1
אין שוֹחטין את הפסח אלא לִמנוּייו,
שנאמר: "תכֹסוּ על השה" ,
מלמֵד שהֵן מִתמנין עליו כשהוּא חי.
ואֵלוּ המִתמנין על הפסח הֵן הנִקראין בני חבוּרה.
2
ויחיד ששחט את הפסח לעצמוֹ כשֵר,
והוּא שיִהיה ראוּי לאכֹל את כוּלוֹ.
וּמִשתדלין שלֹא ישחֵט לכתחִלה על יחיד,
שנאמר: "יעשוּ אֹתוֹ" .
3
אין שוֹחטין את הפסח אלא על מי שראוּי לאכֹל.
היה אחד מִבני חבוּרה קטן אוֹ זקֵן אוֹ חוֹלה:
אִם יכוֹל לאכֹל כזית שוֹחטין עליו; ואִם לאו אין שוֹחטין עליו,
שנאמר: "איש לפי אכלוֹ" עד שיִהיה ראוּי לאכֹל.
אפִלוּ חבוּרה של מֵאה ואין כל אחד מֵהן יכוֹל לאכֹל כזית אין שוֹחטין עליהם.
4
אין עוֹשין חבוּרה נשים ועבדים אוֹ קטנים ועבדים,
מִפני קלוּת שתִהיה ביניהן.
אבל עוֹשין חבוּרה כוּלה נשים,
אפִלוּ בפסח שֵני,
אוֹ כוּלה עבדים.
ושוֹחטין על הקטנים שיִהיוּ מִכלל בני חבוּרה; לֹא שתִהיה חבוּרה כוּלה קטנים,
שאינן בני דעת.
:וכֵן אין עוֹשין חבוּרה כוּלה חוֹלין אוֹ זקֵנים אוֹ אוֹננין,
אף על פי שהֵן יכוֹלין לאכֹל,
הוֹאיל ואכילתן מעוּטה,
שמא ישאירוּ הפסח ויביאוּהוּ לידי פסוּל.
ואִם עברוּ ושחטוּ על חבוּרה זוֹ כשֵר.
וכֵן אין עוֹשין חבוּרה כוּלה גֵרים,
שמא ידקדקוּ בוֹ ויביאוּהוּ לידי פסוּל.
ואִם שחטוּ עליהן כשֵר.
5
שחטוֹ שלֹא לִמנוּייו,
אוֹ למי שאין כל אחד מֵהן יכוֹל לאכֹל כזית,
אוֹ ששחטוֹ לערֵלים אוֹ לִטמֵאים פסוּל.
שחטוֹ למי שיכוֹל לאכֹל וּלמי שאינוֹ יכוֹל לאכֹל כזית,
לִמנוּייו ושלֹא לִמנוּייו,
למוּלים ולערֵלים,
לִטהוֹרין ולִטמֵאין כשֵר,
שאֵלוּ הראוּיין לוֹ אוֹכלין כהלכה,
והאחֵרים כאִלוּ לֹא חשב עליהן.
6
שחטוֹ למוּלין,
וזרק דם לשֵם מוּלים וערֵלים פסוּל,
שהזריקה חמוּרה,
שהיא עִקר הקרבן.
שחטוֹ למוּלים שיִתכפרוּ בוֹ ערֵלים פסוּל,
שהרי יֵש מחשבת ערֵלים בזריקה.
שחטוֹ לאוֹכלין לִזרֹק דמוֹ שלֹא לאוֹכלין הפסח כשֵר,
ואין אדם יוֹצֵא בוֹ ידי חוֹבתוֹ,
לפי שאין מחשבת אוֹכלין בזריקה.
7
מי שהוּא בריא בִשעת שחיטה וחוֹלה בִשעת זריקה,
אוֹ חוֹלה בִשעת שחיטה וּבריא בִשעת זריקה אין שוֹחטין וזוֹרקין עליו,
עד שיִהיה בריא מִשעת שחיטה עד שעת זריקה.
