֹדה בִפני שלֹשה.
אבל מחיבין אוֹתוֹ לִתֵן בהוֹדית פיו,
שכל האוֹמֵר בדרך הוֹדיה,
הרי זה כאוֹמֵר:
'אתם עֵדי'.
:אבל אין כוֹתבין אלא אִם אמר להם:
'כִתבוּ וחִתמוּ וּתנוּ לוֹ',
וּצריכין להִמלֵך בוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכֵן אִם הוֹדה בבית דין אחר ששלחוּ לוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר הרי אֵלוּ כוֹתבין.
והוּא שיִהיוּ בית דין מכירין את שניהם,
כדי שלֹא יערימוּ שניהן לחיֵב איש אחֵר.
3
בית דין של שלֹשה שהיוּ יוֹשבין מֵעצמן במקוֹם הקבוּע להם וּבא התוֹבֵע וקבל לִפניהם,
ושלחוּ שליח אֵצל הנִתבע,
וּבא והוֹדה בִפניהם הרי אֵלוּ כוֹתבין ונוֹתנין לבעל דינוֹ.
אבל אִם לֹא היוּ קבוּעין ולֹא שלחוּ לוֹ,
אפִלוּ קִבֵץ אוֹתם והוֹשיב השלֹשה והוֹדה בִפניהם ואמר:
'היוּ עלי דינין',
וּבא אחר כך התוֹבֵע ואמר להם:
'כִתבוּ לי הוֹדיתוֹ' אין כוֹתבין,
שמא יתֵן לוֹ,
ונִמצא זה תוֹבֵע אוֹתוֹ בִשטר.
:במה דברים אמוּרים? במִטלטלין.
אבל אִם הוֹדה בקרקעוֹת,
אפִלוּ בִפני שנים,
אף על פי שלֹא קנוּ מידוֹ ולֹא אמר להן:
'כִתבוּ וּתנוּ' הרי אֵלוּ כוֹתבין ונוֹתנין,
שאין כאן לחוּש שמא יתֵן לוֹ ונִמצא תוֹבעוֹ פעם שניה.
4
שטר הוֹדאה שיצא ולֹא היה כתוּב בוֹ:
'אמר לנוּ:
כִתבוּ וחִתמוּ וּתנוּ לוֹ' הרי הוּא כשֵר,
שחזקה היא שאִלוּ לֹא אמר להן 'כִתבוּ וחִתמוּ וּתנוּ לוֹ' לֹא היוּ כוֹתבין.
:היה כתוּב בשטר:
'הוֹדה פלוֹני בפנינוּ בבית דין',
אִם אין כתוּב בוֹ שהיוּ שלֹשה אוֹ דברים ששוֹמעין מִכללן שהיוּ שלֹשה חוֹששין שמא שנים היוּ,
וטעוּ ודִמוּ שההוֹדיה בִשנים הוֹדיה בבית דין היא,
לפיכך אין דנין בוֹ דין שטר.
5
כבר בֵארנוּ שההוֹדיה בבית דין אוֹ העֵדוּת בבית דין כמִלוה הכתוּבה בִשטר,
וּלפיכך כוֹתבין ונוֹתנין לבעל דינוֹ.
במה דברים אמוּרים? בשלֹא קִבֵל עליו את הדין עד ששלחוּ והביאוּהוּ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:אבל שנים שבאוּ לדין,
ותבע אחד מֵהן את חבֵרוֹ ואמר לוֹ:
'מנה לי בידך',
ואמר לוֹ הנִתבע:
'הין, יֵש לך בידי',
בין שאמרוּ לוֹ הדינין:
'חיב אתה לִתֵן לוֹ' בין שאמרוּ לוֹ:
'תֵן לוֹ',
ויצא ואמר:
'פרעתי' נאמן,
וישבע הסֵת שפרעוֹ.
:לפיכך, אִם חזר התוֹבֵע לדינין ואמר:
'כִתבוּ לי הוֹדיתי' אין כוֹתבין לוֹ,
שמא פרעוֹ.
וכֵן מי שנִתחיֵב שבוּעה בבית דין ויצא ואמר:
'נִשבעתי' נאמן,
ואין משביעין אוֹתוֹ שנִשבע.
היוּ עֵדים מעידין אוֹתוֹ שלֹא נִשבע הוּחזק כפרן לאוֹתה השבוּעה,
ואינוֹ נאמן לעוֹלם לוֹמר 'נִשבעתי' עד שיוֹדה לוֹ בעל דינוֹ אוֹ יביא עֵדים שנִשבע בִפניהם.
6
שנים שבאוּ לדין ונִתחיֵב האחד לשֵני,
ואמרוּ לוֹ:
'צֵא ותֵן לוֹ',
ויצא וחזר ואמר:
'פרעתי', ועֵדים מעידין אוֹתוֹ שלֹא פרעוֹ הוּחזק כפרן לאוֹתוֹ ממוֹן.
אמרוּ לוֹ:
'חיב אתה לִתֵן לוֹ',
ויצא וחזר ואמר:
'פרעתי', ועֵדים מעידין אוֹתוֹ שלֹא פרעוֹ לֹא הוּחזק כפרן,
שזה נִשמט מֵהן עד שיחקרוּ את דינוֹ.
:לפיכך, אִם חזר פעם אחרת וטען שפרע זה הממוֹן שנִתחיֵב בוֹ בִפניהם,
ולֹא היוּ שם עֵדים שמכחישין אוֹתוֹ פעם שניה הרי זה נִשבע הסֵת שפרעוֹ,
ונִפטר.:לפיכך היוּ בקיאי הדעת בִספרד,
כשיוֹדה הלֹוה אוֹ כשיִתחיֵב שבוּעה בבית דין,
יֹאמרוּ לוֹ בִפני בית דין:
'היוּ עלי עֵדים שלֹא יפרעֵני' אוֹ 'שלֹא ישבע לי' 'אלא בִפני עֵדים'.
7
מי שהוֹדה בבית דין ש'אני חיב לזה התוֹבֵע מנה',
ואחר כך אמר:
'נִזכרתי שפרעתי לוֹ חוֹבוֹ זה שהוֹדיתי בוֹ,
והרי עֵדים' הרי זוֹ עֵדוּת מוֹעלת ועוֹשין על פיהן,
שהרי לֹא הִכחיש את עֵדיו,
ואינוֹ כאוֹמֵר:
'לֹא לויתי מֵעוֹלם'.
8
יֵש לטוֹעֵן בבית דין לחזֹר ולִטעֹן טענה אחרת להכחיש הטענה הרִאשוֹנה,
וסוֹמכין על טענתוֹ האחרוֹנה,
ואף על פי שלֹא נתן אמתלא לטענה הרִאשוֹנה.
ואף על פי שיצא מִבית דין וחזר,
יֵש לוֹ לחזֹר ולִטעֹן ולהפֹך כל טענה שיִרצה עד שיבֹאוּ העֵדים.
:אבל מֵאחר שיבֹאוּ העֵדים ויכחישוּ טענתוֹ האחרוֹנה שסמך עליה אינוֹ יכוֹל להשיאה לטענה אחרת,
אלא אִם כֵן נתן אמתלא לטענה שסמך עליה,
ויֵש במשמע כמוֹ שהִשיא בזֹאת הטענה האחרת.
והוּא שלֹא יצא מִבית דין.
אבל אִם יצא מִבית דין אינוֹ יכוֹל לחזֹר ולִטעֹן אחר שבאוּ עֵדים,
שמא אנשים רעים לִמדוּהוּ טענוֹת של שקר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.