1
אין מוֹדה במִקצת חיב שבוּעה עד שיִטעננוּ בדבר שבמִדה אוֹ שבמִשקל אוֹ שבמִנין ויוֹדה לוֹ בדבר שבמִדה אוֹ שבמִשקל אוֹ שבמִנין.
כיצד? 'עשרה דינרין יֵש לי בידך',
'אין לך בידי אלא חמִשה'; 'כוֹר של חִטים יֵש לי בידך',
'אין לך בידי אלא סאתים'; 'שני רטלין של משי יֵש לי בידך',
'אין לך בידי אלא רֹטל' הרי זה חיב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:אבל אִם אמר לוֹ:
'כיס מלֵא דינרין מסרתי לך',
'לֹא מסרת לי אלא חמִשים'; 'מֵאה דינרין מסרתי לך',
'לֹא מסרת לי אלא צרוֹר של דינרין,
ולֹא מניתה אוֹתוֹ בפני ואיני יוֹדֵע מה היה בוֹ,
וּמה שהִנחת אתה נוֹטֵל' הרי זה פטוּר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
2
'בית מלֵא תבוּאה מסרתי לך',
והלה אוֹמֵר:
'לֹא מסרת לי אלא עשרת כוֹרין'; 'עשרת כוֹרין מסרתי לך',
'איני יוֹדֵע כמה הֵם,
שהרי לֹא מדדת בפני,
אלא מה שהִנחת אתה נוֹטֵל' פטוּר.
3
'בית זה מלֵא עד הזיז מסרתי לך',
והלה אוֹמֵר:
'עד החלוֹן' חיב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
אין מוֹדה במִקצת חיב שבוּעה עד שיוֹדה בדבר שאפשר לוֹ לִכפֹר בוֹ.
כיצד? מי שטען חבֵרוֹ ואמר:
'מֵאה דינרין יֵש לי אצלך,
חמִשים שבִשטר זה וחמִשים בלֹא שטר',
'אין לך בידי אלא החמִשים שבשטר' אין זה מוֹדה במִקצת,
שהשטר לֹא תוֹעיל כפירתוֹ בוֹ,
והרי כל נכסיו משוּעבדין בוֹ,
ואפִלוּ כפר בוֹ היה חיב לשלֵם.
לפיכך נִשבע הסֵת על החמִשים.
5
שטר שכתוּב בוֹ 'סלעים',
ולֹא הִזכיר מִנין,
מלוה אוֹמֵר:
'חמֵש סלעים שיֵש לי בידך הֵן הכתוּבין בוֹ',
והלֹוה אוֹמֵר:
'אין לך בידי אלא שלֹש,
והֵן הכתוּבין בשטר',
אף על פי שאין מחיבין אוֹתוֹ בִשטר זה אלא שתים,
והרי הוֹדה בסלע שאפשר לוֹ לִכפֹר בה הרי זה פטוּר,
מִפני שהוּא כמֵשיב אבֵדה,
ותקנת חכמים היא שכל שישיב אבֵדה לֹא ישבע,
כמוֹ שבֵארנוּ בִמקוֹמוֹ.
:וכֵן האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'אמר לי אבא שיֵש לוֹ בידך מנה' אוֹ 'צִוּה אבא שיֵש לוֹ בידך מנה',
והלה אוֹמֵר:
'אין לוֹ אלא חמִשים' הרי זה מֵשיב אבֵדה,
וּפטוּר אף מִשבוּעת הסֵת.
ואין צריך לוֹמר אִם הוֹדה מֵעצמוֹ ואמר:
'מנה היה לאביך בידי,
ונתתי לוֹ חמִשים,
ונִשאר לוֹ חמִשים',
שזה פטוּר אף מִשבוּעת הסֵת.
:אבל יוֹרֵש שטען ואמר:
'אני יוֹדֵע בודאי שיֵש לאבי בידך' אוֹ 'ביד אביך' 'מנה',
והוּא אוֹמֵר:
'אין לוֹ בידי אלא חמִשים' אוֹ 'אין לוֹ ביד אבי אלא חמִשים' הרי זה מוֹדה במִקצת,
וישבע.
