1
אֵלוּ דברים שאין נִשבעין עליהן מִן התוֹרה:
הקרקעוֹת, והעבדים,
והשטרוֹת, וההקדֵשוֹת.
אף על פי שהוֹדה במִקצת,
אוֹ שיֵש עליו עֵד אחד,
אוֹ ששמר וטען טענת השוֹמרין הרי זה פטוּר,
שנאמר: "כי יתֵן איש אל רֵעֵהוּ" פרט להקדֵש,
"כסף אוֹ כֵלים" פרט לקרקעוֹת,
ולעבדים, שהוּקשוּ לקרקעוֹת.
וכֵן יצאוּ השטרוֹת,
שאין גוּפן ממוֹן ככסף וככֵלים,
ואינן אלא לִראיה שבהן.
:ועל כוּלם נִשבעין שבוּעת הסֵת אִם היתה שם טענת ודאי,
חוּץ מִן ההקדֵשוֹת,
שאף על פי שאינוֹ חיב עליהם שבוּעה מִן התוֹרה,
תִקנוּ חכמים שיִשבע עליהן כעין של תוֹרה,
כדי שלֹא יזלזלוּ בהקדֵשוֹת.
2
'שתי שדוֹת מכרת לי',
'לֹא מכרתי לך אלא אחת'; 'שני עבדים' אוֹ 'שני שטרוֹת' 'יֵש לי בידך',
'אין לך בידי אלא שטר אחד' אוֹ 'עבד אחד' הרי זה נִשבע הסֵת.
וכֵן אִם טען ואמר:
'חצֵר זוֹ' אוֹ 'עבד זה' אוֹ 'שטר זה' 'שיֵש בידך שלי הוּא,
ואתה מכרתוֹ לי',
והנִטען אוֹמֵר:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם',
בין שהֵביא הטוֹעֵן עֵד אחד בין שלֹא הֵביא הרי זה נִשבע הסֵת ונִפטר.
:וכֵן החוֹפֵר בִשדֵה חבֵרוֹ בוֹרוֹת שיחין וּמערוֹת והִפסידה,
והרי הוּא חיב לשלֵם,
בין שטענוֹ שחפר והוּא אוֹמֵר:
'לֹא חפרתי',
אוֹ שטענוֹ שחפר שתי מערוֹת והוּא אוֹמֵר:
'לֹא חפרתי אלא אחת',
אוֹ שהיה שם עֵד אחד שחפר והוּא אוֹמֵר:
'לֹא חפרתי כלוּם' הרי זה נִשבע הסֵת על הכֹל.
3
טענוֹ כֵלים וקרקעוֹת,
בין שהוֹדה בכל הכֵלים וכפר בכל הקרקעוֹת,
בין שהוֹדה בכל הקרקעוֹת וכפר בכל הכֵלים,
בין שהוֹדה במִקצת הקרקעוֹת וכפר במִקצתן עִם כל הכֵלים בכל אֵלוּ נִשבע הסֵת.
:אבל אִם הוֹדה במִקצת הכֵלים וכפר במִקצתן עִם כל הקרקעוֹת,
מִתוֹך שהוּא חיב שבוּעה על מִקצת הכֵלים שכפר בהן נִשבע אף על הקרקעוֹת שטענוֹ עִמהן,
שהכֹל טענה אחת היא.
וכֵן הדין בִטענוֹ כֵלים ועבדים אוֹ כֵלים וּשטרוֹת הכֹל דין אחד הוּא.
4
טענוֹ ענבים העוֹמדוֹת להִבצֵר וּתבוּאה יבֵשה העוֹמדת להִקצֵר,
והוֹדה במִקצתן וכפר במִקצתן הרי זה נִשבע עליהן כִשאר המִטלטלין,
והוּא שאינן צריכין לקרקע,
שכל העוֹמֵד להִבצֵר הרי הוּא כבצוּר לעִנין כפירה והוֹדאה.
אבל אִם היוּ צריכין לקרקע הרי הֵן כקרקע לכל דבר,
ואין נִשבעין עליהן אלא הסֵת.
5
הטוֹעֵן על חבֵרוֹ ואמר לוֹ:
'שני חדשים שכנת בחצֵרי,
ואתה חיב לי שכר שני חדשים',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא שכנתי אלא חֹדש אחד' הרי זה מוֹדה במִקצת,
ואִם היה שכר החֹדש שכפר בוֹ שתי כסף נִשבע,
שאין הטענה בגוּף הקרקע אלא בשכר,
שהוּא מִטלטלין.
6
'שטר מסרתי לך ועשרה דינרין היה לי בוֹ ראיה',
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' ישבע הסֵת.
הפך עליו הרי זה נִשבע הסֵת שהיתה בוֹ ראיה לעשרה דינרין ואבדוּ באבֵדת השטר,
ויטֹל. ואִם אמר הנִתבע:
'אמת, מסרת לי ואבד' הרי זה פטוּר אף מִשבוּעת הסֵת,
שאפִלוּ פשע בוֹ ואבד פטוּר,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת חוֹבֵל.
