1
רבים שהיוּ טמֵאי מֵת בפסח רִאשוֹן:
אִם היוּ מִעוּט הקהל הרי אֵלוּ נִדחין לפסח שֵני כִשאר הטמֵאים; אבל אִם היוּ רֹב הקהל טמֵאי מֵת,
אוֹ שהיוּ הכֹהנים אוֹ כלי שרֵת טמֵאין טוּמאת מֵת אינן נִדחין,
אלא יקריבוּ כוּלם הפסח בטוּמאה,
הטמֵאים עִם הטהוֹרים,
שנאמר: "ויהי אנשים" וכו' יחידים נִדחין,
ואין הצִבוּר נִדחה.
ודבר זה בטוּמאת מֵת בִלבד,
כמוֹ שבֵארנוּ בביאת המִקדש.
2
היוּ הקהל מחצה טהוֹרין וּמחצה טמֵאי מֵת כוּלן עוֹשין ברִאשוֹן,
והטהוֹרים עוֹשין לעצמן בטהרה,
והטמֵאים עוֹשין לעצמן בטוּמאה ואוֹכלין אוֹתוֹ בטוּמאה.
ואִם היוּ טמֵאי מֵת עוֹדפין על הטהוֹרין אפִלוּ אחד יעשוּ כוּלם בטוּמאה.
3
היוּ האנשים מחצה טמֵאי מֵת וּמחצה טהוֹרין,
וּבִזמן שאתה מוֹנה הנשים בִכלל האנשים יהיוּ הרֹב טהוֹרין הטהוֹרין עוֹשין את הרִאשוֹן,
והטמֵאים אינן עוֹשין לֹא את הרִאשוֹן ולֹא את השֵני:
אין עוֹשין רִאשוֹן,
מִפני שהֵן מִעוּט,
ואין עוֹשין שֵני,
שהנשים בשֵני רשוּת,
ונִמצאוּ הטמֵאין מחצה,
ואין מחצה עוֹשין את השֵני.
4
היוּ רֹב הקהל זבין וּמצֹרעין וּבוֹעלי נִדוֹת,
וּמִעוּטן טמֵאי מֵת אוֹתן טמֵאי מֵת אין עוֹשין ברִאשוֹן,
לפי שהֵן מִעוּט,
ואינן עוֹשין את השֵני,
שאין היחידים עוֹשין את השֵני אלא בִזמן שעשוּ רֹב הקהל את הרִאשוֹן,
וכאן הוֹאיל ולֹא עשוּ רֹב הקהל ברִאשוֹן לֹא יעשוּ אֵלוּ המִעוּט הטמֵאים למֵת את השֵני.
5
היוּ רֹב הקהל טמֵאי מֵת,
וּמִעוּט זבים וכיוֹצֵא בהן טמֵאי מֵת עוֹשין את הרִאשוֹן,
והזבים וכיוֹצֵא בהן אינן עוֹשין לֹא את הרִאשוֹן ולֹא את השֵני:
אינם עוֹשין ברִאשוֹן,
שאין נִדחית בצִבוּר אלא טוּמאת המֵת בִלבד,
ואינן עוֹשין בשֵני,
שאין עוֹשין פסח שֵני אלא אִם בא הרִאשוֹן בטהרה,
אבל אִם נעשה רִאשוֹן בטוּמאה אין שם פסח שֵני.
6
היוּ שליש הקהל טהוֹרין,
וּשליש זבין וכיוֹצֵא בהן,
וּשליש טמֵאי מֵת אוֹתן טמֵאי מֵת אין עוֹשין לֹא את הרִאשוֹן ולֹא את השֵני:
אינן עוֹשין רִאשוֹן,
שהרי הֵן מוּעטין לגבי טהוֹרין עִם הזבין,
וּבשֵני לֹא יעשוּ,
שהרי מִעוּט עשוּ ברִאשוֹן,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:כיצד משערין הפסח לידע אִם רֹב הקהל טמֵאין אוֹ טהוֹרין? אין משערין בכל האוֹכלין,
שאפשר שיִהיוּ עשרים נִמנין על פסח אחד וּמשלחין אוֹתוֹ ביד אחד לִשחֹט עליהן,
אלא משערין בכל הנִכנסין לעזרה,
ועד שהֵן מִבחוּץ קֹדם שתִכנֵס כת הרִאשוֹנה משערין אוֹתן.
7
יחיד שנִטמא בִספֵק רשוּת היחיד,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ הרי זה ידחה לפסח שֵני כִשאר טמֵאי מֵת.
וצִבוּר שנִטמא בִספֵק רשוּת היחיד יעשוּ כוּלן בטוּמאה.
8
פסח שהִקריבוּהוּ בטוּמאה הרי זה נאכל כטהוֹר,
שמִתחִלתוֹ לֹא בא אלא לאכילה.
ואינוֹ נאכל לכל טמֵא,
אלא לִטמֵאי מֵת שנִדחת להן הטוּמאה הזֹאת,
וּלכיוֹצֵא בהן מִטמֵאי מגע טוּמאוֹת.
אבל הטמֵאין שהטוּמאה יוֹצאה עליהן מִגוּפן,
כגוֹן זבים ונִדוֹת ויוֹלדוֹת וּמצֹרעין לֹא יֹאכלוּ מִמנוּ,
ואִם אכלוּ פטוּרין.
מִפי השמוּעה למדוּ שהנאכל לטהוֹרין חיבין עליו מִשוּם טוּמאה,
והנאכל לטמֵאין אין חיבין עליו מִשוּם טוּמאה.
אפִלוּ אכלוּ טמֵאי המֵת מִן האֵמוּרין שלהן פטוּרין.
:במה דברים אמוּרים שהפסח יֵאכֵל בטוּמאה? בשנִטמאוּ הצִבוּר קֹדם זריקת הדם.
אבל אִם נִטמאוּ לאחר זריקת הדם לֹא יֵאכֵל.
9
שחטוּהוּ בטהרה,
ונִטמאוּ רֹב הצִבוּר קֹדם זריקה זוֹרֵק את הדם,
והפסח לֹא יֵאכֵל,
גזֵרה שמא יטמאוּ אחר זריקה בשנה אחרת ויֹאכלוּהוּ בטוּמאה.
:היוּ כלי שרֵת טמֵאים בשרץ וכיוֹצֵא בוֹ,
הוֹאיל ואינן מטמאין את האדם,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ,
אף על פי שמטמאין את הבשר לֹא יעשוּ אוֹתוֹ אלא הטהוֹרים,
ויֵאכֵל אף על פי שהוּא טמֵא; מוּטב שיֵאכֵל בטוּמאת בשר שהיא בלאו,
ולֹא יֹאכלוּהוּ טמֵאי הגוּף שהֵן בכרֵת,
כמוֹ שבֵארנוּ בִפסוּלי המוּקדשין.