1
אי זה הוּא טמֵא שנִדחה לפסח שֵני? כל מי שאינוֹ יכוֹל לאכֹל את הפסח בלילי חמִשה עשר מִפני טוּמאתוֹ,
כגוֹן זבים וזבוֹת,
נִדוֹת ויוֹלדוֹת וּבוֹעלי נִדוֹת.
אבל הנוֹגֵע בִנבֵלה ושרץ וכיוֹצֵא בהן ביוֹם ארבעה עשר הרי זה טוֹבֵל,
ושוֹחטין עליו אחר שיִטבֹל,
ולערב כשיעריב שִמשוֹ אוֹכֵל את הפסח.
2
טמֵא מֵת שחל שביעי שלוֹ לִהיוֹת בארבעה עשר,
אף על פי שטבל והִזה עליו והרי הוּא ראוּי לאכֹל קדשים לערב אין שוֹחטין עליו,
אלא נִדחה לפסח שֵני,
שנאמר: "ויהי אנשים אשר היוּ טמֵאים לנפש אדם ולֹא יכלוּ לעשֹת הפסח ביוֹם ההוּא" ; מִפי השמוּעה למדוּ ששביעי שלהן היה,
ועל זה שאלוּ,
אִם ישחֵט עליהן והֵם יֹאכלוּ לערב,
וּפֹרש להם שאין שוֹחטין עליהן.
:במה דברים אמוּרים? בשנִטמא בטוּמאוֹת מִן המֵת שהנזיר מגלֵח עליהן.
אבל אִם היה טמֵא בִשאר טוּמאוֹת מִן המֵת שאין הנזיר מגלֵח עליהן שוֹחטין עליו בשביעי שלוֹ אחר שיִטבֹל ויזה עליו,
וּכשיעריב שִמשוֹ אוֹכֵל פִסחוֹ.
3
זב שראה שתי ראיוֹת וספר שִבעת ימים וטבל בשביעי שוֹחטין עליו והוּא אוֹכֵל לערב; ואִם ראה זוֹב אחר שנִזרק הדם הרי זה פטוּר מִלעשוֹת פסח שֵני.
וכֵן שוֹמרת יוֹם כנגד יוֹם טוֹבלת ביוֹם השִמוּר ביוֹם,
כמוֹ שבֵארנוּ בביאוֹת אסוּרוֹת,
ושוֹחטין עליה והיא אוֹכלת לערב; ואִם ראת דם אחר שנִזרק דם הפסח פטוּרה מִלעשוֹת פסח שֵני.
ואין שוֹחטין על הנִדה בשביעי שלה,
שהרי אינה טוֹבלת עד ליל שמיני,
ואינה ראוּיה לאכֹל קדשים עד ליל תשיעי.
4
מחוּסרי כִפוּרים שחל יוֹם הבאת קרבנוֹתיהם בארבעה עשר שוֹחטין עליהן,
וּמקריבין קרבנוֹתיהן בארבעה עשר בין קֹדם שחיטת הפסח בין אחר שחיטתוֹ,
ואוֹכלין פִסחיהן לערב.
ואין שוֹחטין עליהן עד שיִמסרוּ קרבנוֹתיהן לבית דין,
שמא יפשעוּ ולֹא יקריבוּ אוֹתן.
5
מצֹרע שחל שמיני שלוֹ לִהיוֹת בארבעה עשר,
וראה קרי בוֹ ביוֹם הרי זה טוֹבֵל,
ונִכנס לעזרת נשים וּמֵביא קרבנוֹתיו.
ואף על פי שטבוּל יוֹם אסוּר להִכנֵס לעזרת נשים,
הוֹאיל ואִסוּרוֹ להִכנֵס שם מִדִבריהם,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת ביאת המִקדש,
ויוֹם זה הוּא יוֹם הקרבת הפסח במוֹעדוֹ יבֹא עשֵה שיֵש בוֹ כרֵת וידחה אִסוּר של דִבריהן.
