1
כל שאתה יכוֹל לרבוֹת ספֵקוֹת וּספֵק ספֵקוֹת:
בִרשוּת הרבים טהוֹר; וּבִרשוּת היחיד טמֵא.
כיצד? נִכנס למבוֹי והטוּמאה בחצֵר,
ספֵק נִכנס לחצֵר ספֵק לֹא נִכנס; טוּמאה בבית,
ספֵק נִכנס לבית ספֵק לֹא נִכנס; ואפִלוּ נִכנס,
ספֵק היתה שם בעֵת שנִכנס ספֵק שלֹא היתה שם; ואִם תֹאמר היתה שם,
ספֵק יֵש בה כשִעוּר ספֵק שאין בה; ואִם תֹאמר יֵש בה,
ספֵק שהיא טוּמאה ספֵק שאינה טוּמאה; ואפִלוּ היא טוּמאה,
ספֵק נגע ספֵק לֹא נגע ספֵקוֹ טמֵא,
שהמבוֹי רשוּת היחיד.
2
תִשעה צפרדעים ושרץ אחד בִרשוּת היחיד,
ונגע באחד מֵהן ואינוֹ יוֹדֵע אי זה הוּא ספֵקוֹ טמֵא.
תִשעה שרצים וּצפרדֵע אחד בִרשוּת הרבים,
ונגע באחד מֵהם ספֵקוֹ טהוֹר.
זה הכלל:
כל ספֵק בִרשוּת הרבים טהוֹר,
עד שיֹאמר:
'נִטמֵאתי בודאי'; וכל ספֵק בִרשוּת היחיד טמֵא,
עד שיֹאמר:
'ודאי שלֹא נִטמֵאתי'.
:לפיכך, עצמוֹת המֵת ועצם נבֵלה בִרשוּת הרבים,
אוֹ גוּש מֵארץ טהוֹרה וגוּשים מִבית הפרס אוֹ מֵארץ העמים,
ונגע באחד מֵהן אוֹ הסיטוֹ,
ואין ידוּע במה נגע מֵהן; כזית מִן המֵת וכזית מִן הנבֵלה,
והאהיל על אחד מֵהן ואין ידוּע על אי זה מֵהן האהיל; שני שבילין אחד טמֵא ואחד טהוֹר,
הלך באחד מֵהן ואין ידוּע באי זה הלך; אוֹ שנגע באדם זה בדרך ואין ידוּע אִם הוּא טמֵא אִם הוּא טהוֹר; אוֹ שהיוּ שני אנשים אחד טמֵא ואחד טהוֹר,
ונגע באחד מֵהן ואין ידוּע באי זה מֵהן נגע בכל אֵלוּ הספֵקוֹת טהוֹר.
3
המוֹצֵא מֵת מוּשכב לרחבוֹ של דרך:
אִם היה שלֵם,
והוּא מִן הקצה אל הקצה הרי זה טמֵא לִתרוּמה,
שחזקתוֹ שנגע; היה לוֹ מקוֹם לעבֹר,
אוֹ שהיה משוּבר וּמפֹרק,
שאפשר שעבר בין שוֹקיו וּפרקיו הרי זה טהוֹר.
ואִם היה קבר לכל רֹחב הדרך הקבר מצרפוֹ,
והעוֹבֵר שם טמֵא,
שאין זה כִשאר הספֵקוֹת,
אלא חזקתוֹ שנגע.
4
שרץ שנִמצא במבוֹי מטמֵא למפרֵע,
עד העֵת שיֹאמר:
'בדקתי את המבוֹי הזה ביוֹם פלוֹני ולֹא היה בוֹ שרץ'.
אפִלוּ כִבדוֹ,
ולֹא בדקוֹ הרי זה מטמֵא למפרֵע מִקֹדם הכִבוּד.
במה דברים אמוּרים? שמצאוֹ יבֵש.
אבל אִם מצאוֹ לח אינוֹ מטמֵא למפרֵע אלא עד שעה שאפשר שימוּת בה ויהיה עתה לח כמוֹת שנִמצא.
5
שני רוּקין בִרשוּת היחיד,
אחד טהוֹר,
ואחד מִן הרוּקין הנִמצאין שגזרוּ עליהן טוּמאה כמוֹ שבֵארנוּ,
ונגע באחד מֵהם אוֹ הסיטוֹ,
ואין ידוּע אי זה הוּא תוֹלין עליו את התרוּמה,
מִפני שהֵן שני ספֵקוֹת:
ספֵק בטהוֹר נגע ספֵק בנִמצא,
ואִם תֹאמר בנִמצא,
ספֵק שהוּא טמֵא ספֵק שהוּא טהוֹר.
:היוּ שני הרוּקין בִרשוּת הרבים,
אִם היוּ נגוּבין וּמוּנחין שם,
ונגע באחד מֵהן ספֵקוֹ טהוֹר.
נשא אחד מֵהן תוֹלין עליו,
שהרי מִשנשאוֹ אינוֹ מוּנח בִרשוּת הרבים.
