1
כל מקוֹם שהוּא רשוּת הרבים לעִנין שבת,
כך הוּא רשוּת הרבים לעִנין טוּמאה.
2
וארבע אמוֹת הסמוּכוֹת לִרשוּת הרבים הרי הֵן כִרשוּת הרבים לטוּמאה.
וכֵן הכרמלית,
כגוֹן הים והאִסטונית הרי הֵן כִרשוּת הרבים לטוּמאה.
3
יֵש שם מקוֹמוֹת,
אף על פי שהֵן רשוּת היחיד לשבת,
הרי הֵן כִרשוּת הרבים לעִנין טוּמאה,
ואֵלוּ הֵן:
השבילין המפוּלשין לשיחין ולבוֹרוֹת ולגִתוֹת,
והבִקעה המוּקפת גדֵר בימוֹת החמה,
וּבסילקי מלכים,
שהוּא בִנין רחב הרבֵה לעמֹד בוֹ אנשי המרכבה ויֵש לוֹ פתחים הרבֵה פתוּחין לִרשוּת הרבים,
והפוֹרן, והוּא הבִנין הגדוֹל שיֵש לוֹ שני פתחים זה כנגד זה,
וחצֵר שהרבים נִכנסין בפתח זה ויוֹצאין בפתח אחֵר.
:וכֵן מבוֹאוֹת היוֹרדין לים אוֹ לנהר,
אף על פי שהֵן גדוּרין מִכאן וּמִכאן,
ורבים מטפסין ועוֹלין בהן,
והבימוֹסוֹת, והמרחצאוֹת הרי הֵן כִרשוּת הרבים לטוּמאה.
וכֵן כל העזרה כִרשוּת הרבים לטוּמאה.
4
גנוֹת העיר שדרך העיר עוֹברת עליהן רשוּת הרבים לטוּמאה.
5
הגִנה: בִזמן שהיא מִשתמרת רשוּת היחיד; וּבִזמן שאינה מִשתמרת רשוּת הרבים לטוּמאה.
וכֵן בסילקי גדוֹלה:
בִזמן שפוֹתחין אוֹתה רשוּת הרבים לטוּמאה; וּבִזמן שנוֹעלין אוֹתה רשוּת היחיד לכֹל.
6
הבִקעה המוּקפת גדֵר בימוֹת הגשמים רשוּת היחיד לשבת ולטוּמאה; ואִם לֹא היתה מוּקפת הרי היא רשוּת היחיד לטוּמאה בִלבד.
וּבִקעה שעברוּ עליה ימוֹת הגשמים הרי היא רשוּת היחיד לטוּמאה אפִלוּ בימוֹת החמה.
ואֵלוּ הֵן ימוֹת החמה:
מִשתֵעקֵר התבוּאה מִתוֹכה.
ואֵלוּ הֵן ימוֹת הגשמים:
מִשתֵרֵד רביעה שניה.
:בין העִגוּלין של ענבים לזוּגין רשוּת הרבים לטוּמאה.
7
כרם שלִפני הבוֹצרים רשוּת היחיד; ושלאחר הבוֹצרים רשוּת הרבים לטוּמאה.
אימתי? בִזמן שהרבים נִכנסין ברוּח זוֹ ויוֹצאין ברוּח שכנגדה.
:שאר כל המקוֹמוֹת חוּץ מֵאֵלוּ שבֵארנוּ דינם,
שהֵן רשוּת היחיד לשבת,
כך הֵן רשוּת היחיד לעִנין טוּמאה.
8
ויֵש מקוֹמוֹת שאינן רשוּת היחיד לשבת,
ואף על פי כֵן הרי הֵן רשוּת היחיד לעִנין טוּמאה,
מִפני שאין העם מִשתמשין בהן,
ואֵלוּ הֵן:
האילנוֹת, וחוֹרי רשוּת הרבים אף על פי שאין בהן ארבעה על ארבעה.
:כיצד? אילן שהוּא עוֹמֵד בִרשוּת הרבים וטוּמאה בתוֹכוֹ,
עלה לרֹאשוֹ,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טמֵא.
הִכניס ידוֹ לחוֹר שיֵש בוֹ טוּמאה,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טמֵא.
9
חנוּת שהיא טמֵאה וּפתוּחה לִרשוּת הרבים,
ספֵק נִכנס ספֵק לֹא נִכנס ספֵקוֹ טהוֹר,
שכל החנוּת כמוֹ שרץ המוּנח בִרשוּת הרבים,
שספֵק מגעוֹ טהוֹר.
היוּ שתי חנוּיוֹת,
אחת טמֵאה ואחת טהוֹרה,
ונִכנס לאחת מֵהן,
ספֵק לטמֵאה נִכנס ספֵק לטהוֹרה נִכנס ספֵקוֹ טמֵא,
שזה ספֵק רשוּת היחיד,
שהחנוּת רשוּת היחיד.
:וכֵן בִקעה בימוֹת הגשמים שיֵש בה שדוֹת הרבֵה,
וּבה שדה אחת טמֵאה,
ואמר: 'נִכנסתי לבִקעה זוֹ ואיני יוֹדֵע אִם נִכנסתי לאוֹתה שדה אוֹ לֹא נִכנסתי' ספֵקוֹ טמֵא,
שספֵק טוּמאה בִרשוּת היחיד,
אפִלוּ ספֵק ביאה,
טמֵא.
10
מקוֹם שהיה רשוּת היחיד ונעשה רשוּת הרבים,
וחזר ונעשה רשוּת היחיד:
כשהוּא רשוּת היחיד ספֵקוֹ טמֵא; וּכשהוּא רשוּת הרבים ספֵקוֹ טהוֹר.
11
דברים שהֵן בִרשוּת הרבים הרי הֵן כִרשוּת הרבים.
כיצד? קוּפה בִרשוּת הרבים גבוֹהה עשרה טפחים,
והטוּמאה בתוֹכה,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טהוֹר.
הִכניס ידוֹ לתוֹכה,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טמֵא.
:היתה כפישה נתוּנה על כתֵפוֹ,
וכִכר תרוּמה כרוּך בסיב אוֹ בִניר ונתוּן לתוֹכה,
ספֵק נגע בה אחֵר ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טמֵא.
12
חמוֹר שבִרשוּת הרבים גבֹה עשרה טפחים וטוּמאה נתוּנה על גביו,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טהוֹר.
פשט ידוֹ על גביו,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טמֵא.
וכֵן סלע המוּנח בִרשוּת הרבים גבֹה עשרה טפחים וטוּמאה נתוּנה עליו,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טהוֹר.
עלה ברֹאש הסלע,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טמֵא.
13
היה זה רוֹכֵב על חמוֹרוֹ וזה רוֹכֵב על חמוֹרוֹ וּמהלכין בדרך,
ספֵק נגעוּ זה בזה ספֵק לֹא נגעוּ; תינוֹק טמֵא מוּרכב על כתֵפוֹ של אביו ותינוֹק טהוֹר מוּרכב על כתֵפוֹ של אביו,
והלכוּ זה בצד זה,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע; חבילה על כתֵפוֹ,
והרֹק מוּדבק בכֹתל,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע; כֵלים שטוּחין בִרשוּת הרבים למעלה מֵעשרה,
והטמֵא עוֹבֵר,
ספֵק הֵסיט ספֵק לֹא הֵסיט הכֹל טהוֹר.
:בריך רחמנא דסיען