1
השוֹבֵר עצם בפסח טהוֹר הרי זה לוֹקה,
שנאמר: "ועצם לֹא תִשברוּ בוֹ" ,
וכֵן נאמר בפסח שֵני:
"ועצם לֹא ישברוּ בוֹ" .
אבל פסח שבא בטוּמאה,
אִם שבר בוֹ עצם אינוֹ לוֹקה; מִפי השמוּעה למדוּ:
"לֹא תִשברוּ בוֹ" בטהוֹר,
לֹא בטמֵא.
:אחד השוֹבֵר את העצם בלילי חמִשה עשר,
אוֹ ששבר בוֹ עצם מִבעוֹד יוֹם,
אוֹ ששבר אחר כמה ימים הרי זה לוֹקה.
2
לפיכך שוֹרפין עצמוֹת הפסח בִכלל הנוֹתר מִבשרוֹ,
כדי שלֹא יבֹאוּ בהן לידי תקלה.
3
אין חיבין אלא על שבירת עצם שיֵש עליו כזית בשר אוֹ שיֵש בוֹ מֹח.
אבל עצם שאין בוֹ מֹח ושאין עליו כזית בשר אינוֹ חיב על שבירתוֹ.
היה עליו כזית בשר,
ושבר העצם שלֹא בִמקוֹם הבשר חיב,
אף על פי שהמקוֹם ששבר פנוּי מִבשר.
4
והשוֹבֵר אחר השוֹבֵר בעצם אחד לוֹקה.
5
השוֹרֵף עצמוֹת והמחתֵך גידין אינוֹ חיב מִשוּם שבירת עצם.
6
פסח שהוּא נא אוֹ מבוּשל,
ושבר בוֹ את העצם לוֹקה.
אפִלוּ נִפסל בטוּמאה ויציאה וכיוֹצֵא בהן יֵש בוֹ אִסוּר שבירת העצם.
במה דברים אמוּרים? בשהיתה לוֹ שעת הכֹשר ונִפסל.
אבל אִם לֹא היתה לוֹ שעת הכֹשר,
כגוֹן שנִתפגֵל אוֹ נעשה במחשבת הזמן אוֹ מחשבת שִנוּי השֵם אין בוֹ מִשוּם שבירת עצם.
7
שבר עצם האליה אינוֹ לוֹקה,
שהרי אינה ראוּיה לאכילה.
8
הסחוּסין, שהֵן כמוֹ עצמים רכים הרי אֵלוּ מוּתרין לאכלן.
9
היה גדי קטן ורך שעצמוֹתיו רכין לֹא יֹאכל אוֹתן,
שזה שוֹבֵר עצם,
ואִם אכל לוֹקה,
שאחד השוֹבֵר עצם קשה אוֹ השוֹבֵר עצם רך.
זה הכלל:
כל שנאכל בשוֹר הגדוֹל אחר שיִתבשֵל,
הוּא שמוּתר לאכֹל כנגדוֹ מִן הגדי הרך אחר צליתוֹ,
כגוֹן ראשי כנפים והסחוּסין.
10
גידים הרכים שסוֹפן להקשוֹת,
אף על פי שהֵן ראוּיין לאכילה עתה,
ונאכלין בפסח אין נִמנין עליהן.
ונִמנין על מֹח שברֹאש,
מִפני שיכוֹל להוֹציאוֹ בלֹא שבירת עצם,
ואין נִמנין על מֹח שבקוּלית,
והוּא העצם הסתוּם מִשני רֹאשיו,
שהרי אינוֹ יכוֹל להוֹציא אלא בִשבירת עצם.
11
כשאדם אוֹכֵל את הפסח,
חוֹתֵך את הבשר ואוֹכֵל,
וחוֹתֵך העצמוֹת מִן הפרק,
וּמפרקן אִם רצה,
וּכשיגיע לגיד הנשה מוֹציאוֹ וּמניחוֹ עִם שאר הגידין והעצמוֹת והקרוּמוֹת שיוֹצאין בִשעת אכילה,
שאין מנקין אוֹתוֹ כִשאר הבשר,
ואין מחתכין אוֹתוֹ,
אלא צוֹלין אוֹתוֹ שלֵם.
ואִם חתכוֹ חתיכוֹת חתיכוֹת כשֵר,
והוּא שלֹא יחסֵר אֵבר.
:וצריך אדם להִשתדֵל שלֹא ישאיר מִבשר הפסח עד בֹקר,
שנאמר: "לֹא תשאירוּ מִמנוּ עד בֹקר" ,
וכֵן בשֵני נאמר:
"לֹא ישאירוּ מִמנוּ עד בֹקר" .
