1
כל אוֹכֵל מִן הפסח אינוֹ אוֹכֵל אלא בחבוּרה אחת,
ואין מוֹציאין מִמנוּ מִן החבוּרה שיֹאכל בה.
והמוֹציא מִמנוּ כזית בשר מֵחבוּרה לחבוּרה בלילי חמִשה עשר לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תוֹציא מִן הבית מִן הבשר חוּצה" ; והוּא שיניחוֹ בחוּץ,
שהוֹצאה כתוּבה בוֹ כשבת,
לפיכך צריך עקירה והנחה כהוֹצאת שבת.
ואין מוֹציא אחר מוֹציא בפסח,
שכיון שהוֹציאוֹ הרִאשוֹן נִפסל.
:מִן האגף ולִפנים כלִפנים,
וּמִן האגף ולחוּץ כלחוּץ,
והאגף עצמוֹ שהוּא עֹבי הפתח כלחוּץ.
החלוֹנוֹת ועֹבי הכתלים כלִפנים.
הגגין והעליוֹת אינן בִכלל הבית.
2
בשר הפסח שיצא חוּץ לחבוּרתוֹ,
בין בזדוֹן בין בִשגגה נאסר באכילה,
והרי הוּא כִבשר קדשי קדשים שיצא חוּץ לעזרה אוֹ בשר קדשים קלים שיצא חוּץ לחוֹמת ירוּשלים,
שהכֹל טרֵפה,
ולוֹקין על אכילתוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ במעשֵה הקרבנוֹת.
:אֵבר שיצא מִקצתוֹ חוֹתֵך הבשר ויוֹרֵד עד שהוּא מגיע לעצם,
וקוֹלֵף את הבשר:
כל שבִפנים יֵאכֵל,
וכל שבחוּץ ישרֵף.
וּכשהוּא מגיע לעצם חוֹתֵך בקוֹפיס אִם היה שאר קדשים,
ואִם היה פסח,
שאסוּר לִשבֹר בוֹ עצם קוֹלֵף עד הפרק,
וּמפרֵק האֵבר שיצא מִקצתוֹ מִן הפרק,
וּמשליכוֹ לחוּץ.
3
שתי חבוּרוֹת שהיוּ אוֹכלוֹת בבית אחד צריכה כל חבוּרה מֵהן לעשוֹת לה הקֵף,
שנאמר: "מִן הבשר חוּצה" מִפי השמוּעה למדוּ שצריך לִתֵן לוֹ חוּצה לִמקוֹם אכילתוֹ.
ואֵלוּ הוֹפכין את פניהם הילך ואוֹכלין,
ואֵלוּ הוֹפכין את פניהם הילך ואוֹכלין,
כדי שלֹא יֵראוּ מעוּרבבין.
4
היה המים שמוֹזגין בוֹ יינם באמצע הבית בין שתי החבוּרוֹת,
כשהשמש עוֹמֵד לִמזֹג קוֹפֵץ את פיו וּמחזיר את פניו עד שמגיע אֵצל חבוּרתוֹ,
ואחר כך אוֹכֵל מה שבפניו,
שאסוּר לאוֹכֵל לאכֹל בִשתי חבוּרוֹת.
וּמוּתר לכלה להחזיר פניה מִבני חבוּרתה ואוֹכלת,
מִפני שהיא בוֹשה לאכֹל בִפניהם.
5
שתי חבוּרוֹת שנִפרצה מחִצה מִביניהן אינן אוֹכלין.
וכֵן אִם היתה חבוּרה אחת ונעשית מחִצה ביניהן אינן אוֹכלין עד שתִסתלֵק,
שאין הפסח נאכל בִשתי חבוּרוֹת ואין נעקרין מֵחבוּרה לחבוּרה.
6
בני חבוּרה שנִכנסוּ שלֹשה מֵהן אוֹ יתֵר לאכֹל פִסחן,
ולֹא באוּ שאר בני חבוּרה,
אִם נִכנסוּ בשעה שדרך בני אדם לאכֹל הפסחים,
וחזר המעוֹרֵר לכוּלם על השאר ולֹא באוּ הרי אֵלוּ שנִכנסוּ אוֹכלין עד שיִשבעוּ,
ואין ממתינין לשאר.
ואפִלוּ באוּ המִתאחרים אחר כך,
וּמצאוּ אֵלוּ השלֹשה שאכלוּ הכֹל אינן משלמין להן דמי חלקם.
אבל אִם נִכנסוּ שנים בִלבד הרי אֵלוּ ממתינין.
:במה דברים אמוּרים? בִשעת כניסתן לאכֹל.
אבל בעֵת שנִפטרין אין אדם צריך להמתין לחבֵרוֹ; אפִלוּ גמר אחד בִלבד מִלאכֹל יֵצֵא,
ואינוֹ צריך להמתין.
7
המאכיל כזית מִן הפסח,
בין מִפסח רִאשוֹן בין מִפסח שֵני,
לִמשוּמד לעבוֹדה זרה,
אוֹ לגֵר תוֹשב אוֹ שכיר הרי זה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
ואינוֹ לוֹקה,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
וּ"בן נֵכר" האמוּר בתוֹרה זה העוֹבֵד אֵל נֵכר; ואין מאכילין מִמנוּ לגוֹי,
אפִלוּ גֵר תוֹשב אוֹ שכיר,
שנאמר: "תוֹשב ושכיר לֹא יֹאכל בוֹ" .
8
ערֵל שאכל כזית מִבשר הפסח לוֹקה,
שנאמר: "כל ערֵל לֹא יֹאכל בוֹ" .
וּבוֹ הוּא שאינוֹ אוֹכֵל,
אבל אוֹכֵל הוּא מצה וּמרוֹר.
וכֵן מוּתר להאכיל מצה וּמרוֹר לגֵר תוֹשב וּלשכיר.
9
כשֵם שמילת בניו ועבדיו מעכבת אוֹתוֹ מִלִשחֹט הפסח,
כך מעכבת אוֹתוֹ מִלאכֹל,
שנאמר: "וּמלתה אֹתוֹ אז יֹאכל בוֹ" .
כיצד? קנה עבד אחר שנִשחט הפסח,
אוֹ שהיה לוֹ בֵן שלֹא הִגיע זמנוֹ להִמוֹל אלא אחר שחיטת הפסח הרי זה אסוּר לאכֹל עד שימוּל אוֹתן.
:וכיצד יהיה הבֵן ראוּי למילה אחר שחיטת הפסח ולֹא יהיה ראוּי קֹדם שחיטה? כגוֹן שחלצתוּ חמה,
שצריך שִבעה ימים מֵעֵת לעֵת מיוֹם הבראתוֹ,
וּכגוֹן שכאבה עינוֹ ונִרפֵאת אחר שחיטה,
אוֹ שהיה טוּמטוּם ונִקרע אחר שחיטת הפסח ונִמצא זכר.