6
טמֵא מֵת שחל שביעי שלוֹ לִהיוֹת בשבת אין מזין עליו אלא למחר.
ואפִלוּ חל שביעי שלוֹ לִהיוֹת בִשלֹשה עשר בניסן והוּא שבת ידחה ליוֹם ארבעה עשר,
וּמזין עליו ואין שוֹחטין עליו,
כמוֹ שבֵארנוּ,
אלא ידחה לפסח שֵני.
:והלֹא אִסוּר הזיה בשבת מִשוּם שבוּת,
והפסח בכרֵת,
והיאך יעמדוּ דִבריהם בִמקוֹם כרֵת? מִפני שביוֹם שהוּא אסוּר בהזיה מִשוּם שבוּת אינוֹ זמן הקרבן שחיבין עליו כרֵת,
לפיכך העמידוּ דִבריהן בִמקוֹמן,
אף על פי שהדבר גוֹרֵם לעתיד לבֹא לעמֹד בִמקוֹם כרֵת.
7
ישראֵל ערֵל שמל בערב הפסח שוֹחטין עליו אחר שמל.
אבל גֵר שנִתגיֵר ביוֹם ארבעה עשר וּמל וטבל אין שוֹחטין עליו,
שאינוֹ אוֹכֵל לערב,
והרי הוּא כפוֹרֵש מִן הקבר שצריך שִבעת ימים ואחר כך יטהר,
גזֵרה שמא יטמא גֵר זה למֵת לשנה הבאה ביוֹם ארבעה עשר,
ויטבֹל ויֹאכל לערב,
ויֹאמר: 'אשתקד כך עשוּ לי ישראֵל,
כשמלתי טבלתי ואכלתי לערב'.
:והלֹא גזֵרה זוֹ מִדִבריהם,
והפסח בכרֵת,
והיאך העמידוּ דִבריהם בִמקוֹם כרֵת ביוֹם הקרבן שהוּא יוֹם ארבעה עשר? מִפני שאין הגֵר מִתחיֵב במִצווֹת עד שימוּל ויטבֹל,
ואינוֹ טוֹבֵל עד שיֵרפֵא מִן המילה,
כמוֹ שבֵארנוּ בעִנין הגֵרוּת,
לפיכך העמידוּ דִבריהן במקוֹם זה,
שהרי זה המל יֵש לוֹ שלֹא יטבֹל עד שיבריא,
ולֹא יבֹא לידי חיוּב כלל.
8
מי שבא בבית הפרס הרי זה מנפֵח והוֹלֵך מנפֵח והוֹלֵך,
ואִם לֹא מצא בוֹ עצם ולֹא נִטמא שוֹחֵט ואוֹכֵל פִסחוֹ,
ואף על פי שהלך בבית הפרס,
שטוּמאת בית הפרס מִדִבריהם,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת טוּמאת מֵת,
ולֹא העמידוּ דִבריהם בִמקוֹם כרֵת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכֵן בית הפרס שנדוֹש טהוֹר לעוֹשֵה הפסח.
9
האוֹנֵן ראוּי לאכֹל הפסח לערב; מִפני שאנינוּת לילה מִדִבריהם,
לֹא העמידוּ דִבריהן בדבר זה בִמקוֹם כרֵת,
אלא שוֹחטין עליו,
וטוֹבֵל ואחר כך אוֹכֵל,
כדי שיִפרֹש מֵאנינוּתוֹ ולֹא יסיח דעתוֹ.
במה דברים אמוּרים? שמֵת לוֹ המֵת אחר חצוֹת,
שכבר נִתחיֵב בקרבן פסח.
אבל אִם מֵת לוֹ המֵת קֹדם חצוֹת אין שוֹחטין עליו,
אלא ידחה לשֵני.
ואִם שחטוּ עליו וזרקוּ הדם טוֹבֵל ואוֹכֵל לערב.
