Chapter 6 | פרק ו

1

בעלי דינין שבאוּ לבית דין,

טען האחד ואמר:

'מנה יֵש לי אֵצל זה שהִלויתיהוּ' אוֹ 'שהִפקדתי אצלוֹ' אוֹ 'שגזל מִמני' אוֹ 'שיֵש לי אצלוֹ בִשכרי' וכֵן כל כיוֹצֵא בזה,

והֵשיב הנִטען ואמר:

'איני חיב לך כלוּם' אוֹ 'אין לך בידי כלוּם' אוֹ 'שקר הוּא טוֹעֵן' אין זוֹ תשוּבה נכוֹנה.

:אלא אוֹמרין בית דין לנִטען:

'השֵב על טענתוֹ וּפרֵש התשוּבה כמוֹ שפֵרֵש זה טענתוֹ,

ואמֹר אִם לויתה מִמנוּ אוֹ לֹא לויתה',

'הִפקיד אצלך אוֹ לֹא הִפקיד',

'גזלתוֹ אוֹ לֹא גזלתוֹ',

'שכרתה אוֹתוֹ אוֹ לֹא שכרתה',

וכֵן בִשאר הטענוֹת.

:וּמִפני מה אין מקבלין מִמנוּ תשוּבה זוֹ? שמא טוֹעה הוּא בדעתוֹ ויבֹא להִשבע על שקר,

שהרי אפשר שהִלוהוּ כמוֹ שטען,

והחזיר זה את החוֹב לִבנוֹ אוֹ לאִשתוֹ אוֹ שנתן לוֹ מתנה כנגד החוֹב,

וידמה בדעתוֹ שנִפטר מִן החוֹב.

:לפיכך אוֹמרין לוֹ:

'היאך תֹאמר איני חיב כלוּם,

שמא אתה מִתחיֵב מִן הדין לשלֵם ואין אתה יוֹדֵע? אלא הוֹדיע לדינין פֵרוּש הדברים והֵם יוֹדיעוּך אִם אתה חיב אוֹ אין אתה חיב'.

ואפִלוּ היה חכם גדוֹל,

אוֹמרין לוֹ:

'אין לך הפסֵד שתשיב על טענתוֹ ותוֹדיעוֹ כיצד אין אתה חיב לוֹ מִפני שלֹא היוּ דברים מֵעוֹלם אוֹ מִפני שהיוּ והחזרתה לוֹ,

שהרי אנוּ דנין ב'מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר' בכל מקוֹם'.

:וכֵן אִם טען הטוֹעֵן ואמר:

'זה חיב לי מנה' אוֹ 'מנה יֵש לי אֵצל זה' אוֹמרין לוֹ:

'מֵאי זה פנים? הִלויתה אוֹתוֹ אוֹ הִפקדת אצלוֹ אוֹ הִזיק ממוֹנך? אמוֹר היאך נִתחיֵב לך',

שהרי אפשר שידמה שהוּא חיב לוֹ והוּא אינוֹ חיב,

כגוֹן שחשדוֹ שגנבוֹ אוֹ שאמר לוֹ:

'אני אתֵן לך מתנה' וכיוֹצֵא בזה.

:הרי שטען עליו שהִלוהוּ מנה,

והֵשיב זה ואמר:

'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם',

ואחר כך הֵביא הטוֹעֵן עֵדים שהִלוהוּ בִפניהם,

וחזר הנִטען ואמר:

'כֵן היה,

לויתי וּפרעתי' אין מקבלין מִמנוּ,

אלא הוּחזק כפרן,

וּמשלֵם. אבל אִם הֵשיב:

'איני חיב לך כלוּם' אוֹ 'אין לך בידי כלוּם' אוֹ 'שקר אתה טוֹעֵן' וכל כיוֹצֵא בזה,

והלך התוֹבֵע והֵביא עֵדים שהִלוהוּ בִפניהם,

ואמר הנִתבע:

'כֵן היה,

אבל החזרתי לוֹ פִקדוֹנוֹ' אוֹ 'פרעתיו חוֹבוֹ' לֹא הוּחזק כפרן,

ונִשבע הסֵת ונִפטר.

2

ראוּהוּ עֵדים שמנה לוֹ מעוֹת ולֹא ידעוּ מה הֵן,

תבעוֹ בדין ואמר לוֹ:

'תֵן לי מעוֹת שהִלויתיך',

ואמר: 'מתנה נתתם לי' אוֹ 'פֵרעוֹן היוּ' הרי זה נאמן,

ונִשבע הסֵת ונִפטר.

אמר: 'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם',

ואחר כך באוּ העֵדים שמנה בִפניהן הוּחזק כפרן,

וּמשלֵם. וּלעוֹלם אין אדם יוּחזק כפרן עד שיִכפֹר בבית דין,

ויבֹאוּ שני עֵדים ויכחישוּהוּ במה שכפר.

3

'מנה הִלויתיך',

כפר בבית דין ואמר:

'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם',

וּבאוּ שני עֵדים שלוה מִמנוּ מנה וּפרעוֹ,

והמלוה אוֹמֵר:

'לֹא נִפרעתי' הרי זה חיב לשלֵם,

שכל האוֹמֵר:

'לֹא לויתי' וּבאוּ עֵדים שלוה,

כאוֹמֵר: 'לֹא פרעתי',

ונִמצא הלֹוה אוֹמֵר:

'לֹא פרעתי' והעֵדים מעידים שפרע,

והוֹדאת בעל דין כמֵאה עֵד.

ואין המלוה חיב שבוּעה כלל,

שהרי הוּחזק זה כפרן.

