1
כבר נִתבאֵר בהִלכוֹת פסוּלי המוּקדשין,
שהפסח אינוֹ נִשחט אלא לשֵם פסח וּלשֵם בעליו,
ואִם שחטוֹ במחשבת שִנוּי השֵם פסוּל.
השוֹחֵט את הפסח על בני חבוּרה,
ואמר להן לאחר זמן:
'אוֹתוֹ הפסח ששחטתי עליכם,
שלֹא לִשמוֹ שחטתיו':
אִם היה נאמן להן סוֹמכין על דבריו; ואִם לאו שוּרת הדין שאינוֹ נאמן,
והרוֹצה להחמיר על עצמוֹ,
הרי זה משוּבח,
ויביא פסח בשֵני.
2
בשר הפסח שנִטמא ונוֹדע לוֹ קֹדם זריקה,
אף על פי שהאֵמוּרין טהוֹרין לֹא יזרֹק את הדם,
שאין הפסח בא אלא לאכילה,
ואִם זרק לֹא הוּרצה.
ואִם לֹא נוֹדע לוֹ עד שנִזרק הדם הוּרצה,
שהציץ מרצה על שִגגת הבשר שנִטמא,
ואינוֹ מרצה על הזדוֹן.
נִטמאוּ מִקצת האֵברין שוֹרֵף את הטמֵאין ואוֹכֵל את הטהוֹרין.
נִטמאוּ האֵמוּרין והבשר קים זוֹרֵק את הדם,
והבשר נאכל לערב.
:נִטמאוּ הבעלים אחר שנִשחט לֹא יזרֹק את הדם,
ואִם זרק הדם לֹא הוּרצה,
לפיכך חיבין בפסח שֵני,
שאין הציץ מרצה על טוּמאת הגוּף אלא אִם נִטמא בטוּמאת התהוֹם,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת ביאת המִקדש.
3
הפסח שיצא מירוּשלים אוֹ שנִטמא בארבעה עשר ישרֵף מיד.
נִטמאוּ הבעלים אוֹ מֵתוּ אוֹ משכוּ את ידיהן,
אפִלוּ נִטמאוּ אוֹ מֵתוּ קֹדם זריקת הדם מניחין אוֹתוֹ עד שתעבֹר צוּרתוֹ ואחר כך ישרֵף.
זה הכלל:
כל שפסוּלוֹ בגוּפוֹ ישרֵף מיד; בדם אוֹ בבעלים תעבֹר צוּרתוֹ ואחר כך ישרֵף.
:לפיכך, אִם שחטוֹ אחר שנוֹדע שמשכוּ הבעלים את ידיהן אוֹ מֵתוּ אוֹ נִטמאוּ ונִדחוּ לפסח שֵני הרי זה ישרֵף מיד.
:במה דברים אמוּרים שיִשרֵף אִם נִטמאוּ הבעלים? בשנִטמאוּ כל בני חבוּרה.
אבל אִם נִטמאוּ מִקצתן זכוּ טהוֹרין בחלקן של טמֵאין.
אף על פי שנִטמאוּ מִקצתן אחר שהִתחילוּ לאכֹל,
זכוּ הטהוֹרין שעדין לֹא הִתחילוּ.
אבל אִם הִתחילוּ כוּלן ונִטמאוּ מִקצתן לֹא זכוּ טהוֹרין בחלקן של טמֵאין,
אלא הטהוֹרים אוֹכלין חלקם,
וחֵלק הטמֵאין ישרֵף.
והוּא הדין אִם מֵתוּ מִקצתן.
:נִטמא שלֵם אוֹ רוּבוֹ שוֹרפין אוֹתוֹ לִפני הבירה בִפני הכֹל,
כדי לבישן,
כדי שיִזהרוּ בוֹ.
ושוֹרפין אוֹתוֹ מֵעצי המערכה,
כדי שלֹא יחשדוּ אוֹתן ויֵאמֵר:
מֵעצי מערכה גנבוּ.
לפיכך, אִם שרפוּהוּ בקנים וּבקש,
ורצוּ לִשרֹף מִשל עצמן שוֹרפין.
נִטמא מִעוּטוֹ,
וכֵן הנוֹתר שוֹרפין אוֹתוֹ בחצרוֹתיהן מֵעצי עצמן,
אבל לֹא מֵעצי המערכה,
שלֹא ישאירוּ מֵהן אצלם וימעלוּ בהן.
4
המפריש נקֵבה לפִסחוֹ,
אוֹ זכר בן שתי שנים ירעה עד שיִפֹל בוֹ מוּם,
וימכֵר, ויביא בדמיו פסח.
