הִלכוֹת קרבן פסח:
יֵש בִכללן שֵש עשרֵה מִצווֹת,
ארבע מִצווֹת עשֵה וּשתים עשרֵה מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) לִשחֹט הפסח בִזמנוֹ.
ב) שלֹא לִזבֹח אוֹתוֹ על חמֵץ.
ג) שלֹא תלין אֵמוּריו.
ד) לִשחֹט פסח שֵני.
ה) לאכֹל בשר הפסח על מצה וּמרוֹר בלילי חמִשה עשר.
ו) לאכֹל בשר פסח שֵני על מצה וּמרוֹר בלילי חמִשה עשר לחֹדש השֵני.
ז) שלֹא יֹאכל נא וּמבוּשל.
ח) שלֹא יוֹציא מִבשר הפסח חוּץ לחבוּרה.
ט) שלֹא יֹאכל מִמנוּ משוּמד.
י) שלֹא יאכיל מִמנוּ לתוֹשב אוֹ שכיר.
יא) שלֹא יֹאכל מִמנוּ ערֵל.
יב) שלֹא ישבֹר בוֹ עצם.
יג) שלֹא ישבֹר עצם בפסח שֵני.
יד) שלֹא ישאיר מִמנוּ לבֹקר.
טו) שלֹא ישאיר מִפסח שֵני לבֹקר.
יו) שלֹא ישאיר מִבשר חגיגת יוֹם ארבעה עשר עד יוֹם השלישי.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה לִשחֹט הפסח בארבעה עשר לחֹדש ניסן אחר חצוֹת.
ואין שוֹחטין אלא מִן הכבשים אוֹ מִן העִזים בִלבד,
זכר בן שנה.
ואחד האיש ואחד האִשה חיבין במִצוה זוֹ.
2
וּמי שיבטֵל מִצוה זוֹ בזדוֹן,
ועבר יוֹם ארבעה עשר ולֹא הִקריב,
והוּא לֹא טמֵא ולֹא בדרך רחוֹקה הרי זה חיב כרֵת.
ואִם בִטלה בִשגגה פטוּר.
3
אין שוֹחטין את הפסח אלא בעזרה,
כִשאר הקדשים.
אף בִשעת התֵר הבמוֹת לֹא היוּ מקריבין את הפסח בבמת יחיד,
אלא בבמת צִבוּר,
וּמי שהיה מקריבוֹ בבמת יחיד לוֹקה,
כאִלוּ הִקריבוֹ בשוּק,
שנאמר: "לֹא תוּכל לִזבֹח את הפסח באחד שעריך" וכו' .
מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה לשוֹחֵט בבמת יחיד,
אפִלוּ בִשעת התֵר הבמוֹת.
4
שחיטת הפסח אחר חצוֹת,
ואִם שחטוֹ קֹדם חצוֹת פסוּל.
ואין שוֹחטין אוֹתוֹ אלא מֵאחר תמיד של בין הערבים:
אחר שמקטירין קטֹרת של בין הערבים ואחר שמטיבין את הנֵרוֹת,
מתחילין לִשחֹט את הפסחין,
עד סוֹף היוֹם.
ואִם שחטוֹ אחר חצוֹת קֹדם תמיד של בין הערבים כשֵר,
ויהיה אחד ממרֵס בדם הפסח עד שיִזרֵק דם התמיד,
ואחר כך יזרֹק דם הפסח אחריו.
ואִם נִזרק דם הפסח קֹדם דם התמיד כשֵר.
5
השוֹחֵט את הפסח בִזמנוֹ והיה לוֹ כזית חמֵץ בִרשוּתוֹ לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תִזבח על חמֵץ דם זִבחי" שלֹא יזבח הפסח והחמֵץ קים.
אחד השוֹחֵט ואחד הזוֹרֵק את הדם ואחד המקטיר את האֵמוּרין,
אִם היה בִרשוּת אחד מֵהן אוֹ בִרשוּת אחד מִבני חבוּרה שאוֹכלין פסח זה כזית חמֵץ בִשעת הקרבתוֹ הרי זה לוֹקה,
והפסח כשֵר.
6
דם הפסח טעוּן שפיכה כנגד היסוֹד.
