1
שני שבילין,
אחד טמֵא ואחד טהוֹר,
הלך באחד מֵהן ואין ידוּע באיזה הלך,
ועשה טהרוֹת ונאכלוּ,
והִזה שלישי וּשביעי וטבל וטהר,
והלך בשֵני ועשה טהרוֹת הרי אֵלוּ טהוֹרוֹת.
ואִם קימוֹת הרִאשוֹנוֹת אֵלוּ ואֵלוּ תלוּיוֹת,
שבודאי שאחד מִן הטהרוֹת טמֵא.
ואִם לֹא טהר בִנתים הרִאשוֹנוֹת תלוּיוֹת,
והשניוֹת ישרפוּ,
שהרי הֵן טמֵאוֹת בודאי,
שזה טמֵא הוּא מִפני שהלך בִשני השבילין.
:וכֵן הצפרדֵע והשרץ בִרשוּת הרבים,
ואין צוּרתן נִכרת ואין ידוּע אי זה הוּא השרץ,
ונגע באחד מֵהם,
ועשה טהרוֹת ונאכלוּ,
וטבל, ונגע בשֵני ועשה טהרוֹת הרי אֵלוּ טהוֹרוֹת.
ואִם קימוֹת הרִאשוֹנוֹת אֵלוּ ואֵלוּ תלוּיוֹת.
ואִם לֹא טבל בִנתים הרִאשוֹנוֹת תלוּיוֹת,
והשניוֹת ישרפוּ.
2
שני שבילין,
אחד טמֵא ואחד טהוֹר,
הלך באחד מֵהן ועשה טהרוֹת,
וּבא חבֵרוֹ והלך בשֵני ועשה טהרוֹת,
אִם באוּ ונִשאלוּ זה אחר זה מוֹרין לכל אחד מֵהן בִפני עצמוֹ שהוּא טהוֹר.
באוּ שניהן כאחת,
אוֹ שבא האחד ושאל עליו ועל חבֵרוֹ,
ואמר: 'שנים היינוּ וּבִשני השבילין הלכנוּ וּשתי טהרוֹת עשינוּ' הרי שניהן טמֵאים,
וּטהרוֹת שעשוּ נִשרפוֹת.
:וכֵן אִם נִטמאוּ בטוּמאה קלה.
כיצד? שני כִכרים,
אחד טמֵא ואחד טהוֹר,
אכל את אחד מֵהן ועשה טהרוֹת,
וּבא חבֵרוֹ ואכל את השֵני ועשה טהרוֹת,
אִם נִשאלוּ זה אחר זה שניהן טהוֹרים,
מִפני שהֵן ספֵק דִברי סוֹפרים,
שהוּא מִכלל הספֵקוֹת שטִהרוּ חכמים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:נִשאלוּ שניהן כאחת אוֹ ששאל עליו ועל חבֵרוֹ שניהם טמֵאים מִספֵק,
וטהרוֹתיהן נִשרפוֹת,
שהרי ודאי אחת מִן הטהרוֹת טמֵאה,
ואפִלוּ כִכר אחת טמֵאה שנִתערבה במֵאה כִכרוֹת הרי כוּלן טמֵאוֹת,
וישרפוּ.
3
כִכר טמֵא שנִתערֵב בתִשעה כִכרוֹת טהוֹרים,
וּבאוּ חמִשה בני אדם ואכלוּ חמִשה כִכרוֹת מֵהן,
וּבאוּ חמִשה בני אדם אחֵרים ואכלוּ החמִשה הנִשארוֹת הרי הרִאשוֹנים טמֵאים,
שאין להם אנשים אחֵרים שיִתלוּ בהם,
והחמִשה אנשים האחרוֹנים טהוֹרים,
מִפני שהֵם תוֹלין ברִאשוֹנים.
4
שני שבילין,
אחד טמֵא ואחד טהוֹר,
והלכוּ בהן שני אנשים,
איש אחד טהוֹר ואיש אחד טמֵא,
אפִלוּ היה האחד תלוּי הרי זה הטהוֹר תוֹלה בתלוּי,
ואוֹמרין: זה הטהוֹר הלך בשביל הטהוֹר והרי הוּא בטהרתוֹ,
וזה התלוּי הלך בשביל הטמֵא,
ואף על פי שנִשאלוּ שניהם כאחד.