7
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'שטר שיֵש לי בידך זכוּת יֵש לי בוֹ',
וזה אוֹמֵר:
'איני מוֹציא שטרי' אוֹ 'איני יוֹדֵע אִם יֵש לך בוֹ ראיה אוֹ לֹא' כוֹפין אוֹתוֹ להוֹציאוֹ.
8
טען שאבד השטר מחרימין לוֹ חֵרם סתם.
טען זה שהוּא יוֹדֵע בודאי ש'השטר שיֵש לי בוֹ זכוּת אצלוֹ הוּא' הרי זה נִשבע הסֵת שאינוֹ אצלוֹ ושאבד מִמנוּ.
וכזה הוֹרוּ רבוֹתי.
9
אין נִשבעין על טענת חֵרֵש שוֹטה וקטן,
אחד הקטן הבא בטענת עצמוֹ אוֹ בטענת אביו,
לפי שזה המִקצת שהוֹדה בוֹ לקטן אינוֹ אלא כמֵשיב אבֵדה.
וכֵן אִם כפר בכֹל,
וּבא עֵד אחד והֵעיד לקטן אינוֹ נִשבע,
שזה עֵד אחד ואין שם תוֹבֵע,
שתביעת הקטן אינה תביעה גמוּרה.
:נִמצֵאת אוֹמֵר:
קטן שאמר לגדוֹל:
'מנה לי בידך' אוֹ 'לאבא בידך',
'אין לך בידי אלא חמִשים' אוֹ 'אין לך בידי כלוּם',
ועֵד אחד מעידוֹ שיֵש לוֹ הרי זה פטוּר מִשבוּעת התוֹרה.
:אבל אִם שמר לקטן,
וטען שאבד הרי זה נִשבע שבוּעת השוֹמרין,
לפי שאינוֹ נִשבע מֵחמת טענה.
וכֵן אִם הוֹדה שהיה שוּתף לקטן אוֹ אפִטרוֹפוֹס עליו יעמידוּ בית דין אפִטרוֹפוֹס לקטן וישביעוּ השוּתף וכיוֹצֵא בוֹ טענת שמא.
10
הוֹרוּ רבוֹתי שאין נִשבעין על טענת קטן שבוּעה של תוֹרה,
אבל שבוּעת הסֵת נִשבעין; ואפִלוּ היה קטן שאינוֹ חריף לעִנין משא וּמתן נִשבעין הסֵת על טענתוֹ,
שלֹא יהֵא זה נוֹטֵל ממוֹנוֹ של זה כשהוּא קטן ויֵלֵך לוֹ בחִנם.
ולזה דעתי נוֹטה,
ותִקוּן עוֹלם הוּא.
:נִמצֵאת למֵד שהקטן שטען על הגדוֹל,
בין שהוֹדה במִקצת בין שכפר בכֹל בין שהיה שם עֵד הרי זה נִשבע הסֵת,
ואינוֹ יכוֹל להפֹך על הקטן,
שאין משביעין את הקטן כלל.
ואפִלוּ חֵרם סתם אינוֹ מקבֵל,
לפי שאינוֹ יוֹדֵע עֹנש השבוּעה.
11
קטן שטענוֹ הגדוֹל:
אִם טענוֹ בדבר שיֵש בוֹ הניה לקטן,
כגוֹן עִסקי משא וּמתן,
והוֹדה הקטן נִפרעין מִנכסיו,
ואִם אין לוֹ ימתין עד שיִהיה לוֹ,
וישלֵם; ואִם כפר הקטן ממתינין לוֹ עד שיגדיל,
וישבע. ואִם טענוֹ בדבר שאין לקטן בוֹ הניה,
כגוֹן נזקין וחבלוֹת,
אף על פי שמוֹדה ואף על פי שיֵש לוֹ מִמה ישלֵם פטוּר אפִלוּ לאחר שהִגדיל.
ואִם היה התוֹבֵע מִן הנִשבעין ונוֹטלין,
כגוֹן השכיר וכיוֹצֵא בוֹ,
שיֵש בוֹ הניה לקטן שיִשתכֵר לוֹ שכיר הרי זה נִשבע ונוֹטֵל מִן הקטן.
אבל חנוני שנִשבע על פִנקסוֹ אינוֹ נִשבע ונוֹטֵל מִן הקטן,
שאין לקטן בזה הניה,
שהרי חיב לִתֵן לפוֹעליו,
ונִשבעין ונוֹטלין מִמנוּ,
וזה החנוני הִפסיד על נפשוֹ,
שנתן ממוֹנוֹ על פי קטן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
12
החֵרֵש והשוֹטה אין נִזקקין להן לכל טענה,
לֹא לטענתן על אחֵרים ולֹא לטענת אחֵרים עליהן,
לֹא לִשבוּעה קלה,
ואין צריך לוֹמר שבוּעה חמוּרה אוֹ תשלוּמין.
אבל הסוּמא הרי הוּא כבריא לכל דבר בעִנינים אֵלוּ,
ונִשבע כל מיני שבוּעוֹת,
ונִשבעין על טענתוֹ.