הִלכוֹת טוֹעֵן ונִטען:
מִצות עשֵה אחת,
והיא דין טוֹעֵן וּמוֹדה אוֹ כוֹפֵר.
:וּבֵאוּר מִצוה זוֹ בִפרקים אֵלוּ.
1
הטוֹעֵן את חבֵרוֹ במִטלטלין,
והוֹדה במִקצתן הרי זה משלֵם מה שהוֹדה בוֹ,
ונִשבע על השאר מִן התוֹרה,
שנאמר: "אשר יֹאמר כי הוּא זה" וכו' .
:וכֵן אִם כפר בכֹל ואמר:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם',
ועֵד אחד מֵעיד שהיוּ הרי זה נִשבע מִן התוֹרה.
מִפי השמוּעה למדוּ שכל מקוֹם ששנים מחיבין אוֹתוֹ ממוֹן אחד מחיבוֹ שבוּעה.
וכֵן למדוּ מִפי השמוּעה שעֵד אחד "לכל עוֹן וּלכל חטאת" אינוֹ קם,
אבל קם לִשבוּעה.
2
אין לך מחוּיב שבוּעה מִן התוֹרה חוּץ מִשלֹשה:
מי שהוֹדה במִקצת המִטלטלין,
וּמי שחיבוֹ עֵד אחד,
והשוֹמֵר, שהרי נאמר בשוֹמֵר:
"שבוּעת יי תִהיה בין שניהם" .
וּכבר בֵארנוּ שבוּעת השוֹמרין בהִלכוֹת שכירוּת.
וכל אחד מִשלשתן נִשבע,
ונִפטר מִלשלֵם.
:אבל כל הנִשבעין ונוֹטלין,
כגוֹן שכיר ונחבל ונִגזל וּפוֹגֵם שטרוֹ וכיוֹצֵא בוֹ,
וכֵן כל הנִשבעין בטענת ספֵק,
כגוֹן השוּתפין והאריסין כוּלן נִשבעין בתקנת חכמים.
וכל אֵלוּ השבוּעוֹת,
אף על פי שהֵן מִדִברי סוֹפרים הרי הֵן כעין של תוֹרה,
בִנקיטת חֵפץ.
3
הטוֹעֵן מִטלטלין על חבֵרוֹ,
וכפר בכֹל ואמר:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם',
אוֹ שהוֹדה במִקצת וּנתנוֹ מיד ואמר:
'אין לך בידי אלא זה,
והֵא לך',
אוֹ שאמר:
'אמת שהיה לך אצלי,
אבל מחלת לי' אוֹ 'נתתה' אוֹ 'מכרת' אוֹ 'החזרתי לך',
אוֹ שטענוֹ חִטים והוֹדה לוֹ בִשעוֹרים בכל אֵלוּ פטוּר מִן שבוּעת התוֹרה.
:אבל חכמי תלמוּד תִקנוּ שיִשבע הנִתבע בכל אֵלוּ שבוּעת הסֵת ויפטֵר,
ואינה כעין של תוֹרה,
לפי שאין בה נקיטת חֵפץ.
וּכבר בֵארנוּ דרך השבוּעה של תוֹרה ודרך שבוּעת הסֵת בהִלכוֹת שבוּעוֹת.
4
כל מי שנִתחיֵב שבוּעה מִן התוֹרה הרי זה נִשבע ונִפטר.
ואִם לֹא רצה להִשבע יוֹרדין לִנכסיו וגוֹבין מֵהן כל מה שטען חבֵרוֹ עליו,
שהרי התוֹבֵע אוֹמֵר לוֹ:
'איני זז מִדין תוֹרה,
אוֹ הִשבע אוֹ תֵן לי'.
ויֵש לוֹ להחרים על מי שטוֹעֵן עליו דבר שאינוֹ כֵן,
ונוֹתֵן.:אבל מי שנִתחיֵב שבוּעה מִדִבריהן:
אִם היה מִן הנִשבעין ונוֹטלין אינוֹ יכוֹל להפֹך השבוּעה,
שהרי הנִתבע אוֹמֵר לוֹ:
'הִשבע וטֹל כמוֹ שתִקנוּ לך חכמים',
ואִם לֹא רצה להִשבע יֵלֵך.
והוֹרוּ רבוֹתי שאִם אמר התוֹבֵע:
'איני רוֹצה בתקנה זוֹ שתִקנוּ לי חכמים,
אלא הריני כִשאר כל התוֹבעין' הרי זה משביע את הנִתבע הסֵת.
