1
מי שהיה טמֵא בִשעת שחיטת הפסח,
שאין שוֹחטין עליו,
אוֹ שהיה בדרך רחוֹקה,
אוֹ נאנס באֹנס אחֵר,
אוֹ ששגג ולֹא הִקריב ברִאשוֹן הרי זה שוֹחֵט פסח בארבעה עשר של חֹדש השֵני בין הערבים.
וּשחיטת פסח זה מִצות עשֵה בִפני עצמה,
ודוֹחה את השבת,
שאין השֵני תשלוּמין לרִאשוֹן,
אלא רגל בִפני עצמוֹ,
לפיכך חיבין עליו כרֵת.
2
כיצד? מי ששגג אוֹ נאנס ולֹא הִקריב ברִאשוֹן:
אִם הֵזיד ולֹא הִקריב בשֵני חיב כרֵת; ואִם שגג אוֹ נאנס אף בשֵני פטוּר.
הֵזיד ולֹא הִקריב ברִאשוֹן הרי זה מקריב בשֵני; ואִם לֹא הִקריב בשֵני,
אף על פי ששגג הרי זה חיב כרֵת,
שהרי לֹא הִקריב קרבן יי במוֹעדוֹ והיה מֵזיד.
:אבל מי שהיה טמֵא אוֹ בדרך רחוֹקה ולֹא עשה את הרִאשוֹן,
אף על פי שהֵזיד בשֵני אינוֹ חיב כרֵת,
שכבר נִפטר מִפסח רִאשוֹן מִן הכרֵת.
3
וּמי שהיה בדרך רחוֹקה ושחטוּ וזרקוּ עליו,
אף על פי שבא לערב לֹא הוּרצה,
וחיב בפסח שֵני.
4
טמֵא שיכוֹל לִטהֵר בפסח רִאשוֹן,
שלֹא טבל אלא ישב בטוּמאתוֹ עד שעבר זמן הקרבן,
וכֵן ערֵל שלֹא מל עד שעבר זמן הקרבן הרי זה מֵזיד ברִאשוֹן; לפיכך,
אִם לֹא עשה את השֵני אפִלוּ בִשגגה חיב כרֵת.
5
כשֵם שמילת עצמוֹ מעכבת אוֹתוֹ מִלעשוֹת פסח,
כך מילת בניו הקטנים וּמילת כל עבדיו בין גדוֹלים בין קטנים מעכבת אוֹתוֹ,
שנאמר: "הִמוֹל לוֹ כל זכר ואז יקרב לעשֹתוֹ" ,
ואִם שחט קֹדם שימוּל אוֹתם הפסח פסוּל.
:וכֵן טבילת אמהוֹתיו לשֵם עבדוּת מעכבת אוֹתוֹ,
ודבר זה מִפי הקבלה,
שהטבילה לשפחוֹת כמילה לעבדים.
6
הקטן אין מילת עבדיו וּטבילת שִפחוֹתיו מעכבת אוֹתוֹ מִלהִמנוֹת על הפסח,
שנאמר: "וכל עבד איש" להוֹציא את הקטן.
7
גֵר שנִתגיֵר בין פסח רִאשוֹן לפסח שֵני,
וכֵן קטן שהִגדיל בין שני פסחים חיבין לעשוֹת פסח שֵני.
ואִם שחטוּ עליו ברִאשוֹן פטוּר.
8
נשים שנִדחוּ לשֵני,
בין מִפני האֹנס והשגגה בין מִפני הטוּמאה ודרך רחוֹקה הרי פסח שֵני להן רשוּת,
רצוּ שוֹחטין רצוּ אין שוֹחטין.
לפיכך אין שוֹחטין עליהן בִפני עצמן בשבת בפסח שֵני.
אבל אִם היתה האִשה אחת מִבני חבוּרה מוּתר.
:אי זוֹ היא דרך רחוֹקה? חמִשה עשר מיל חוּץ לחוֹמת ירוּשלים.
9
מי שהיה בינוֹ וּבין ירוּשלים יוֹם ארבעה עשר עִם עלית השמש חמִשה עשר מיל אוֹ יתֵר הרי זה בדרך רחוֹקה.
היה בינוֹ וּבינה פחוֹת מִזה אינוֹ בדרך רחוֹקה,
מִפני שיכוֹל להגיע לירוּשלים אחר חצוֹת כשיהלֵך ברגליו בנחת.
:הלך ולֹא הִגיע מִפני שעִכבוּהוּ הבהֵמוֹת בדחקם,
אוֹ שהיה בירוּשלים והיה חוֹלה ברגליו ולֹא הִגיע לעזרה עד שעבר זמן הקרבן הרי זה אנוּס,
ואינוֹ בדרך רחוֹקה.
:מי שהיה חבוּש חוּץ לחוֹמת ירוּשלים,
והִבטיחוּהוּ לצֵאת לערב שוֹחטין עליו,
וּכשיֵצֵא לערב יֹאכל.
במה דברים אמוּרים? בשהיה חבוּש ביד ישראֵל.
אבל אִם היה חבוּש ביד גוֹים אין שוֹחטין עליו עד שיֵצֵא.
ואִם שחטוּ עליו ויצא הרי זה אוֹכֵל,
ואִם לֹא יצא פטוּר מִלעשוֹת פסח שֵני,
שהרי נִשחט עליו.
:וכֵן האוֹנֵן והחוֹלה והזקֵן שאינן יכוֹלין לאכֹל,
ששחטוּ עליהן ואחר שנִזרק הדם נִטמאוּ במֵת והרי אינן יכוֹלין לאכֹל הרי אֵלוּ פטוּרין מִלעשוֹת פסח שֵני.