ואִם לֹא נפל בה מוּם עד שהִקריב פִסחוֹ יביא בדמים שלמים.
5
הִפריש פִסחוֹ וּמֵת לֹא יביאנוּ בנוֹ אחריו לשֵם הפסח,
אלא לשֵם שלמים.
ואִם היה ממוּנה עִם אביו עליו יביאנוּ לשֵם פסח.
:במה דברים אמוּרים? בשמֵת אביו אחר חצוֹת ארבעה עשר.
אבל אִם מֵת אביו קֹדם חצוֹת הרי זה נִדחה לפסח שֵני,
מִפני שהוּא אוֹנֵן,
כמוֹ שיִתבאֵר,
ויביא פסח זה בשֵני.
6
מי שאבד פִסחוֹ,
וּמצאוֹ אחר שהִפריש פסח אחֵר,
והרי שניהן עוֹמדין יקריב איזה מֵהן שיִרצה לשֵם פסח,
והשֵני יקרב שלמים.
מצאוֹ אחר ששחט פִסחוֹ הרי זה יקריב שלמים.
וכֵן אִם הֵמיר בזה הנִמצא אחר שחיטה הרי תמוּרה זוֹ תִקרב שלמים.
:אבל אִם מצאוֹ קֹדם שחיטת זה שהִפריש,
הוֹאיל וזה הנִמצא ראוּי להקריבוֹ פסח וראוּי להקריבוֹ שלמים,
כמוֹ שבֵארנוּ,
אִם הֵמיר בזה הנִמצא,
בין קֹדם שחיטת המוּפרש תחתיו בין אחר שחיטה אין תמוּרתוֹ קרֵבה,
אלא תִרעה עד שיִפֹל בה מוּם,
ויביא בדמיה שלמים.
7
פסח שעברה שנתוֹ,
וּשלמים הבאין מֵחמת הפסח הרי הֵן כִשלמים לכל דבר:
טעוּנין סמיכה וּנסכים וּתנוּפת חזה ושוֹק,
מה שאין כֵן בפסח.
8
פסח שנִתערֵב בִשלמים יקרבוּ כוּלן שלמים.
נִתערֵב בִזבחים אחֵרים ירעוּ עד שיִפֹל בהן מוּם,
ויביא בִדמי היפה שבהן מִמין זה וּבִדמי היפה שבהן שלמים,
ויפסיד המוֹתר,
כמוֹ שבֵארנוּ בִפסוּלי המוּקדשין.
:נִתערֵב בִבכוֹרוֹת ירעוּ הכֹל עד שיִפֹל בהן מוּם,
ויֵאכלוּ כִבכוֹר בעל מוּם,
ויביא בהֵמה שהיא יפה כיפה שבתערֹבת,
ויֹאמר: 'כל מקוֹם שהוּא הפסח תחוּל קדוּשתוֹ על זוֹ',
ויקריבנה שלמים.
9
הִפריש פִסחוֹ עד שלֹא נִתגיֵר ונִתגיֵר,
עד שלֹא נִשתחרֵר ונִשתחרֵר,
עד שלֹא הֵביא שתי שערוֹת והֵביא הרי זה מקריבוֹ לשֵם פסח,
שאין בעלי חיים נִדחין,
כמוֹ שבֵארנוּ בִפסוּלי המוּקדשין.
10
המפריש מעוֹת לפִסחוֹ והוֹתירוּ המוֹתר יבֹא שלמים.
הממנה אחֵרים על פִסחוֹ ועל חגיגתוֹ הרי המעוֹת שיִקח מֵהן בחלקן חוּלין.
אף על פי שזה הִפריש טלה לפִסחוֹ וזה הִפריש מעוֹת לפִסחוֹ,
ולקח מִמנוּ המעוֹת וּמִנהוּ על פִסחוֹ הרי המעוֹת חוּלין,
שעל מנת כֵן הִקדישוּ ישראֵל את פִסחיהן ואת חגיגתן ואת מעוֹת פִסחיהן וחגיגתן.
11
עֵצים של צלית הפסח כפסח.
וכֵן מצה וּמרוֹר,
הוֹאיל והֵן מכשירי הפסח הרי הֵן כפסח.
ואִם לקח מִמעוֹת הפסח מִמי שמִנה אוֹתן עִמוֹ,
כדי למנוֹתן עִמוֹ במצה וּמרוֹר,
אוֹ לִהיוֹת לוֹ חֵלק בעֵצים שצוֹלה בהן הרי המעוֹת חוּלין.