וכֵן אִם היה אחד מֵהם לח,
ונִתלה בוֹ הרֹק הלח תוֹלין עליו,
שהרי אינוֹ מוּנח בִרשוּת הרבים כדי שיִהיה ספֵקוֹ טהוֹר,
אלא הרי הוּא על בִגדוֹ.
:כבר בֵארנוּ שאִם נגע ברֹק הנִמצא אוֹ נשאוֹ אוֹ הסיטוֹ בכל מקוֹם שוֹרפין עליו את התרוּמה,
כבית הפרס וכיוֹצֵא בה,
ששוֹרפין על ודאי מגען בכל מקוֹם.
6
מי שישב בִרשוּת הרבים,
וּבא אחד ודרס על בגדיו,
אוֹ שרקק ונגע בוֹ הרֹק על רוּקוֹ שוֹרפין את התרוּמה,
ועל בגדיו הוֹלכין אחר הרֹב:
אִם רֹב העיר טמֵאים בגדיו מִדרס; ואִם רֹב העיר טהוֹרים הרי זה טהוֹר.
7
מי שאבד לוֹ כלי,
וּמצאוֹ בִרשוּת היחיד הרי זה טמֵא מִדרס וטמֵא טוּמאת מֵת.
אבד לוֹ בִרשוּת הרבים,
וּמצאוֹ בִרשוּת הרבים:
אִם אבד ביוֹם וּמצאוֹ בוֹ ביוֹם טהוֹר; אבד ביוֹם וּמצאוֹ בלילה,
אוֹ שאבד בלילה וּמצאוֹ ביוֹם,
אוֹ שאבד ביוֹם וּמצאוֹ ביוֹם שלאחריו הרי זה בחזקת טמֵא.
זה הכלל:
כל שעבר עליו הלילה אוֹ מִקצתוֹ טמֵא.
8
הִניח כלי אוֹ שכחוֹ בִרשוּת הרבים,
אף על פי שעבר עליו הלילה טהוֹר.
הִניח אוֹ שכח בִרשוּת היחיד הרי זה טמֵא מִדרס וטהוֹר מִטמֵא מֵת.
וּמִפני מה לֹא החמירוּ בשוֹכֵח וּמניח כמאבֵד? מִפני שאינוֹ דבר מצוּי תמיד,
לֹא גזרוּ עליו.
9
המאבֵד וּמצא בתוֹך הבית הרי זה טהוֹר,
מִפני שהוּא בחזקת שמוּר.
10
השוֹטֵח כֵלים בִרשוּת הרבים הרי אֵלוּ טהוֹרים; וּבִרשוּת היחיד טמֵאים,
שמא נגעוּ בהן טמֵאים.
ואִם היה משמרן טהוֹרים.
נפלוּ והלך להביאן טמֵאים,
שהרי נעלמוּ מֵעיניו.
וכֵן מי שאבדוּ כֵליו בִרשוּת היחיד וּמצאן,
אפִלוּ בוֹ ביוֹם הרי הֵן מִדרס וּטמֵא מֵת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
11
שוֹטה אחת בעיר אוֹ נכרית כל הרוּקין שבעיר בחזקת טוּמאה לעוֹלם,
בכל מקוֹם.
12
מי שדרסה אִשה על בגדיו אוֹ שישבה עִמוֹ בִספינה:
אִם מכירתוּ שהוּא אוֹכֵל בִתרוּמה כֵליו טהוֹרים; ואִם לאו ישאלנה.
13
מי שישן בִרשוּת הרבים ועמד כֵליו טהוֹרים.
14
נגע בִרשוּת הרבים באחד בלילה,
ואין ידוּע אִם חי אִם מֵת,
וּבשחר עמד וּמצאוֹ מֵת הרי זה טמֵא,
שכל הטוּמאוֹת כִשעת מציאתן.
ואִם ראוּהוּ חי בערב,
וּבשחר מצאוֹ מֵת הרי זה ספֵק בִרשוּת הרבים,
וטהוֹר.
15
המסוּכן בִרשוּת היחיד,
ונִתעלֵף, ואין ידוּע אִם מֵת אוֹ עדין הוּא חי,
והוֹציאוּהוּ לִרשוּת הרבים,
וחזרוּ והִכניסוּהוּ לִרשוּת היחיד:
כשהוּא בִרשוּת היחיד ספֵקוֹ טמֵא,
וּכשהוּא בִרשוּת הרבים ספֵקוֹ טהוֹר.
מעשה באחד שהיה מסוּכן,
והוֹליכוּהוּ מֵעיר לעיר במִטה,
והיוּ כִתוֹת מִתחלפוֹת תחתיו,
וּבאחרוֹנה נִמצא מֵת,
ולֹא טִמאוּ חכמים אלא כת אחרוֹנה בִלבד.
16
טמֵא שהיה עוֹמֵד וּמדבֵר על הבוֹר,
ונִתזה צִנוֹרה מִפיו,
ספֵק הִגיעה לבוֹר ספֵק לֹא הִגיעה:
אִם היה בוֹר של שמן ספֵקוֹ טמֵא בִרשוּת היחיד; ואִם היה בוֹר של יין ספֵקוֹ טהוֹר בכל מקוֹם,
מִפני ששפת הבוֹר קוֹלטה.