6
'מנה לי בידך על משכוֹן זה',
'אין לך בידי עליו אלא חמִשים' הרי זה מוֹדה במִקצת,
ואִם אין המשכוֹן שוה אלא חמִשים אוֹ פחוֹת,
הרי זה נִשבע,
וּמשלֵם החמִשים שהוֹדה בהן.
היה המשכוֹן שוה מֵאה אוֹ יתֵר,
הוֹאיל והמלוה יכוֹל לִטעֹן עד כדי דמיו הרי המלוה נִשבע ונוֹטֵל מִדמי המשכוֹן.
:היה שוה שמוֹנים נִשבע המלוה שאין לוֹ פחוֹת מִשמוֹנים ונוֹטלן מִן המשכוֹן,
ונִשבע הלֹוה מִן התוֹרה על העשרים שכפר בהן.
כפר בכֹל ואמר:
'אין זה המשכוֹן אלא פִקדוֹן,
ואין לוֹ אצלי כלוּם' נִשבע הסֵת על העשרים.
7
'מנה לי בידך',
והלה אוֹמֵר:
'חמִשים ודאי יֵש לך בידי,
אבל החמִשים איני יוֹדֵע אִם אני חיב בהן אוֹ לֹא' הרי זה מחוּיב שבוּעה,
מִפני שהוֹדה במִקצת,
ואינוֹ יכוֹל להִשבע על המִקצת שכפר בוֹ,
שהרי אינוֹ יוֹדֵע; לפיכך משלֵם המנה בלֹא שבוּעה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
ויֵש לוֹ להחרים על 'מי שטוֹעֵן עלי דבר שאינוֹ יוֹדֵע בודאי שאני חיב בוֹ'.
8
'מנה יֵש לי בידך' והרי עֵד אחד מֵעיד עליו,
והנִטען אוֹמֵר:
'כֵן הוּא,
אבל אתה חיב לי כנגד אוֹתוֹ מנה' הרי זה מחוּיב שבוּעה ואינוֹ יכוֹל להִשבע,
וּמשלֵם. וּמִפני מה אינוֹ יכוֹל להִשבע? שהרי הוּא מוֹדה במה שמֵעיד בוֹ העֵד,
ואין הנִשבע בהעדת עֵד אחד נִשבע עד שיכחיש את העֵד ויכפֹר בעֵדוּתוֹ,
וישבע על כפירתוֹ.
:לפיכך, שטר שיֵש בוֹ עֵד אחד,
וטען שפרעוֹ,
וכֵן כפרן שבא עליו עֵד אחד,
וטען שפרע אוֹ ש'החזרתי הפִקדוֹן' הרי זה מחוּיב שבוּעה ואינוֹ יכוֹל להִשבע,
וּמשלֵם.:מעשה באחד שחטף לשוֹן כסף מֵחבֵרוֹ בִפני עֵד אחד,
ואמר: 'כֵן חטפתי,
ושלי חטפתי',
ואמרוּ חכמים:
הרי זה מחוּיב שבוּעה ואינוֹ יכוֹל להִשבע,
וּמשלֵם. וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
'מנה הִלויתיך',
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם',
הֵביא עֵד אחד שלוה מִמנוּ בפניו,
הוֹאיל ואִלוּ היוּ שנים היה מוּחזק כפרן וּמשלֵם,
כמוֹ שיִתבאֵר הרי זה נִשבע על פי עֵד זה,
שכל מקוֹם ששנים מחיבין אוֹתוֹ ממוֹן,
אחד מחיבוֹ שבוּעה.
חזר ואמר:
'פרעתי' משלֵם בלֹא שבוּעה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
10
'מנה לי בידך',
'אין לך בידי כלוּם',
ועֵדים מעידים עליו שעדין יֵש לוֹ אצלוֹ חמִשים פסקוּ כל הגאוֹנים הלכה שישלֵם חמִשים וישבע על השאר,
שלֹא תִהיה הוֹדית פיו גדוֹלה מֵהעדת עֵדים.