ואִם רצה להפכה על התוֹבֵע מחיבין את התוֹבֵע להִשבע הסֵת,
ויטֹל אוֹ יֵלֵך לוֹ.
5
היה המחוּיב שבוּעה מִדִבריהן מִן הנִשבעין ונִפטרין,
כגוֹן הנִשבעין על טענת ספֵק אוֹ מִן הנִשבעין הסֵת,
ולֹא רצה להִשבע משמתין אוֹתוֹ שלֹשים יוֹם.
אִם לֹא בא ולֹא תבע נִדוּיוֹ מלקין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
ככל מי שחלה עליו שמתא שלֹשים יוֹם שמכין אוֹתוֹ,
ואחר כך מתירין לזה נִדוּיוֹ.
ואין יוֹרדין לִנכסיו,
לפי שאינוֹ מחוּיב שבוּעה מִן התוֹרה.
6
כל המחוּיב שבוּעת הסֵת,
אִם רצה להפֹך השבוּעה על התוֹבֵע הרי התוֹבֵע נִשבע הסֵת ונוֹטֵל.
ואין לך מי שנִשבע הסֵת ונוֹטֵל מֵחבֵרוֹ אלא זה שנהפכה עליו שבוּעת הסֵת,
ואין לך שבוּעה שתֵהפֵך אלא שבוּעת הסֵת בִלבד.
אבל שבוּעה של תוֹרה אוֹ של דִבריהם שהיא כעין של תוֹרה אין הוֹפכין שבוּעתן.
7
אין משביעין שבוּעת הסֵת אלא על טענת ודאי,
אבל על הספֵק פטוּר.
כיצד? 'כִמדוּמה לי שיֵש לי אצלך מנה',
אוֹ שאמר:
'מנה שהִלויתיך,
כִמדוּמה לי שלֹא פרעתני',
'אמר לי אבא שיֵש לוֹ אצלך מנה' אוֹ 'צִוּה לי בִפני עֵדים שיֵש לוֹ אצלך מנה',
'דבר פלוֹני נִגנב מִביתי ולֹא היה שם אלא אתה,
קרוֹב בעיני שאתה גנבתוֹ',
'חִשבתי מעוֹתי וּמצאתי חסֵר,
שמא אתה הִטעיתני בחשבוֹן',
והנִתבע אוֹמֵר:
'אין לך בידי כלוּם' הרי זה פטוּר אף מִשבוּעת הסֵת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
'מנה יֵש לי בידך בודאי',
והנִתבע אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע,
שמא יֵש לך שמא אין לך' הרי הנִתבע נִשבע הסֵת שאינוֹ יוֹדֵע ונִפטר,
לפי שלֹא חיֵב עצמוֹ בודאי.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:'כוֹר חִטים יֵש לי בידך בודאי',
והנִתבע אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע אִם חִטים הוּא אוֹ שעוֹרים' הרי זה נִשבע הסֵת שאינוֹ יוֹדֵע,
וּמשלֵם שעוֹרים.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
'מנה יֵש לי בידך בודאי',
והנִתבע אוֹמֵר:
'כֵן היה לך בידי,
אבל איני יוֹדֵע אִם החזרתיו לך אוֹ עדין לֹא החזרתי' חיב לשלֵם.
ולֹא ישבע התוֹבֵע כלל,
אפִלוּ הסֵת,
מִפני שהוּא יוֹדֵע בודאי שהוּא חיב,
והרי זה טען אוֹתוֹ טענת ודאי,
ונִסתפֵק לוֹ אִם נִפטר אוֹ לֹא נִפטר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:אבל אִם אין לוֹ תוֹבֵע,
אלא הוֹדה מֵעצמוֹ ואמר:
'גזלתיך' אוֹ 'הִלויתני מנה',
'אביך הִפקיד אצלי מנה',
'איני יוֹדֵע אִם החזרתי אִם לֹא החזרתי' אינוֹ חיב לשלֵם.
ואִם בא לצֵאת ידי שמים חיב לשלֵם.
10
'מנה לי בידך',
'אין לך בידי כלוּם',
'הִשבע הסֵת ולֵך',
'הִשבע אתה הסֵת וטֹל',
ואמר התוֹבֵע:
'איני רוֹצה להִשבע' הרי הנִתבע אוֹמֵר לוֹ:
'אוֹ הִשבע וטֹל אוֹ תֵלֵך בלֹא כלוּם',
ואין שם הִפוּך אחֵר.