ואחר ששוֹפכין דמוֹ,
מפשיטין אוֹתוֹ וקוֹרעין את בִטנוֹ וּמוֹציאין את אֵמוּריו וּמקטירין אוֹתן,
חלבי כל זבח וזבח לבדן.
וּבעל הזבח נוֹטֵל פִסחוֹ עִם העוֹר שלוֹ ויוֹצֵא לביתוֹ לירוּשלים,
וצוֹלֵהוּ, ואוֹכלוֹ לערב.
7
המניח אֵמוּרין ולֹא הִקטירן עד שלנוּ ונִפסלוּ בלינה הרי זה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא ילין חֵלב חגי עד בֹקר" .
ואף על פי שעבר אינוֹ לוֹקה,
לפי שאין בוֹ מעשה.
8
מקטירין חלבי פסחין כל הלילה עד שיעלה עמוּד השחר.
במה דברים אמוּרים? בשחל ארבעה עשר לִהיוֹת בשבת,
שהרי חלבי שבת קרֵבין ביוֹם טוֹב.
אבל אִם חל ארבעה עשר לִהיוֹת בחֹל אין מקטירין חלבי חֹל ביוֹם טוֹב.
9
הפסח נִשחט בשלֹש כִתוֹת,
שנאמר: "ושחטוּ אֹתוֹ כֹל קהל עדת ישראֵל" קהל,
ועֵדה, וישראֵל.
ואין פחוֹת מִשלֹשים בני אדם בכל כת וכת.
10
היוּ הכֹל חמִשים נִכנסין בתחִלה שלֹשים ושוֹחטין,
ויוֹצאין עשרה ונִכנסין עשרה,
וחוֹזרין ויוֹצאין עשרה ונִכנסין עשרה.
11
היוּ פחוֹת מֵחמִשים אין שוֹחטין את הפסח לכתחִלה,
ואִם שחטוּ כשֵר.
ואִם שחטוּ כוּלן בבת אחת כשֵר.
:כיצד נִשחט? נִכנסה הכת הרִאשוֹנה עד שתִתמלֵא העזרה,
ונוֹעלין דלתוֹת העזרה,
וּמתחילין לִשחֹט את פִסחיהן.
וכל זמן שהֵן שוֹחטין וּמקריבין,
קוֹראין הלויִם את ההלֵל.
אִם גמרוּ את ההלֵל ועדין לֹא שלמה הכת מִלהקריב שוֹנין,
ואִם שנוּ ולֹא שלמוּ להקריב משלשין.
וּמֵעוֹלם לֹא שִלשוּ.
12
על כל קריאה וּקריאה תוֹקעין שלֹש תקיעוֹת בחצוֹצרוֹת:
תקיעה תרוּעה וּתקיעה; הוֹאיל ואין לוֹ נסכין לִתקֹע בִשעת נִסוּך תוֹקעין בִשעת שחיטה.
13
הכֹהנים עוֹמדין שוּרוֹת שוּרוֹת וּבידיהן מִזרקי כסף וּמִזרקי זהב,
שוּרה שכוּלה כסף כסף,
ושוּרה שכוּלה זהב זהב,
ולֹא היוּ מעֹרבין,
כדי שיִהיה להן נוֹי.
ולֹא היוּ למִזרקים שוּלים,
כדי שלֹא יניחוּם ויקרש הדם.
14
שחט השוֹחֵט,
וקִבֵל הכֹהֵן,
נוֹתנוֹ לחבֵרוֹ,
וחבֵרוֹ לחבֵרוֹ,
כדי שיִתעסקוּ רבים במִצווֹת,
עד שיגיע הדם אֵצל כֹהֵן הקרוֹב למִזבֵח,
שוֹפכוֹ שפיכה אחת כנגד היסוֹד,
וּמקבֵל מִזרק אחֵר מלֵא,
ואחר כך מחזיר את הריקן.
:ותוֹלין, וּמפשיטין את כוּלוֹ,
וקוֹרעוֹ, וּממחה את קרביו עד שמֵסיר מֵהן הצוֹאה והפרש,
וּמוֹציא את האֵמוּרין ונוֹתנן בִכלי,
וּמוֹלחן, וּמקטירן הכֹהֵן על גבי המִזבֵח.