:וכֵן אִם הוֹציא עליו כתב ידוֹ שהוּא חיב לוֹ,

ואמר: 'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם,

וזה אינוֹ כתב ידי',

אִם הוּחזק כתב ידוֹ בבית דין אוֹ שבאוּ עֵדים שהוּא כתב ידוֹ הרי זה הוּחזק כפרן,

וּמשלֵם.

4

'מנה הִלויתיך והוּא לי בידך',

ואמר לוֹ הנִטען:

'והלֹא פרעתיך בִפני פלוֹני וּפלוֹני',

וּבאוּ פלוֹני וּפלוֹני ואמרוּ:

'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' לֹא הוּחזק כפרן,

שאין העֵדים זוֹכרין אלא דבר שהֵן עֵדים בוֹ.

לפיכך ישבע הלֹוה הסֵת,

ויפטֵר.:כיוֹצֵא בוֹ:

'תֵן לי מנה שהִלויתיך ואתה בצד עמוּד פלוֹני',

ואמר הנִטען:

'לֹא עמדתי בצד עמוּד זה מֵעוֹלם',

וּבאוּ עֵדים שעמד לֹא הוּחזק כפרן,

שאין אדם מֵשים דעתוֹ לִדברים שאין בהן ממש.

וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.

5

'תֵן לי מנה שהִלויתיך,

והרי העֵדים',

ואמר הנִטען:

'פרעתיך בִפני פלוֹני וּפלוֹני' אוֹמרין ללֹוה:

'הבֵא אוֹתן והִפטֵר'.

לֹא באוּ אוֹ שמֵתוּ אוֹ שהלכוּ לִמדינה אחרת ישבע הסֵת שפרעוֹ,

שאין אנוּ מצריכין אוֹתוֹ להביאן אלא לברֵר דבריו וּלהִפטֵר אף מִשבוּעה,

שהמלוה את חבֵרוֹ בעֵדים אינוֹ צריך לפרעוֹ בעֵדים,

כמוֹ שבֵארנוּ.

6

אמר לוֹ בִפני עֵדים:

'מנה לי בידך',

אמר לוֹ:

'הין'; למחר תבעוֹ בדין והֵביא עֵדים,

וטען ואמר:

'משטה הייתי בך,

ואין לך בידי כלוּם',

אפִלוּ אמר:

'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' פטוּר,

ונִשבע הסֵת שאין לוֹ בידוֹ כלוּם,

שהרי לֹא אמר להם 'אתם עֵדי',

ודבר שאינוֹ עֵדוּת,

אין אדם זוֹכרוֹ.

וּלפיכך אִם אמר:

'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' לֹא הוּחזק כפרן.

7

ולֹא עוֹד,

אלא אפִלוּ הִטמין לוֹ עֵדים אחוֹרי הגדֵר ואמר לוֹ:

'מנה לי בידך',

אמר לוֹ:

'הין'; 'רצוֹנך שיעיד פלוֹני וּפלוֹני?',

אמר לוֹ:

'לֹא, שמא תִכפֵני בדין למחר,

ואין לי מה אתֵן לך',

וּלמחר תבעוֹ בדין באֵלוּ העֵדים,

בין שטען ואמר:

'משטה הייתי בוֹ' בין שאמר:

'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' הרי זה נִשבע הסֵת,

ונִפטר, שאין כאן עֵדוּת עד שיֹאמר הלֹוה:

'אתם עֵדי',

אוֹ יֹאמר המלוה בִפני הלֹוה וישתֹק הלֹוה.

אבל בעֵדוּת כזוֹ לֹא יוּחזק בה כפרן.

:מעשה באחד שהיוּ קוֹרין לוֹ 'קב רשוּ',

כלוֹמר שיֵש עליו חוֹבוֹת הרבֵה,

אמר: 'מי הוּא שאני חיב לוֹ,

אלא פלוֹני',

וּבא פלוֹני וּתבעוֹ,

ואמר הוּא:

'איני חיב לוֹ',

ואמרוּ חכמים:

ישבע הסֵת ויפטֵר.

:וכֵן אחד היוּ אוֹמרין עליו שהוּא בעל ממוֹן,

בִשעת מיתתוֹ אמר:

'אִלוּ היה לי ממוֹן הלֹא הייתי פוֹרעוֹ לִפלוֹני וּפלוֹני',

ואחר מיתתוֹ בא אוֹתוֹ פלוֹני וּפלוֹני לִתבֹע,

ואמרוּ חכמים:

אין להם כלוּם,

שאדם עשוּי להראוֹת עצמוֹ שאינוֹ בעל ממוֹן ושלֹא הִניח בניו בעלי ממוֹן.

וכֵן כל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ.

8

אף על פי שהמטמין עֵדים אינה עֵדוּת,

וכֵן המוֹדה מֵעצמוֹ ועֵדים שוֹמעין אוֹתוֹ,

וכֵן האוֹמֵר לחבֵרוֹ בִפני עֵדים:

'מנה לי בידך' ואמר לוֹ:

'הין' כל אֵלוּ הדברים וכיוֹצֵא בהן,

כשיבֹאוּ לבית דין,

אוֹמרין לנִתבע:

'למה לֹא תִתֵן מה שיֵש לוֹ אצלך?'.

אמר: 'אין לוֹ אצלי כלוּם',

אוֹמרין לוֹ:

'והלֹא אמרת בִפני אֵלוּ כך וכך' אוֹ 'אתה הוֹדיתה מֵעצמך'.

אִם עמד ושִלֵם הרי מוּטב; ואִם לֹא טען אין טוֹענין לוֹ.

אבל אִם טען ואמר:

'משטה הייתי בוֹ' אוֹ 'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' אוֹ 'שלֹא להשביע את עצמי נִתכוּנתי' פטוּר ונִשבע הסֵת,

כמוֹ שבֵארנוּ.