ואִם הִשאיר מִמנוּ,
בין ברִאשוֹן בין בשֵני עבר בלֹא תעשה.
ואינוֹ לוֹקה על לאו זה,
שהרי נִתק לעשֵה,
שנאמר: "והנֹתר מִמנוּ עד בֹקר באֵש תִשרֹפוּ" .
12
כשמקריבין את הפסח ברִאשוֹן מקריבין עִמוֹ שלמים ביוֹם ארבעה עשר,
מִן הבקר אוֹ מִן הצֹאן,
גדוֹלין אוֹ קטנים,
זכרים אוֹ נקֵבוֹת,
ככל זִבחי השלמים,
וזוֹ היא הנִקרֵאת חגיגת ארבעה עשר,
ועל זה נאמר בתוֹרה:
"וזבחת פסח ליי אלֹהיך צֹאן וּבקר" .
:אימתי מביאין עִמוֹ חגיגה זוֹ? בִזמן שהוּא בחֹל וּבטהרה וּבמוּעט.
אבל אִם חל יוֹם ארבעה עשר לִהיוֹת בשבת,
אוֹ שבא הפסח בטוּמאה,
אוֹ שהיוּ הפסחין מרוּבין אין מביאין עִמוֹ חגיגה,
ואין מקריבין אלא הפסחין בִלבד.
13
חגיגת ארבעה עשר רשוּת ואינה חוֹבה,
והיא נאכלת לִשני ימים ולילה אחד,
ככל זִבחי שלמים.
ואסוּר להניח בשר חגיגת ארבעה עשר ליוֹם השלישי,
שנאמר: "לֹא ילין מִן הבשר אשר תִזבח בערב ביוֹם הרִאשוֹן לבֹקר" ; מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה למניח בשר חגיגת ארבעה עשר ליוֹם שִשה עשר,
שנאמר: "לבֹקר" עד בֹקר של יוֹם השֵני.
והמוֹתיר אינוֹ לוֹקה,
אלא ישרֵף הנוֹתר מִמנה כִשאר הנוֹתרים.
14
בשר חגיגה שעלה עִם הפסח על השוּלחן,
וכל התבשילים העוֹלים עִמוֹ על השוּלחן מִתבערים עִמוֹ,
ואינן נאכלין אלא עד חצוֹת,
כפסח עצמוֹ,
גזֵרה מִפני התערֹבת.
15
מה בין פסח רִאשוֹן לפסח שֵני? הרִאשוֹן אסוּר בחמֵץ ב'בל יֵראה' וּב'בל ימצֵא',
ואינוֹ נִשחט על חמֵץ,
ואין מוֹציאין מִמנוּ חוּץ לחבוּרה,
וטעוּן הלֵל באכילתוֹ,
וּמביאין עִמוֹ חגיגה,
ואפשר שיבֹא בטוּמאה אִם נִטמא רֹב הקהל טוּמאת מֵת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:אבל פסח שֵני חמֵץ וּמצה עִמוֹ בבית,
ואינוֹ טעוּן הלֵל באכילתוֹ,
וּמוֹציאין אוֹתוֹ חוּץ לבית אכילתוֹ,
ואין מביאין עִמוֹ חגיגה,
ואינוֹ בא בטוּמאה.
וּשניהן דוֹחין את השבת,
וּטעוּנין הלֵל בעשיתן,
ונאכלין צלי בבית אחד על מצה וּמרוֹר,
ואין מוֹתירין מֵהן,
ואין שוֹברין בהן את העצם.
:ולמה לֹא ישוה השֵני לרִאשוֹן לכל הדברים,
מֵאחר שנאמר:
"ככל חוּקת הפסח יעשוּ אֹתוֹ" ? לפי שפֵרֵש בוֹ מִקצת חוּקוֹת הפסח,
ללמֵד שאינוֹ שוה לרִאשוֹן אלא בדברים שנִתפרשוּ בוֹ,
והֵן המִצווֹת שבגוּפוֹ,
והֵן חוּקוֹת הפסח שכלל.
:זה שנאמר במִצרים שיִלקח הפסח מִבעשוֹר,
ושהוּא טעוּן הגעת דם באגוּדת אֵזוֹב למשקוֹף ולִשתי המזוּזוֹת,
ושיֵאכֵל בחִפזוֹן אין אוֹתן הדברים נוֹהגוֹת לדוֹרוֹת,
ולֹא נעשוּ אלא בפסח מִצרים בִלבד.
:בריך רחמנא דסיען