:מֵת לוֹ מֵת בִשלֹשה עשר וּקברוֹ בארבעה עשר הרי הוּא ביוֹם קבוּרה אוֹנֵן מִדִבריהן,
ואינוֹ תוֹפֵס לילוֹ ולֹא מִדִבריהם.
לפיכך שוֹחטין עליו,
וטוֹבֵל ואוֹכֵל לערב אף בִשאר הקדשים.
ויוֹם שמוּעה ויוֹם לִקוּט עצמוֹת הרי הוּא כיוֹם קבוּרה,
לפיכך מי שלִקטוּ לוֹ עצמוֹת מֵתוֹ ביוֹם ארבעה עשר אוֹ ששמע שמֵת לוֹ מֵת שוֹחטין עליו,
וטוֹבֵל ואוֹכֵל בקדשים לערב.
10
מי שהוּא חוֹפֵר בגל לבקֵש על המֵת אין שוֹחטין עליו,
שמא ימצא המֵת שם בגל,
והרי היה טמֵא בִשעת שחיטה.
שחטוּ עליו ולֹא נִמצא שם מֵת הרי זה אוֹכֵל לערב.
נִמצא שם מֵת אחר שנִזרק הדם:
אִם נוֹדע לוֹ בודאי שהיה טמֵא בִשעת זריקת הדם,
כגוֹן שהיה גל עגֹל הרי זה חיב בפסח שֵני; ואִם ספֵק הדבר,
ושמא לֹא היה עוֹמֵד על הטוּמאה בִשעת זריקה ולֹא נִטמא אלא אחר זריקה הרי זה פטוּר מִפסח שֵני.
11
מי שעבר בדרך,
ונִמצא מֵת מוּשכב לרחבה של דרך,
אִם היה המֵת טוּמאת התהוֹם,
אף על פי שהוּא טמֵא לִתרוּמה הרי זה טהוֹר לפסח,
ושוֹחֵט ואוֹכֵל פִסחוֹ; ואף על פי שאפשר שנגע,
הוֹאיל והיא טוּמאת התהוֹם טהוֹר לפסח.
ואף על פי שהמֵת שלֵם,
והוּא מִן הקצה אל הקצה הרי זה עוֹשה פִסחוֹ,
עד שיֵדע בודאי שנִטמא בוֹ.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה מהלֵך ברגליו,
שהרי אפשר שלֹא יגע.
אבל אִם היה רוֹכֵב,
אוֹ נִטען משא הרי זה טמֵא,
אף על פי שהיא טוּמאת התהוֹם,
לפי שאי אפשר שלֹא יגע ושלֹא יסיט ושלֹא יאהיל.
וּכבר בֵארנוּ טוּמאת התהוֹם בהִלכוֹת נזירוּת.
12
מי שעשה פסח בחזקת שהוּא טהוֹר,
ואחר כך נוֹדע לוֹ שהיה טמֵא בטוּמאת התהוֹם אינוֹ חיב בפסח שֵני.
ודבר זה הלכה מִפי הקבלה.
אבל אִם נוֹדע לוֹ שהיה טמֵא בטוּמאה ידוּעה חיב בפסח שֵני.
13
מי שנִטמא במֵת,
והִזה שלישי וּשביעי,
וּבשביעי שלוֹ נִטמא בקבר התהוֹם ולֹא ידע,
ועשה פסח בחזקת שהוּא טהוֹר,
ואחר כך נוֹדע לוֹ שהיה טמֵא בטוּמאת התהוֹם אינוֹ חיב בפסח שֵני,
שכיון שטבל בשביעי פסקה טוּמאה הרִאשוֹנה.
אבל אִם נִטמא בטוּמאת התהוֹם בשִשי לטוּמאתוֹ ולֹא ידע עד שעשה הפסח הרי זה חיב בפסח שֵני,
שחזקת הטמֵא טמֵא עד שיִהיה טהוֹר ודאי,
שרגלים לדבר.