1
אכילת בשר הפסח בלילי חמִשה עשר מִצות עשֵה,
שנאמר: "ואכלוּ את הבשר בלילה הזה צלי אֵש וּמצוֹת על מרֹרים יֹאכלוּהוּ" .
2
ואין מצה וּמרוֹר מעכבין:
אִם לֹא מצא מצה וּמרוֹר יוֹצֵא ידי חוֹבתוֹ באכילת בשר הפסח לבדוֹ.
אבל מרוֹר בלֹא פסח אינוֹ מִצוה,
שנאמר: "על מרֹרים יֹאכלוּהוּ".
3
מִצוה מִן המוּבחר לאכֹל בשר הפסח אכילת שֹבע.
וּלפיכך, אִם הִקריב שלמי חגיגה בארבעה עשר אוֹכֵל מֵהן תחִלה ואחר כך אוֹכֵל בשר הפסח כדי לִשבֹע מִמנוּ.
ואִם לֹא אכל אלא כזית יוֹצֵא ידי חוֹבתוֹ.
:וכֵן אכילת בשר פסח שֵני בלילי חמִשה עשר לחֹדש איר מִצות עשֵה,
שנאמר בוֹ:
"על מצוֹת וּמרֹרים יֹאכלוּהוּ" .
4
וּשניהן אינן נאכלין אלא צלי אֵש.
והאוֹכֵל מֵהן כזית נא אוֹ מבוּשל בלילי פסחים לוֹקה,
שנאמר: "אל תֹאכלוּ מִמנוּ נא וּבשֵל מבוּשל" .
אכל נא וּמבוּשל כאחד אינוֹ לוֹקה אלא אחת,
לפי ששניהן נִכללוּ בלאו אחד.
:אכל מִמנוּ נא אוֹ מבוּשל מִבעוֹד יוֹם אינוֹ לוֹקה,
שנאמר: "כי אִם צלי אֵש" :
בשעה שהמִצוה לאכלוֹ צלי חיב על אכילת נא וּמבוּשל; אבל מִבעוֹד יוֹם פטוּר.
5
אכל מִמנוּ כזית צלי מִבעוֹד יוֹם עבר על מִצות עשֵה,
שנאמר: "ואכלוּ את הבשר בלילה הזה" בלילה,
לֹא ביוֹם,
ולאו הבא מִכלל עשֵה,
עשֵה הוּא.
6
"נא" שהִזהירה עליו תוֹרה,
הוּא הבשר שהִתחיל בוֹ מעשֵה האוּר ונִצלה מעט,
ואינוֹ ראוּי לאכילת אדם עדין.
אבל אִם אכל מִמנוּ בשר חי אינוֹ לוֹקה,
וּבִטֵל מִצות עשֵה,
שנאמר: "צלי אֵש" הא שאינוֹ צלי אסוּר.
צלהוּ כל צרכוֹ עד שנִתחרֵך ואכלוֹ פטוּר.
7
"מבוּשל" שהִזהירה עליו תוֹרה בין שנִתבשֵל במים בין שנִתבשֵל בִשאר משקין אוֹ במי פֵרוֹת,
שנאמר: "וּבשֵל מבוּשל" רִבה הכֹל.
8
צלהוּ ואחר כך בִשלוֹ,
אוֹ בִשלוֹ ואחר כך צלהוּ,
אוֹ שעשהוּ צלי קדֵרה,
ואכלוֹ חיב.
אבל מוּתר לסוּך אוֹתוֹ ביין ושמן וּבִשאר משקין וּמי פֵרוֹת,
חוּץ מִן המים.
וּמוּתר לִטבֹל הבשר אחר שנִצלה במשקין וּבמי פֵרוֹת.
9
אין צוֹלין את הפסח על גבי כלי אבן אוֹ כלי מתכוֹת,
שנאמר: "צלי אֵש" לֹא צלי דבר אחֵר.
לפיכך, אִם היה כלי מנוּקב כדי שתִשלֹט בוֹ האוּר צוֹלין עליו.
ואין צוֹלין אוֹתוֹ בשפוּד של מתכת,
שהרי השפוּד חם כוּלוֹ וצוֹלה מקוֹמוֹ.
10
הִסיק את התנוּר,
וגרף את כל האֵש,
ותלהוּ בתנוּר וצלהוּ הרי זה אסוּר,
שאין זה צלי אֵש.
חתכוֹ וצלהוּ על גבי גחלים הרי זה צלי אֵש.
צלהוּ על גבי סיד אוֹ חרסית אוֹ חמי טבריה הרי זה אסוּר,
שאין זה צלי אֵש.
:כיצד צוֹלין אוֹתוֹ? תוֹחבוֹ מִתוֹך פיו עד בית נקוּבתוֹ בשפוּד של עֵץ,
ותוֹלה אוֹתוֹ לתוֹך התנוּר,
והאֵש למטה.
ותוֹלה כרעיו וּבני מֵעיו בתנוּר חוּצה לוֹ,
ולֹא יתנֵם בתוֹכוֹ,
שזה כמין בִשוּל הוּא.
ושפוּד של רִמוֹן היוּ בוֹררין לִצליתוֹ,
כדי שלֹא יזרֹק את מימיו ויבשלוֹ.
11
נגע הבשר בחרסוֹ של תנוּר יקלֹף את מקוֹמוֹ,
מִפני שהוּא צלי החרס.
12
נטף מֵרטבוֹ על החרס וחזר אֵליו יקלֹף את מקוֹמוֹ,
שכל המרק והלֵחה שתִפרֹש מִמנוּ כשיִצלה אסוּרה,
שהרי אינה בשר צלי.
13
נטף מִן הרֹטב שלוֹ על הסֹלת יקמֹץ את מקוֹמוֹ וישליכנוּ.
14
סכוֹ בשמן של תרוּמה:
אִם חבוּרת הכֹהנים יֹאכלוּ; ואִם של ישראֵל:
אִם חי הוּא ידיחנוּ וינגֵב; ואִם צלי יקלֹף את החיצוֹן.
סכוֹ בשמן של מעשֵר שֵני לֹא יעשנוּ דמים על בני חבוּרה,
שאין פוֹדין מעשֵר שֵני בירוּשלים,
כמוֹ שבֵארנוּ בִמקוֹמוֹ.
ואין צוֹלין שני פסחים כאחד,
מִפני התערֹבת,
אפִלוּ גדי וטלה.
15
כבר בֵארנוּ בכמה מקוֹמוֹת שאין הפסח נאכל אלא עד חצוֹת,
כדי להרחיק מִן העבֵרה,
ודין תוֹרה שיֵאכֵל כל הלילה,
עד שיעלה עמוּד השחר.
וּכבר בֵארנוּ בהִלכוֹת חמֵץ וּמצה שהוּא טעוּן הלֵל בִשעת אכילתוֹ,
ושאין בני חבוּרה חוֹזרין ואוֹכלין אחר שנִרדמוּ בשֵנה,
אפִלוּ בִתחִלת הלילה.