:וכיצד תוֹלין וּמפשיטין? מסמרוֹת של ברזל היוּ קבוּעין בכתלין וּבעמוּדין,
שבהן תוֹלין וּמפשיטין.
וכל מי שלֹא מצא מקוֹם לִתלוֹת מקלין דקין חלקין היוּ שם,
מניחוֹ על כתֵפוֹ ועל כתף חבֵרוֹ,
ותוֹלה וּמפשיט.
15
שלמוּ מִלהקריב פוֹתחין דלתוֹת העזרה,
ויוֹצֵאת כת הרִאשוֹנה ונִכנסה שניה,
יצאת שניה ונִכנסה שלישית.
כמעשֵה רִאשוֹנה כך מעשֵה שניה וּשלישית.
שלמה כת שלישית ויצאת רוֹחצין את העזרה.
16
חל ארבעה עשר לִהיוֹת בשבת כמעשֵהוּ בחֹל כך מעשֵהוּ בשבת,
ורוֹחצין את העזרה בשבת,
שאין אִסוּר שבוּת במִקדש; אפִלוּ בדבר שאינוֹ צֹרך עבוֹדה,
אִסוּר שבוּת במִקדש התֵר הוּא.
17
אין כל אחד ואחד מוֹליך את פִסחוֹ לביתוֹ בשבת,
אלא כת רִאשוֹנה יוֹצאין בפִסחיהן ויוֹשבין בהר הבית,
והשניה יוֹצאין בפִסחיהן ויוֹשבין בחיל,
והשלישית עוֹמדין בִמקוֹמן בעזרה,
ושוֹהין הכֹל עד מוֹצאי שבת,
והוֹלֵך לוֹ כל אחד בפִסחוֹ לביתוֹ.
18
שחיטת הפסח,
וּזריקת דמוֹ,
וּמִחוּי קרביו,
והקטֵר חלביו דוֹחין את השבת,
שאי אפשר לעשוֹתן קֹדם השבת,
שהרי קבוּע לוֹ זמן,
שנאמר: "במֹעדוֹ" .
אבל הרכבתוֹ,
והבאתוֹ מִחוּץ לתחוּם,
וחתיכת יבלתוֹ בִכלי אינן דוֹחין את השבת,
שהרי אפשר לעשוֹתן קֹדם השבת.
ואִם יכוֹל לחתֹך יבלתוֹ בידוֹ בשבת חוֹתֵך,
ואִם היתה יבֵשה חוֹתכה אפִלוּ בִכלי,
שאין שבוּת במִקדש כלל.
וכֵן צליתוֹ והדחת קרביו אינן דוֹחין את השבת,
שהרי אפשר לעשוֹתן לאחר השבת.
19
שכח ולֹא הֵביא סכין לֹא יביאנה בשבת,
אבל נוֹתנוֹ בין קרני הכבש אוֹ בצמרוֹ,
וּמכישוֹ עד שמביאוֹ לעזרה,
וּמקדישוֹ שם.
ואף על פי שהוּא מחמֵר בשבת מחמֵר כִלאחר יד הוּא,
וּמִפני המִצוה מוּתר.
:במה דברים אמוּרים? בשלֹא הִקדיש פִסחוֹ עדין,
ולֹא אמר:
'זה פסח'.
אבל אִם הִקדיש לֹא יביא סכין עליו,
מִפני שהוּא עוֹבֵד בקדשים.
וּמִפני מה הִתירוּ להקדיש פִסחוֹ בשבת? הוֹאיל וקבוּע לוֹ זמן,
מוּתר להקדישוֹ בשבת.
וכֵן מקדיש אדם חגיגתוֹ ביוֹם טוֹב ואינוֹ חוֹשֵש.
20
השוֹחֵט את הפסח ונִמצא בעל מוּם אוֹ טרֵפה הרי זה שוֹחֵט אחֵר,
בין בחֹל בין בשבת,
אפִלוּ מֵאה זה אחר זה שוֹחֵט והוֹלֵך,
עד שיִכשר אחד,
אוֹ עד שתחשך וידחה לשֵני,
שהרי אנוּס הוּא.