8
שוֹחֵט אדם על ידי בנוֹ וּבִתוֹ הקטנים ועל ידי עבדוֹ ושִפחתוֹ הכנענים,
בין מִדעתן בין שלֹא מִדעתן.
אבל אינוֹ שוֹחֵט על ידי בנוֹ וּבִתוֹ הגדוֹלין,
ולֹא על ידי עבדוֹ ושִפחתוֹ העִברים,
ולֹא על ידי אִשתוֹ,
אלא מִדעתן.
ואִם שתקוּ ולֹא מִחוּ הרי זה מִדעתן.
9
שחט על ידי בנוֹ וּבִתוֹ הקטנים ועל ידי עבדוֹ ושִפחתוֹ הכנעניים,
והלכוּ ושחטוּ הֵן לעצמן יוֹצאין בשל רבן.
10
שחט על ידי אִשתוֹ וּבנוֹ וּבִתוֹ הגדוֹלין ועבדוֹ ושִפחתוֹ העִברים,
ושחטוּ הֵן לעצמן אין לך מִחוּי גדוֹל מִזה,
ואינן יוֹצאין אלא בשל עצמן.
11
האִשה שהיא בבית בעלה,
שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תֹאכל מִשל בעלה.
היתה נחפזת לילֵך בית אביה ברגל הרִאשוֹן הסמוּך לנִשוּאיה כדרך כל הבנוֹת,
ושחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תֹאכל מִשל אביה.
מִכאן ואילך תֹאכל מִמקוֹם שהיא רוֹצה,
והוּא שתִברֹר לה מקוֹם שתִרצה בִשעת שחיטה.
וכֵן יתוֹם ששחטוּ עליו אפִטרוֹפין יֹאכל מִמקוֹם שהוּא רוֹצה.
:במה דברים אמוּרים? ביתוֹם קטן.
אבל גדוֹל נעשה כִממנה עצמוֹ על שני פסחים,
והממנה עצמוֹ על שני פסחים אינוֹ אוֹכֵל אלא מִן הנִשחט רִאשוֹן.
12
עבד של שני שוּתפין:
בִזמן שמקפידין זה על זה לֹא יֹאכל מִשל שניהן; ואִם אינן מקפידין מִמקוֹם שיִרצה יֹאכל.
13
מי שחציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין לֹא יֹאכל לֹא מִשל רבוֹ ולֹא מִשל עצמוֹ,
עד שיֵעשה כוּלוֹ בן חֹרין.
14
עד כמה נִמנין על הפסח? עד שיִהיה בוֹ כזית לכל אחד ואחד.
ונִמנין עליו וּמוֹשכין את ידיהן מִמנוּ עד שיִשחֵט.
כיון שנִשחט אינוֹ יכוֹל לִמשֹך את ידוֹ,
שהרי נִשחט עליו.
:נִמנוּ עליו,
וחזרוּ אחֵרים ונִמנוּ עליו:
רִאשוֹנים שיֵש להן כזית אוֹכלין וּפטוּרין מִלעשוֹת פסח שֵני; ואחרוֹנים שרבוּ עד שלֹא נִמצא בוֹ כזית לכל אחד אינן אוֹכלין,
וחיבין לעשוֹת פסח שֵני.
15
הממנה אחֵרים עִמוֹ על חלקוֹ ולֹא ידעוּ בהם בני חבוּרה הרי בני החבוּרה רשאין לִתֵן לוֹ חֵלק אחר שיִצלה בעֵת האכילה,
וּבני החבוּרה אוֹכלין מִשלהן,
והוּא אוֹכֵל חלקוֹ עִם האחֵרים שמִנה עליו.
:וכֵן בני חבוּרה שהיה אחד מֵהם גרגרן רשאין להוֹציאוֹ מֵהן,
ונוֹתנין לוֹ חלקוֹ ויֹאכלֵהוּ בחבוּרתוֹ.
ואִם אינוֹ זוֹלֵל אינן רשאין לֵחלֵק.