ויֵש לוֹ להחרים סתם על 'מי שהוּא חיב לי ולֹא יתֵן לי'.
11
הוֹרוּ רבוֹתי שכל מי שנִתחיֵב שבוּעה,
בין של תוֹרה בין של דִבריהם,
אפִלוּ הסֵת יֵש לוֹ להחרים סתם קֹדם שיִשבע על 'כל מי שיִטעֹן עלי דבר שאיני חיב בוֹ כדי שישביע אוֹתי בחִנם',
ויענה המשביעוֹ אמֵן,
ואחר כך ישבע זה.
ותקנה טוֹבה היא זוֹ לבעלי דינין כדי שיִמנעוּ מִטענוֹת השקר,
ולֹא יגרמוּ להוֹציא שֵם שמים לבטלה,
ולֹא ישיאוּ שֵמע שוא.
12
כל מי שנִתחיֵב שבוּעה,
בין של תוֹרה בין של דִבריהם מגלגֵל עליו המשביעוֹ כל מה שיִרצה מִדברים שאִם יוֹדה בהן יתחיֵב ממוֹן.
ועד היכן כֹח הגִלגוּל? עד שיֹאמר לוֹ:
'וּבִכלל שבוּעה זוֹ שלֹא נִמכרתה לי בעבד עִברי,
ועדין עבדי אתה'.
וּכבר בֵארנוּ שאין מגלגלין על השכיר.
13
מי שנִתחיֵב שבוּעה,
אפִלוּ הסֵת,
והִתחיל התוֹבֵע לגלגֵל עליו דברים אחֵרים שלֹא טען אוֹתוֹ תחִלה,
ראה זה הנִתבע כך ואמר:
'איני רוֹצה להִשבע,
אלא הריני משלֵם הטענה הרִאשוֹנה שנִתחיבתי על כפירתה שבוּעה זוֹ' אין שוֹמעין לוֹ,
אלא אוֹמרין לנִתבע:
'אוֹ תֵן לוֹ כל מה שגִלגֵל עליך מִטענוֹת הוּדיוֹת,
אוֹ הִשבע והִפטֵר'.
14
הטוֹעֵן את חבֵרוֹ טענוֹת הרבֵה אין משביעין אוֹתוֹ על כל טענה וטענה,
אלא שבוּעה אחת על הכֹל.
נִתחיֵב שתי שבוּעוֹת על שתי טענוֹת,
קלה וחמוּרה משביעין אוֹתוֹ החמוּרה,
וּמגלגֵל בה שאר הדברים.
15
כל הטוֹעֵן על חבֵרוֹ טענה שאִם הוֹדה בה אינוֹ חיב לשלֵם ממוֹן,
אף על פי שכפר אין מחיבין אוֹתוֹ הסֵת ולֹא חֵרם סתם.
כיצד? 'אתה אמרתה לי שתִתֵן לי מנה',
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' אין משביעין אוֹתוֹ הסֵת ולֹא חֵרם,
שאִלוּ הוֹדה בדבר זה,
לֹא היה חיב כלוּם.
'אתה קִללת אוֹתי',
'אתה הוֹצֵאת עלי שֵם רע',
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' אין מחרימין על זה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ.
16
'אתה חבלת בי',
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' הרי זה נִשבע הסֵת,
שאף על פי שאינוֹ משלֵם קנס על פי עצמוֹ,
משלֵם שבת ורִפוּי וּבֹשת.
'אתה בישתני',
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם',
אִם היה במקוֹם שגוֹבין בוֹ קנסוֹת הרי זה נִשבע הסֵת,
שאִלוּ הוֹדה,
היה משלֵם הבֹשת.
17
במה דברים אמוּרים שהמוֹדה בִקנס פטוּר? כשהוֹדה בדבר שחיב עליו קנס,
כגוֹן שאמר:
'חבלתי בזה'.
אבל אִם הוֹדה ש'חבלתי בזה,
והֵביא עלי עֵדים בבית דין וחיבוּני לִתֵן לוֹ כך וכך בנִזקוֹ' הרי זה חיב לשלֵם.
לפיכך, אִם טען הטוֹעֵן ש'בית דין חיבוּ אוֹתך לשלֵם לי מֵאה דינרין מִשוּם שחבלתה בי',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' הרי זה נִשבע הסֵת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.